"סטודיו ניו-יורקי, רק עם נוף של ים, הכי יפה בעולם": בדירה של כוכב חתונמי

לחופה ב"חתונה ממבט ראשון" צעד שקד ביטון לצד רוני צדקא, בת הזוג ששודכה לו ויחד חוו טלטלות עד שנפרדו דרכיהם. היום הוא גר לבד בדירת 40 מ"ר, "אני והמחבתות, הים מולי מכל החלונות", בקיבוץ פלמחים. כבר ארבע שנים הוא שוכר את הדירה, שממנה גם יצא לצילומי העונה השביעית של חתונמי ששודרה בתחילת 2025. הדירה היא בעצם לופט קטנטן ונוח, שהוא הכשיר למגורים וריהט לעצמו עם רצפת פרקט, מטבח נירוסטה משוק הפשפשים ושולחן בוצ'ר שקנה ממחסן עצים שמיובאים מאינדונזיה, ומשמש אותו לאכילה ועבודה עם המחשב. המיטה על בסיס עץ וכורסה נמוכה מצטרפת לכריות מודולריות בפינה יפנית, שבה השולחן הוא סטנד תמרורים שצבע והניח עליו שיש. נדנדה מבמבוק תלויה מהתקרה, וממנה הוא מישיר מבט לים, נהנה מהשקיעות.

טלוויזיה היא בעיניו הדבר הכי מכוער בעולם, לכן יש לו מקרן, ואין לו וילונות כי הוא לא מסוגל שמשהו יסתיר לו את הנוף. וזה לגמרי מובן, כשחוף פלמחים משתרע מתחת, ובינו ובין החוף גדלה צמחייה שהוא משתדל להשקות עם אספרגוסי בר וצמחי תבלין. בגינה שולחן צדפים שהכין לבדו, ובו הוא שותה את הקפה בבוקר. "סטודיו ניו-יורקי, רק עם נוף של ים, הכי יפה בעולם", הוא מכנה את הדירה שהיא חלק ממבנה קיבוצי. "נראה לי שיצא נחמד. רציתי שייראה כאילו אף אחד לא התאמץ לעצב ויצא לו יפה ונעים".

<< לכל הכתבות בערוץ living

אם היה לו בית חלומות, הוא היה בדיוק כזה, רק עם 80 מ"ר נוספים. "הבית האמיתי הוא בעצם בחוץ - הים והירוק, והפנים הוא בשבילי מקום לישון בו". אבל כשיהיה לו אחד כזה, הוא ייצור בו שולחנות, כי אחת האהבות שלו היא בנייה בידיים. "גדלתי בבית שבו אם שולחן נדפק, מסדרים ועושים ממנו משהו חדש. אני מעריך פי אלף עבודת יד או עבודה מפעם מאשר לקנות מוכן, ובמיוחד וינטג' שעדיין אין לי כאן, אולי כי זה לא מתאים ללופט עם עץ ובטון ליד הים".

את רוב זמנו מבלה ביטון, 33, במטבח שיצר לעצמו ובעיניו מצטיין בפשטות ופרקטיות, כדי שיהיה לו נוח לעבוד בו. מאחר שאין לו מקום בפנים, הוא חולם על טאבון שבו יוכל להפליא במתכונים. "אני אוהב לבשל ועובד מהבית, לרוב משולחן הצדפים בגינה, אבל יוצא גם לבית קפה בקיבוץ". הוא אוהב לארח וחברים מגיעים אליו, ביניהם גם הקולגות מחתונמי, אופיר חייט, ברק מור ויוסי עזרא.

לפני שנה התחיל לבשל לאנשים שהוא לא מכיר ומתעד זאת בקביעות באינסטגרם שלו. "זה התחיל בקיבוץ, וקראתי לזה 'מבשל לאנשים רנדומליים'. אני פוגש אנשים, שואל מה היו רוצים לאכול, מכין אצלי וחוזר אליהם עם האוכל. עכשיו זה גם לאנשים שאני פוגש ברחוב ובים, הולך אליהם הביתה ומבשל ממה שיש להם במקרר". הארוחה האחרונה שהכין הייתה שקשוקה נקניקיות. המנה הכי מטורפת שהכין היא שחזור הרוטב של מקדונלד'ס, והייתה גם מנת דגים נאים ופירות שאלתר. בתקופה הנוכחית, כשראה שכולם נכנסים ללחץ מהמלחמה עם איראן, החליט להפוך את הרנדומליות להרגל. בהתחלה הביא למקלט השכונתי פנקייקים וכולם התלהבו. "עכשיו אומרים לי שאני לא יכול לבוא בידיים ריקות, ובמקום לחכות לבום, הם מחכים לשמוע מה החטיף הבא שאביא".

הוא גדל בבית מבשל, שתמיד היה בו אוכל חם. מארוחות הקידוש בליל שבת הוא זוכר חברים שהיו באים ליהנות מהבישולים של אמא שלו. "לא למדתי אף פעם לבשל, אבל מה שאני יודע זה מהסתכלות עליה. מבין ארבעת הבנים שלה, אני היחיד שהיא נתנה לו להיכנס למטבח. אני אוהב להכין אוכל לאנשים. אולי זו סטייה של מאמא מרוקאית".

בפוסט על המטבח של סבתא שלו אפשר להבין את התמונה המלאה: "זהרה חיה בבית קטן, עם מטבח עוד יותר קטן. לא היו בו שישים מטרים של שיש, לא היו בו תנורים מתקדמים או כלים מיוחדים. היה שם שולחן עץ, מטבח קטן, סירים כבדים ומצרכים פשוטים. אבל זהרה ידעה סוד, אוכל טוב לא נמדד בגודל המטבח, אלא בגודל הלב שמבשל אותו. היא גידלה שנים-עשר ילדים!! כן!! שישה בנים ושש בנות, בשנות החמישים של מדינת ישראל. אלו היו ימים קשים, של מחסור ובנייה מחדש. אבל מי שנכנס לביתה לא הרגיש עוני, להפך! הוא הרגיש שהוא נכנס לחוויה קולינרית יוצאת דופן. הריח שעלה מהמטבח הקטן סיפר סיפור של משפחה שלמה. של חיים שלמים. של טעמים עשירים שהביאו עימם מקזבלנקה שבמרוקו. ולא רק שהיה אוכל בשפע, זה היה האוכל הכי טעים בעולם. פעם אחת היא אפילו בישלה לאירוע בר המצווה של הנכד שלה, אוכל לאירוע של מאות אנשים, במטבח של שני מטר.

"מהמשפחה הזאת יצאו כמה שפים מאוד מוצלחים אבל כולם, גם אלה שלא הפכו לשפים, ממשיכים עד היום להתגעגע לטעם של סבתא זהרה. לטעם של מרק עם ריח של שבת, לחלות שנאפו בידיים חרוצות, לקציצות הבשר, לדגים החריפים ולסירים שהאכילו לא רק את הילדים, אלא גם שכנים, אורחים וחיילים שעברו בדרך. הסיפור של זהרה מלמד דבר אחד פשוט. אפשר לבנות מטבח גדול, לקנות את הכלים הכי יקרים, להביא חומרי גלם מכל קצוות העולם, אבל אם אין בלב אהבה, אין בטעם ברכה. המטבח הקטן של סבתא זהרה בישל אוכל גדול, אבל בעיקר הוא בישל משפחה גדולה, אהבה גדולה, וזיכרון שלא דועך! לא זכיתי להכיר את סבתא זהרה ז"ל, סבתא שלי. אבל היום ברור לי יותר מתמיד שהחיבור עם האוכל הוא חלק מהסיפור שלי. וכמה שאני גאה ♥️".

לצד הפעילות הקולינרית הוא עדיין עובד בכנסת כיועץ ופתח עסק לשיווק לעסקים. "מעין משרד בוטיקי קטן שבו אני בוחר את הלקוחות שלי, ונותן להם מענה מקיף לכל מה שקשור בשיווק, פרסום, יח"צ ודיגיטל". הוא מדגמן פה ושם, הוציא קולקציית חליפות עם דורון אשכנזי, שעיצב לו את חליפת החתן בחתונמי וכותב סיפורים קצרים שיקבץ לספר ("כתיבה ישראלית לא מתאמצת"). ולפעמים עוזר לחברים לשפץ או לתלות דברים כשהם עוברים דירה. "אני נהנה מעבודות כפיים, ולפני שעבדתי בכנסת הייתי שיפוצניק ואפילו גנן עם אחי הבכור. העבודה הכי קשה שיש".

איך יש לך זמן לכל העשייה הזאת?

"כשאתה לא בזוגיות, יש זמן להרבה דברים. ברור לי שכשאהיה בזוגיות לא יהיה לי זמן. אבל אני גם בן אדם שחי בתוך הכאוס. חוסר מעש קשה לי ודווקא כשיש הרבה מה לעשות, אני יותר פעיל".

הוא מודע לכך שכשתהיה זוגיות, יצטרך לעבור מהלופט. "אם היא תסתדר, אהלן וסהלן. אני מניח שאפשר להיות כאן ואז לחפש משהו אחר, ואני מקווה שזה יהיה משהו גדול יותר בקיבוץ". קניית דירה כרגע לא בתכנון. "לאנשים צעירים אני רוצה לומר 'צאו מתל אביב למען השם'. אפשר להגיע אליה מתי שרוצים. יש עולם שלם שלא מלא בפיח, ריח שתן כלבים, קנסות בכל יציאה והזמנת מקום מראש בפיצרייה חדשה. מטר ממנה יש עולם שבו נגמלים מזה, הפומו עובר ולא בא לך יותר להיות חלק מזה. יש חיים מחוץ לתל אביב והם הרבה יותר טובים באופן מובהק".