תכננתם לקפוץ לאיקאה לשעה גג, להצטייד בספריית בילי לחדר של הילד ואולי בכמה נרות ריחניים, ומצאתם את עצמכם אחרי ארבע שעות עם עגלה מלאה בשטיח פרוותי, קרש חיתוך, מגוון כריות, שלושה עציצים וערימת מגבות? זאת לא לגמרי אשמתכם.
טים זוידגיסט, מומחה הולנדי לפסיכולוגיה צרכנית, ערך ביקורים חוזרים בסניף איקאה בעיר מגוריו כדי לגלות את השיטות שבהן הרשת גורמת לנו לקנות יותר, ובמאמר באתר The Next Web הוא מביא את מסקנותיו:
עוד בערוץ עיצוב הבית:
תשאירו את הילדים בכניסה – קניות משעממות ילדים וילדים משועממים מפריעים להורים להתרכז בקניות. "ממלכת הילדים" שבסניפי איקאה מאפשרת להורים להשאיר שם את הילדים ולהתמסר להוצאת כסף.
קחו עיפרון – הצטיידתם בעיפרון שהרשת מחלקת (ואולי ביותר מאחד)? אין מתנות חינם. על פי פרופ' רוברט שלדיני, מומחה לפסיכולוגיה ולשיווק, כשאנחנו מקבלים משהו, אנחנו חשים צורך לתת משהו בתמורה – במקרה הזה, את הכסף שלנו. בנוסף, כתיבה בדפים המיועדים לרשימת קניות שהרשת מחלקת לנו יוצרת מחויבות לקנייה.
משהו קטן – כשאנחנו מתפתים לפריטים הקטנים והזולים שנמצאים בתחילת הסיבוב בחנות, אנחנו עוברים מהלך רוח של "מה לקנות" למצב של "מה עוד לקנות".
יוצאים עם נקניקייה וחיוך
מה השעה? – קשה למצוא חלונות ואור יום בסניפים, והשעונים התלויים על הקיר אינם מורים את השעה (טריק שנלקח מבתי קזינו). הלקוחות מאבדים את תחושת הזמן, נשארים לזמן ארוך מהמתוכנן וכמובן קונים יותר.
לאכול בזול – המחירים הזולים במסעדה משכנעים אותנו שכל המוצרים ברשת נמכרים במחיר הזול ביותר שיש בשוק.
פינוק בסוף – יכול להיות שכשהגעתם לקופה גיליתם שכל אותם חפצים קטנים שאספתם בדרך הצטברו לסכום גדול יותר משתכננתם להוציא. אתם קצת מדוכדכים מההוצאה, אבל אז נתקלים בפינוק קטן וזול במיוחד – נקניקייה או גלידה. כך איקאה מבטיחה שהקנייה האחרונה שתעשו במהלך הביקור בסניף תשאיר אתכם עם טעם טוב, וגורמת לכך שתחזרו לביקור נוסף.