אחרי חמש שנים: האומנית שתבעה את שופרסל על זכויות - וניצחה

אחרי חמש שנים של דיונים בבתי משפט יכולה סוף-סוף האומנית אסתי קסטרו לנשום לרווחה. תביעה שהגישה לפני כחמש שנים נגד שופרסל, על הפרת זכויות יוצרים בטענה שהעתיקה עיצוב מקורי מעשה ידיה, זיכתה אותה בשבוע שעבר בזכויות יוצרים על האומנות שלה ובפיצוי כספי על סך 200 אלף שקל כולל החזר הוצאות משפט.

קסטרו, פסלת וקרמיקאית בעלת סטודיו ביפו העתיקה, יצרה לפני שנים כד בצורת בלון מפונצ'ר שהפך לאחד ממוצרי הדגל שלה. הכד נוצר כזיכרון לבנה הקטן, בן בן, שנפטר בגיל 11 ואהב למלא מים בבלונים, לקשור אותם וכמעשה קונדס להשליך אותם על עוברים ושבים. לפני חמש שנים, במרץ 2021, החלה לקבל טלפונים של מכרים ששאלו אם יצרה שת"פ עם שופרסל, קבוצת קמעונאות המזון והפארם הגדולה בישראל. "אמרו לי שכד הבלון שלי מופיע ברשת בין המלפפונים והעגבניות, ולא הבנתי על מה הם מדברים. שלחתי את אחד מבני המשפחה לרכוש את הכד, ראיתי אריזה מהודרת מקרטון עם צילום חיצוני וברקוד, והבנתי שהם מייצרים אותו אחד לאחד, באותם גדלים ייחודיים שאני מייצרת, והם אפילו נמצאים בקטלוג 'גאלה הום' שלהם".

מה הרגשת אז?

"היית בהלם. זה היה מקומם, במיוחד שייצרתי את הכד לזכר בן בן, ילד מתוק, סקרן ושובב, אחרי האבל שלי, כשחזרתי לגעת בחומר, כיצירה מתוך זיכרון שלי ושלו. הכלי נוצר על אובניים ולקח לי המון זמן ליצור את ההעמדה שלו. כמו כל אומן, אני משתעשעת בחומר ומנסה ליצור משהו והתהליך לקח כמה שנים. הגעתי למצב שהרגשתי שלמה בתוך אי השלמות של חיי, וככה גם קראתי לסדרה, 'השלמות שבאי השלמות', בלון מפונצ'ר עם מעיכות. לא המצאתי שום כד, ובלון זה משהו גנרי, אבל היצירה יחד, כד בלון מפונצ'ר, נועדה להכיל משהו נוזלי. כמו שהלב שלי מצולק, יצרתי בלון מפונצ'ר, מצולק ומתפוצץ, שהפך להיות מזוהה איתי".

כנגד כל הסיכויים החליטה קסטרו לתבוע את הרשת, ועשתה זאת בליווי עו"ד זיו אנג'ל, המתמחה בזכויות יוצרים. "המונופול התנהג כמונופול, כאילו הכל מותר, ונענש על מה שעשה", היא אומרת. "לא לוקחים משהו מאומן בלי רשות רק משום שחשקה נפשו של מישהו, ולא משנה אם זאת חברה גדולה".

קסטרו מספרת על תהליך קשה ולא נעים שעדיין כואב עבורה. בהתחלה ביקשה באמצעות עורך דינה להסיר את הכדים מהמדפים ומהאתר, ומשלא נענתה, פנו לערכאות. "המקום הטבעי שלי הוא להיות בסטודיו וליצור, לספר על האומנות שלי ולהעביר דרכה מסר, ולא להתקוטט בבית משפט. לקחו לי את הזיכרון של הבן שלי ונקלעתי לסיטואציה שבה הייתי צריכה להוכיח שהיצירה היא שלי והיא חד-פעמית, ולא הצליחו להוכיח שיצרו זאת לפניי".

בשוק יש אכן יצירות של בלונים אחרים מקרמיקה, אולם קסטרו מבהירה כי אף אחת מהן אינה הכד המפונצ'ר שלה. "יש דברים שהם ליד וזה גם נידון בבית משפט עם מומחים. בסופו של דבר קיבלתי זכויות יוצרים וזה אומר שאף אחד לא יכול להעתיק את היצירה, אלא אם מבקשים את רשותי, ובטח לא לייצר בכמויות של אלפים. יש כל כך הרבה שת"פים יפים בעולמות הספורט, האופנה, האיפור ועוד, אבל הכל ברשות". אומנים ששמעו על המקרה הביעו בה תמיכה על הדרך שהיא עושה גם עבורם, מאחר שיש המעתיקים את יצירותיהם אך הם חוששים להיכנס למאבק ממושך. "אמרו לי שאני הדון קישוט של כל האומנים שמפחדים להילחם".

לבסוף זכית ב-200 אלף שקלים.

"יכולתי לדרוש גם יותר ולהילחם יותר זמן ולהגדיל את הסכום, אבל לא זו הייתה המטרה שלי, אלא לשמור על הזיכרון של הבן שלי, להילחם על מה ששייך לי. לא רלוונטי מה אעשה עם הכסף, כי זה לא העניין. מבחינתי, לא יעלה על הדעת שמישהו יחליט יום בהיר אחד שהוא לוקח יצירה ומתחיל להתעשר על חשבון היוצר שלה".

בן בן, בן הזקונים של קסטרו, נפטר ב-2013 לאחר שסעדה אותו ליד מיטתו במשך שנה. כבר בשבעה החליטה להירשם לשני מרתונים – האחד בניו יורק, במקום שבו נולד, והשני בתל אביב, המקום שבו נפטר. את שנת האבל הראשונה שלה העבירה עם זיכרון דרך הגוף. "תמיד רצתי בשכונה, אבל עכשיו היה לי זמן להיות איתו ועם המוזיקה שלנו, לעייף את עצמי ולהעביר את כל הכאב שלא מצאתי לו מילים ולא מזור דרך האומנות". כשחזרה לארץ מניו יורק, הבינה שזה הזמן הנכון להתחיל ליצור, להעביר סדנאות ולבחור בחיים למען שני ילדיה, רון ולילוש, היום בן 33 ובת 28. "הם גאים באמא שלהם. נלחמתי על מה שמגיע לנו, לא יותר מזה. לחותמת זכויות היוצרים שהעניק לי בית המשפט יש משמעות גדולה עבורי ועבור הרבה יוצרים מהמיליה שלי".

קסטרו ועורך דינה נאלצו להסתמך על אומנות בינלאומית ופחות ישראלית, ובעקבות הפסיקה החלה התעניינות של עורכי דין בפסק הדין. "נוצרו במקרה הזה כמה תקדימים – בהגנה על אומנות, בזכויות היוצרים שקיבלתי ובהעתקה של אומנית קטנה. כדי להתמודד עם המקרה שלי, עמדה מולי חברה שלקחה חברה חיצונית ולא הסתמכה על המחלקה המשפטית הפנימית שלה. אני מניחה שהם הופתעו מהנחישות שלי".

קרוב ל-30 שנה יוצרת קסטרו את מה שהלב שלה מעביר דרך הידיים, מרצה על האומנות שלה ומוכרת את הכלים בסטודיו היפואי. היום, אחרי המלחמה, היא יוצרת עוגנים משום ש"אנחנו זקוקים לעוגן בארץ הזאת", והחומרים נעים בין קרמיקה, פורצלן, ברונזה ואבן. "אחרי האסון של בן בן עברתי מפסלים גדולים של ברונזה לפסלי קרמיקה, ובלי להרגיש מצאתי את העוגן הראשי שלי בכלים השבירים והזמניים. גיליתי כמה חוסן יש בשבירות, להיתלות במשהו אינסופי כשהדברים מסביב כל כך דינמיים ומהירים. אולי זה ישתנה, כי החיים דינמיים וחומרים מסקרנים אותי. הלב שלי הוא כמו מעבדה שבה אני בודקת את גבולות החומרים והיצירות כל הזמן".