מעצבת: איך משלבים את הטרנד הצבעוני של איקאה בלי להרוס את הסלון

בואו נודה על האמת: אחרי שנים שבהן ניסינו לשכנע את עצמנו ש"בז' חול" הוא פסגת התחכום ושכרית פשתן נוספת באמת תצליח להרעיד לנו את האמוציות, איקאה החליטה לשבור את הכלים (ואת פלטת הצבעים). השבדים רשמית השתוללו בטירוף, והתוצאה היא מה שאני מגדירה כ"עיצוב צעצועים למבוגרים", פריטים עם חוצפה ויזואלית שגורמים לכל רהיט סטנדרטי להיראות לידו כמו תפאורה מסרט בשחור-לבן משנות ה-50. הקולקציה החדשה שהושקה השבוע היא מיקס חכם בצורה מעוררת השתאות בין עולמות העיצוב הגבוהים לבין הנגישות הפופית של הרחוב. זה לא "ציטוט" ישיר, אלא רפרנס מתוחכם לכל מה שקרה בעולם האומנות ב-70 השנים האחרונות, בגרסה שאפשר להעמיס בסטיישן או בטנדר.

ממפיס, מוראנו והאינסטגרם

קחו למשל את האגרטל הירוק עם האוזניים. הידיות הלבנות שלו נראות כמעט כמו אוזניים של דמות מצוירת, ממש פריט שנמצא על התפר שבין פסל לצעצוע. יש בו הומור של תנועת הממפיס האיטלקית של אטורה סוטסאס משנות ה-80, זו שהביאה לעולם עיצוב צבעוני ואנטי-אלגנטי בכוונה, עם קריצה לזכוכית המוראנו היוקרתית של שנות ה-60. זה מסוג הפריטים שלא באמת צריכים פרחים, הם מעלים חיוך ויוצרים עניין לבד.

ואז מגיע הכיסא הכחול. הוא יושב בדיוק על התפר שבין הגיאומטריה הנוקשה לבין עולם הפופ-ארט. יש בו משהו נאיבי בכוונה, כאילו ילד צייר כיסא ומישהו פשוט הפך אותו למוצר להמונים. הוא נראה פחות כמו רהיט "אמיתי" ויותר כמו הדמיה שברחה מהמסך ישר לסלון.

המנגנון הוא המסר

הפריט הכי מעניין בעיניי הוא דווקא שרפרף העץ. הוא מרגיש כמו מחווה לצעצועי עץ סקנדינביים ישנים, אבל עם פילוסופיה של מעצבי על כמו אנזו מארי או ברונו מונארי, שחלקו מטרה אחת - לנקות את העיצוב מהפוזה שלו ולהחזיר אותו לעם. המנגנון שלו חשוף, לא מלוטש, כמעט כמו אב-טיפוס ניסיוני. הוא משדר אופי וסיפור, לא עוד "רהיט יוקרתי ומשעמם".

זהירות, מוקש לפניך

אבל (ויש אבל גדול), כאן בדיוק מגיע המבחן שלכם. יש מרחק קצר מאוד בין סלון עם אמירה עיצובית ועניין לבין חדר המתנה להורים בג'ימבורי השכונתי. כדי לאמץ את הטירוף הזה בלי שהספה שלכם תיראה כמו מתקן מתנפח, שמרו על דיאטה ויזואלית.

בחרתם בכיסא הכחול? מעולה. הוא הכוכב. אל תיתנו לו להילחם על תשומת הלב עם שטיח גרפי מסובך, מנורת ניאון בצורת בננה וקיר עמוס בפרחים ורודים.

הפריטים האלה צריכים סביבה בוגרת ורגועה כדי לזרוח. ליד חומרים טבעיים וקירות נקיים, הם נראים כמו בחירה של אספן אומנות. בתוך עומס של צבעים, הם נראים כמו טעות של הגננת במקרה הטוב.

הקולקציה הזו היא לא סתם עוד מהלך שיווקי מבריק של השבדים, היא מאפשרת לנו להכניס קצת אופי אומנותי לבית בלי למכור כליה בדרך. המטרה היא להיראות כמו אנשים שמבינים בעיצוב מספיק כדי לא לקחת אותו יותר מדי ברצינות - לא כמו אנשים שאיבדו את האיזון (או את הטעם הטוב).

הכותבת היא מאיה שינברגר, מעצבת פנים וממחברי ספר העיצוב The New Minimalist Style.