היסטרי: "כשאתם לא מצליחים להפעיל את הברז במסעדה"
סרטון ויראלי מציג תופעה שמוכרת לכולנו: לנסות להבין איך ייפתח הברז כדי לשטוף ידיים בשירותים של המסעדה או בית הקפה. למה זה קורה?
מי מאיתנו לא עמד פעם ליד ברז במסעדה יוקרתית או בבית קפה מעוצב, נופף ידיים באוויר כמו מכשף מתחיל, התכופף, התקרב, התרחק - וכלום? לפעמים זה כפתור נסתר ברצפה, לפעמים הוא דווקא גבוה מעל הראש, לפעמים זאת נקודה ספציפית מדי, ולפעמים – כמו במקרה של הסרטון הוויראלי שבו נתקלנו ברשת X (כמעט 4 מיליון צפיות של הזדהות) – זה בכלל צמח ליד הכיור. ככל הנראה שהמתג מוחבא בו בכוונה. אבל זה בדיוק העניין: ברגע שאתה מתחיל לשאול אם הצמח הוא זה שמדליק את המים - אתה כבר עמוק בעולם האבסורד של ברזים חכמים.
איך זה בכלל עובד?
ברזים חכמים מבוססים לרוב על חיישני אינפרא אדום (IR) או על חיישני זמן טיסה (ToF) שמזהים שינוי בשדה החיישן: התקרבות של יד, גוף או אפילו עצם קטן שמזיז את האור החוזר. גם תנועה עדינה יחסית יכולה להספיק כדי לגרום למנגנון לפתוח את המים, בייחוד אם רמת הרגישות שלו מכוונת גבוה. במערכות מתקדמות יותר יש גם אלגוריתמים שמנסים להבחין בין תנועה "אמיתית" של משתמש לבין תנועה שנוצרת מחפץ קבוע כמו צמח, אבל בפועל, עדיין יש לא מעט מצבים שבהם אפילו תזוזה קלה של עלה מפעילה את הברז. חלק מהברזים מאפשרים לכוון את רמת הרגישות הזו, כך שמשתמשים יכולים לבחור אם הברז יגיב רק להתקרבות ברורה של ידיים או גם לתזוזות עדינות במיוחד.
העיצוב המודרני הביא את הטרנד גם לבית. אנשים אוהבים ברזים "ללא מגע" במטבח כי זה יותר היגייני בזמן בישול. אבל צריך לבחור חיישן איכותי ולהתאים את המרחק שלו לכיור. אחרת כל תזוזה של צלחת גורמת לשיטפון מיותר.
לטכנולוגיה יש יתרונות משמעותיים: היא חוסכת מים כי הברז נסגר לבד כשהידיים עוזבות את האזור, משפרת היגיינה כי אין צורך לגעת בידיות מלוכלכות, ומתאימה לעיצוב מודרני נקי ומינימליסטי שמוותר על מנגנונים גלויים. כך מתקבל חלל שמשלב חוויית שימוש נוחה ואסתטיקה מתוחכמת, גם אם מדי פעם צריך לגלות מי כאן באמת הבוס: הצמח או החיישן.
כשהחיישן לא מכויל נכון, מותקן בזווית מוזרה, או מושפע מאור/צל, הוא פשוט מפספס. ואז כל דבר יכול להפעיל אותו, כולל צמח, ארנק או מברשת שיניים. מה שבטוח, זה מזמן לנו הרבה תוכן ויראלי.