שעון המילים: "המילה מספרת משהו שהספרות לעולם לא יבינו"
אחרי שני עשורים של ניסיונות כושלים, אכזבות משותפים חסרי חזון והתעקשות בלתי מתפשרת על טיפוגרפיה וניקוד, הייטקיסט אחד החליט שהגיע הזמן לתת לשעה לדבר – לא במספרים קרים, אלא במילים שמספרות סיפור. כך נולד "שעון המילים", שמציג את הזמן כמו שירה קטנה על מדף
"חצות. המילה הזו יודעת משהו שהספרות 00:00 לעולם לא יבינו. 'ארבע לפנות בוקר' מרגישה אחרת מ-04:00. 'רבע לשבע' נושאת איתה ריח של ערב, של סיום יום עבודה, של מעבר. מחוגים וספרות מדווחים. המילים נושאות סיפור", כך פתח מתי מריאנסקי, הייטקיסט מתל אביב שעוסק בבינה מלאכותית ועובד בחברת צעצועים גדולה, את הפוסט שלו, המספר על "שעון המילים" – רעיון שרודף אותו כבר זמן רב מאוד, מתחילת המילניום.
"ניסיתי לבנות את השעון הזה פעמיים ונכשלתי פעמיים", הוא כותב בפוסט, "בפעם הראשונה האלקטרוניקה ניצחה אותי, ובפעם השנייה המסך. ניסיתי לגייס שותפים פוטנציאליים שניקרו בדרכי אבל הם היו חסרי מעוף וצרי מחשבה ונכשלו להבין את הברור מאליו, למה לעזאזל לכתוב את השעה במילים. ואם אני מדרג את הרעיונות שלי לפי פוטנציאל כלכלי? בואו נגיד שהשעון לא נכנס לעשירייה הפותחת. אז לשכור מישהו גם ירד מהאפשרויות.
"זמן רב חלף. ואז, לפני כמה שבועות, האלגוריתם הנבון של עלי אקספרס הפגיש אותי עם מסך של דיו דיגיטלי. E-ink. קנבס לבן, שקט, מינימליסטי. המסך שהשעון הזה חיכה לו כל השנים. האנשים הטובים של מחוז שנזן חיברו לו מראש ארדואינו וסוללה ומה שצריך. כל מה שנשאר זה לשכנע אותו להגיד את השעה.
"ההמשך היה אמור להיות מאוד פשוט, אם לא הייתי די עקשן בענייני טיפוגרפיה Kerning וניקוד, שהנוכרים ימ"ש לא היטיבו לממש בספריות הלועזיות שלהם. כאן בא לעזרי חברנו קלוד קוד, שלעס "שגרם לאותיות על המסך להתחלף בכיעור רב, וקלוד החזיר אותן להתחלף מעדנות, כמו שמתאים לשעון ששוקל מילים. אז עכשיו, אחרי עשרים שנה, יש לי שעון מילים על המדף. אני מציץ אליו בלילה והוא לוחש 'רבע לחמש לפנות בוקר', ואני מחייך אליו מתוך השינה".
אינספור מתעניינים
מריאנסקי הוא שם שכמעט כל מי שמתעניין בבינה מלאכותית בישראל כבר נתקל בו. כמייסד קהילת הפייסבוק הגדולה "עליית המכונות", הוא הפך בשנים האחרונות לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם שיח ה-AI המקומי. מדי יום הוא מפרק מגמות טכנולוגיות, מנתח התפתחויות, ומציע מחשבות רחבות יותר על יצירתיות, עתיד העבודה והחיים בעידן אלגוריתמי. השילוב בין ראייה טכנולוגית חדה לרגישות אסתטית מציב אותו בנקודת מפגש מסקרנת בין למידת מכונה, אמנות גנרטיבית ותרבות דיגיטלית. לצד ניהול הקהילה הוא גם מרצה שמאתגר את האופן שבו אנחנו תופסים טכנולוגיה, ומגדיר את עצמו "טכנו-אופטימיסט" שלא מפסיק ללמוד, להתנסות ולדחוף קדימה. עכשיו ייתכן שגם חובבי עיצוב ועברית ישמעו עליו.
"חשבתי על זה לפני יותר מ-20 שנה אבל רק עכשיו הצלחתי סוף סוף לבנות את זה בעצמי", הוא מספר לנו.
יש כבר מתעניינים שרוצים שעון כזה לעצמם?
"יש אינספור מתעניינים מאתמול בלילה, אף פעם לא היתה לי התקפה כזאת. יש לי קהילה בפייסבוק בשם 'עליית המכונות' שבה 70 אלף חברים, כבר שש-שבע שנים, וזה הפוסט הכי ויראלי אי פעם".
אז מה התוכנית?
"נראה שאצטרך לייצר את זה אין ברירה".
אנחנו מבטיחים לרכוש.