הרבה לפני שהתחיל עידן הקורונה, וכולנו התחלנו לשטוף ידיים במשך 60 שניות או לפחות לחטא אותן באלכוג'ל, אביב גרינברג גילה עניין יוצא דופן בחומרי ניקיון. גרינברג, בן 29, שמתגורר בשכונת נווה שאנן בתל אביב, הוא אמן שיוצר עבודות ענק, שמשלבות חובטי שטיחים, נוזל לניקוי רצפות, אקונומיקה וצינורות.

"התחלתי להתעסק עם החומרים האלו במהלך הלימודים שלי בשנקר", מספר גרינברג. "השכונה שלי מלאה בעסקים קטנים של מוצרי תחזוקה וניקיון, שביניהם יש חנויות של צינורות מסוגים שונים. לקחתי אל הסטודיו שלי כמה צינורות, התחלתי לשזור אותם שתי וערב, כאילו הם הבד של הקנבס שעליו אני מצייר, ומילאתי אותם בצבעי אקריליק". לקראת עבודות הצינורות הבאה, ביקר גרינברג בסופר מרקט השכונתי, ושם גילה את הצבעוניות של חומרי הניקיון – "שדומה לפלטה של הצבעים שלי". מאותו רגע התחיל להשתמש בהם ליצירותיו ולמלא את הצינורות עמם.

שידת חומרי ניקוי
שידת חומרי ניקוי | צילום: אביב גרינברג
אביב גרינברג צילומי סטודיו
אביב גרינברג צילומי סטודיו | צילום: אור דנון

את העבודה עם חומרי הניקוי הרעילים הוא מבצע תמיד עם כפפות ומסכה, עוד לפני תקופת הקורונה: "כשנכנסים לסטודיו יש ריח מאוד חזק של חומרי ניקוי, ולא בגלל שאני מנקה שם". אחד החומרים בו הוא משתמש הוא סבון בשם עונג, בעל צבע ורוד זוהר חזק, אותו זוכר גרינברג מהשירותים בצבא ובשנקר. הוא אף צייר את בן זוגו "שותה" את הסבון הזה. כשגרינברג לא מוצא את הצבעים שהוא מבקש בחומרי הניקוי, הוא פונה למשקאות המוגזים והעתירים גם הם בכימיקלים של חברת קריסטל.

עונג
עונג | צילום: אביב גרינברג
 

את המשיכה שלו אל החומרים הללו, מסביר גרינברג דרך תחנות שונות בחייו, בהן הניקיון היה גורם משמעותי. "גדלתי ביבנה, בבית מאוד נקי. אבא שלי פדנט גדול של ניקיון, ובשלבים מוקדמים בילדות שלי, הניקיון היה הדרך שבה הכתיבו לנו גבולות בבית. למשל, אחותי ואני היינו מציירים מגיל מאוד קטן, וחיינו בבית שאסור לשבת בסלון, כי זה מלכלך את השטיח. זה דיסוננס מאוד גדול מהאופי שאני נולדתי איתו", הוא אומר.

בצבא התגייס למשטרה צבאית ושובץ לתפקיד מפקד בכלא 4. "בשירות שלי הייתי צריך לייצר תעסוקה ל-120 חיילים, והדבר היחיד שנתנו לנו לעשות איתם היה מסדרי ניקיון, שלוש פעמים ביום. וכל זה כשמדובר במבנה ישן ומתפורר, שאי אפשר באמת לנקות אותו. הפעולה של הניקיון ייצרה עבורי חוקים שאין באמת יסוד מאחוריהם, שהם לא מתגמלים בשום צורה".

הניקיון עבור גרינברג הוא גם ניסיון להסתיר את המציאות, "לטאטא אותה מתחת לשטיח". אחותו הגדולה הילה, שפתחה עבורו את השער לעולם האומנות, נפטרה לפני כחמישה חודשים כתוצאה מדום לב, בגיל 34 בלבד. "כשהיא הייתה בתיכון, ואני הייתי בן 10, המצב הנפשי שלה התחיל להידרדר, ואז היא הפסיקה ללמוד וגם לצייר", מספר גרינברג. "המשפחה התרכזה תמיד בניסיון 'לנקות' את התרופות שנכנסו לחיים שלה בגיל צעיר. במשך 18 שנים היינו במאבק תמידי, בעיקר אימא שלי, סביב הניסיון להחזיר את המצב לקדמותו. בגלל זה אימא שלי פתחה חברה, שהפכה לכל העולם שלה, של מוצרי רפואה שהם אנטי תרופתיים, ללא כימיקלים. אחרי שאחותי נפטרה, התחלנו לדבר על הכול. אנשים שאלו שאלות, הכול יצא החוצה".

עבודת ענק של גרינברג הייתה אמורה להיתלות על קירות היכל התרבות בתל אביב במסגרת אירועי הפאצ'ה קוצ'ה, שהיו אמורים להתקיים בחודש שעבר, ונדחו לספטמבר בשל הקורונה. מדובר ברצועות של עשרות חובטי שטיחים, המחוברים זה לזה באזיקונים עם פס לד מאחוריהם – "עבודה מאוד מוארת וצבעונית, שהייתה אמורה להשתקף מעל הבריכה שברחבת הבימה. חובטי השטיחים מסמלים עבורי את האבק שאנחנו מנקים יום יום, שלא באמת נעלם - אלא רק עובר ממקום אחד למקום אחר", הוא מסביר.

אביב גרינברג על רקע הקמת צינורות מלאי חומרי ניקוי
אביב גרינברג על רקע הקמת צינורות מלאי חומרי ניקוי | צילום: אביב גרינברג
נוצות חובטי אבק
נוצות חובטי אבק | צילום: אביב גרינברג

עם היוודע דבר הביטול, גרינברג הזמין את העוקבים אחריו ברשתות החברתיות לסיור וירטואלי בסטודיו שלו, ותיעד בווידיאו את יצירותיו ואת העבודה עליהן. "אני דיברתי על ניקיון מהמקום האישי שלי, ופתאום עם משבר הקורונה, זה הפך לבעיה עולמית", הוא אומר על מה שהוא מגדיר כטיימינג.

View this post on Instagram

היום אני חוגג(?) 29 שנים והרבה לפני שהבנתי שאני אבלה את היום הזה בבית בהסגר, היו לי תוכניות אחרות. ממש היום, הייתי אמור לקום ליום הקמה של מיצב חדש - פסל חוץ שיתלה זמנית על חזית הבניין של היכל התרבות. ולאחר מכן - בערב, לעלות על הבמה של ההיכל ולספר על תהליכי היצירה שלי מול אלפי אנשים, בתודה לאירוע המיוחד, פצ׳ה קוצ׳ה. האירוע כמובן נדחה לתאריך לא ידוע, נמחק מהיומן יחד עם כל העוגנים והפרוייקטים שהאמנו שהעתיד צופן לנו. הפסל שתכננתי מורכב משזירות של חובטי שטיחים רבים, אלו שנועדו להעיף את האבק. היום מנקי האבק היו כבר אמורים להשתקף משדרות רוטשילד, אבל בנתיים הם צוברים אבק בסטודיו שלי. על הבמה, הייתי אמור לחלוק מה הוביל אותי להשתמש בחומרי ניקוי כחומר מרכזי ביצירה שלי ועל קצה המזלג, רציתי לספר על אבא שנקיון היא תרפיה בשבילו ועל סלון שאסור לשבת בו, על שירות בתור סוהר בכלא צבאי ועל אין סוף מסדרי נקיון במבנה ישן ומתפורר, שמלכתחילה נועד לטאטא מתחת לשטיח את כל מה שלחברה שלנו קשה להתמודד איתו. וגם על אחותי הגדולה, הילה, שנפטרה לפני שלושה חודשים בגיל 34, אחרי 18 שנים של נסיונות כוזבים להתנקות מתרופות פסיכיאטריות. על דברים כאלו ואחרים לא דיברנו מחוץ לבית וכנראה שזו הסיבה שגדלתי להיות מאד מופנם ומצאתי נחמה ביצירה. דרך השימוש בחומרי הניקוי, נחשפתי להרגלים שלי ושל הסביבה שלי לטאטא ולהסתיר. בהתאם, יצרתי שפה ויזואלית לפעולת הנקיון. עם השפה הזו חזרתי לדבר. וגם הבנתי שה״לכלוך״ הוא חלק בלתי נפרד ממני והוא גם המקור הכי מתגמל שלי להשראה וליצירה. את כל המילים שהיו אמורות להאמר רציתי לחתום בזה שהצלחתי לסגור חשבון מול פעולת הנקיון ושהגיע הזמן שלי ליצור ולצמוח מתוך הלכלוך ובאותה נשימה של החלטה להתחיל להתלכלך העולם כולו כלא עצמו בתוך בועה של סבון לחיטוי וחרדה מחוסר סטריליות. ברגע אחד נכנסה אלינו תקופה בה כל אוכלוסיית העולם נשלטת ע״י אותה פעולת נקיון ואני מבין, כמה אני חסר שליטה מולה וכמה היא לא מתכננת לעזוב. לכלוך ונקיון הם הדרך שלנו להתקיים ואני למדתי להכיר בשניהם ולהעריך אותם. העולם בו אנו חיים יורה את חיציו במופע אימים כי הזיהום שהבאנו עליו עלה על גדותיו, אבל באותו הזמן הוא גם עסוק בלהתחדש,להתנקות ולעורר את המודעות שלנו לשינוי אמיתי. מקווה שהמשבר הזה יהפוך אותנו לאכפתיים כלפי הסביבה שלנו ויגרום לנו לא לקחת כמובן מאילו את האדמה עליה אנחנו חיים, ולא, לא במובנים של - שלי שלך שלהם שלנו, הרי על האדמה הזו בסופו של דבר כולנו חיים יחד ולכן אנחנו צריכים לשמור עליה יחד בשביל כולנו.

A post shared by AVIV GRINBERG (@avivgrinberg) on

את תקופת הקורונה מוצא גרינברג, שנבחר השנה לאחד מ-30 הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 30 של מגזין פורבס, כתקופה פורייה ליצירה. "אני נמצא כבר חודש אצל המשפחה של בן הזוג שלי ברמת השרון, ביחד עם האחים שלו ובני זוגם. כולם צעירים, עושים כיף ומנסים לנצל את המצב כמה שיותר לטובה", הוא אומר. "אני מקנא בהם שהם בחופש כל הזמן, והם מקנאים בי, כי יש לי תעסוקה ואני עובד".

סבך
סבך | צילום: אביב גרינברג
אל תשכח את הפינות
אל תשכח את הפינות | צילום: אביב גרינברג

View this post on Instagram

TBT to my first ‘Wall to Wall Tubes’, filled with a variaty of plain old cleaning fluids I bought from the local grocery store in Neve Sha'anan TLV. Coming up: Currently working on a new peice (one that I'm really excited about) that's about to be exhibited very soon in a very special place. So stay tuned! ‍♂

A post shared by AVIV GRINBERG (@avivgrinberg) on

View this post on Instagram

Abundance of Cleaners Given that all other projects and exhibitions were cancelled, I decided to leverage the quarantine time to brush my studio and create new paintings and installations into a virtual exhibition. Sharing it here with you and hoping it will distract you for a few seconds during these challenging times. Stay clean, healthy, safe and optimistic. This too shall pass. #kineticart #corona #covid_19 #artinstallation #clean #artiststudio #avivgrinberg #israeliart #tlv

A post shared by AVIV GRINBERG (@avivgrinberg) on