בתים של אמונה: האלמנטים שתמצאו רק בבתי דתיים

תקופת החגים מביאה איתה בבתים מלאי אמונה שולחנות מלאים, שירים מסורתיים וכמובן מפגשים של בני משפחה. הבית הוא הרבה מעבר לחלל מגורים, משום שהוא משקף את אורח החיים, את ההכנות לשבת וחג ואת המקום המרכזי של המשפחה והקהילה. ספריות קודש, מטבחים מותאמים לכשרות, שולחנות גדולים לאירוח או פינת שבת עם פמוטים וגביע קידוש הופכים לחלק מהעיצוב ולא רק מהשגרה. "הבדלים בין בתים חילוניים ודתיים מתחילים כבר בשלב תכנון הבית", אומרת מעצבת הפנים שרי גורשטיין, שמתמחה בעיצוב לעולם החרדי. "בעוד שבבתים חילוניים האירוח מתנהל לאורך כמה שעות בלבד, בבתים של חרדים האירוח נמשך על פני שבת שלמה ולעיתים אף יותר. עובדה זו מחייבת היערכות אחרת: חדרי השינה מתפקדים גם כחדרי אירוח, לפחות אחד ולעיתים שניים, ויש להם מקלחת צמודה".

גורשטיין, שאינה דתייה, עיצבה לראשונה בית לחרדים לפני שני עשורים, ודרך המלצות שלהם נחשפה לעולם חדש שלא הכירה קודם לכן. "במגזר החרדי, לדעתי יותר מהמוכר במגזר הכללי, נוטים להגיע לבעלי מקצוע משמעותיים דרך המלצות". מעבר לחדרי אירוח, יש אלמנטים נוספים שמייחדים בתים של מאמינים. הנה הם.

<< לכל הכתבות בערוץ living

שולחן שבת

שולחן אוכל מקבל בבית הישראלי מקום של כבוד בפינה משלו, והוא לרוב עומד במצב סגור ונפתח רק בשעת אירוח. בבית של חרדים האירוח מתחיל כבר בחמישי עם הכנת השולחן, ומאחר שהוא נמשך עד מוצ"ש או יום ראשון, הוא מחייב תכנון חלל עם מעברים נוחים סביבו, גם במחיר של ויתור על חלק משטח הסלון. גורשטיין: "בשונה מבתים חילוניים, שבהם הסלון הוא לרוב המרכז, כאן השולחן הוא לב הבית, מוקד החיים המשפחתיים והחברתיים, והספות סביבו מצומצמות".

מטבח גדול

המטבח החרדי כולל מערכות כפולות כמו כיורים, כיריים, תנורים ומוצרי חשמל נוספים כדי לאפשר בישול נפרד למאכלי בשר וחלב. לעיתים מתוכנן גם כיור פרווה, ובחלק מהבתים אף מטבח פסח ייעודי עם ארונות וכלים נפרדים. לצד זאת מקובל לשלב שולחן אוכל גדול במטבח, שישמש ביום יום את כל נפשות הבית, ומחליף את שולחן השבת שנשמר לסופי שבוע.

>> תופעת ה"דאבל" במטבח: למה אחד כבר לא מספיק לנו

כיור לנטילת ידיים

כיור לנטילת ידיים ממוקם לרוב סמוך לשירותי האורחים ולעיתים כיור נוסף לנטילת ידיים בקרבת פינת האוכל. הוא מתוכנן להשתלב עם עיצוב הפנים ומשדר מראה מכובד לצד שמירה על ההלכה. בבתים מסוימים אף ממקמים כיור לנטילת ידיים בחדר השינה וכך ניתן ליטול ידיים מיד בהשכמה.

מיטות נפרדות

בחלק מהבתים, בייחוד בבתים שמיועדים למשפחות גדולות, חדרי השינה מצוידים במיטות נפרדות במקום מיטה זוגית אחת. גורשטיין משתמשת במיטה יהודית שכוללת ראש מיטה מהודר וגדול ושתי מיטות נפרדות, המאפשרות התאמות לפי הצורך, וכך, בימים שבהם נדרשת הפרדה המיטה מתפצלת לשתי מיטות. בחדרי השינה של הילדים, לעיתים ישנים בנים ובנות יחד, ובהמשך מתפצלים לחדרים נפרדים. בתים גדולים ומפנקים מאפשרים מראש חדר עצמאי לכל ילד.

ספריית קודש

הספרייה היא אחד האלמנטים שמייחדים בתים חרדים ומהווה אלמנט זהות מרכזי. לרוב היא מוצבת בסלון או בחדר עבודה ומשלבת ספרי קודש לצד כלי כסף. הספרייה נתפסת ככרטיס ביקור תרבותי ורוחני של הבית. בסלון מציגים בעיקר את הספרים המכובדים ואת כלי הכסף כדי שאורחים יראו את העושר התרבותי והדתי של הבית. בחדרי העבודה או בספריות מצויים לרוב שאר הספרים והכלים, המשמשים את בני הבית ביום-יום". לעיתים מוצגות גם תמונות של רבנים, אם כי כיום זה לא נפוץ בכל בית.

חלל ללימוד תורה תוכנן על ידי מעצבת הפנים קרן אטלס עבור רב ירושלמי כחלק מבית המגורים של המשפחה, אבל עם כניסה נפרדת מהחצר. בחדר שהותאם לסגנון הבית כולו שולחן גדול ומרווח, שניתן לשבת סביבו, וספריית ספרי הקודש עשויה מעמודי ברונזה דקיקים ועליהם מדפי עץ בהירים – מראה קליל ומרחף, בניגוד לספריות סטנדרטיות המתוכננת מחומרים כבדים וכהים.

מקטע קיר לא מטויח

בבתים מסוימים שומרים חלק מהקיר בכניסה ללא טיח, כסימן וזיכרון לחורבן בית המקדש. המקטע הזה, שנקרא "אמה על אמה" בשל גודלו (כלומר בגודל אמת היד), מאפשר לראות את הבלוקים החשופים, ומסמל את הזיכרון ההיסטורי והמסורתי. "לא בכל בית שומרים על המנהג במדויק, ורבים מעדיפים לרכוש ברכה לכניסה לבית, שבה מצוין 'לזכר חורבן בית המקדש'".

תפילה שהייתה חשובה לבני הבית מוסגרה ונתלתה על הקיר בפינת האוכל:

פינה להדלקת נרות

בדרך כלל ליד שולחן האוכל בסלון מוצבת ארונית ייעודית להדלקת נרות. הנרות מודלקים בקנדלברה – מערכת של פמוטים גדולים, המתרחבת עם גידול המשפחה. זוג צעיר שמתחתן מקבל לרוב פמוטים רגילים לשני נרות, אך ככל שמתווספים ילדים, גדל גם מספר הקנים. למשל, משפחה עם עשרה ילדים עשויה להחזיק קנדלברה עם 12 קנים. עלות הקנים עצמם יכולה להגיע למאות, אלפי ואף עשרות אלפי שקלים.

שעון שבת

בתים רבים כוללים שעון שבת, ולעיתים כמה שעונים, אבל את מיקומו תפסו בעשור האחרון מערכות בית חכם מהטכנולוגיה החדישה. גורשטיין מציינת כי היה פחד מחילול השבת בשימוש במערכות אלו, אך בבתים גדולים הדבר נדרש, וכיום המערכות שולטות כמעט בכל בית חרדי גדול. "בעזרת הבית החכם ניתן לשלוט על כל מערכות החימום/קירור/ תאורה וכל מערכת חשמלית אחרת, והדבר תרם לאיכות חיים מקסימלית תוך שמירה והקפדה על כל חוקי המצוות".

מקווה פרטי

בבתים אחדים במגזר החרדי מבקשים לתכנן מקווה פרטי. "זה קורה בבתים פרטיים גדולים, שבהם יש מספיק מקום, ובשטח המרתף מתוכנן מקווה המשמש גברים".

אומנות יהודית

בבתים רבים משולבים אלמנטים של אומנות יהודית, בעיקר דרך כלי כסף וכלי יודאיקה שונים שממלאים תפקיד גם כפרטי נוי. נוסף לכך, נתלים ציורים שמבטאים את רוח היהדות, למשל דמויות רבנים, אירועים דתיים או שמחות משפחתיות לצד ציורי נוף, לרוב נופי ארץ ישראל, עם דגש על ירושלים, צפת ומקומות קדושים אחרים.

הכנות לסוכה

פרגולות או מרפסות מתוכננות מראש כך שיאפשרו הקמת סוכה בהתאם להלכה. בבנייני מגורים מותאמים לציבור החרדי המרפסות מתוכננות במדרגות או בשכבות, כך שחלק מהן תמיד נשאר פתוח לשמיים. בניין דירות ברחוב הנגב בשכונה החיפאית רמת ויז'ניץ תוכנן עם מרפסות לסוכות שפונות לכיוונים שונים ויוצאות מחללים שונים, כך שיכיל את השינויים היצירתיים של הכנת סוכה. האדריכל, גבי שורץ מ"שורץ בסנוסוף אדריכלים", הסביר כי "כדי לקיים סוכה כהלכתה, מרפסת לא יכולה להיות מתחת למרפסת. כל אחת מהן מחפשת שמיים ונוצרת דינמיות במיקום המרפסות על חזית הבניין". עוד הוסיף, כי בעוד בשוק האזרחי ככל שהדירה ממוקמת גבוה יותר, כך ערכה עולה, החלום בשכונה זו הוא דירה בקומה הראשונה, כדי שיהיה לדיירים כמה שיותר נוח לעלות בשבת וחג.

קרבה לבית כנסת

בחירה במיקום המגורים היא נושא חשוב עבור חלק גדול מהמשפחות החרדיות. במיוחד בירושלים, בשכונות צפופות, רבים שואפים לגור בקרבה לביתו של רב מוכר או לבית כנסת מסוים, שאליהם הם משויכים או מרגישים חיבור. "הקרבה יוצרת מוקד קהילתי ומשפיעה לא פעם על סדרי עדיפויות בתכנון ובחיי היום-יום", אומרת גורשטיין.