שורדיץ' מדברת עברית: הישראלים שהשתלטו על הבניין הכי מגניב בלונדון

בספטמבר האחרון נחתם פסטיבל העיצוב בלונדון, London Design Festival, ואיתו תערוכה של צמד המעצבים הישראלים יעל מר ושי אלקלעי, המוכרים כצמד Raw-Edges. הפעם הציגו השניים את מותג התאורה החדש שלהם, LightMass^, באולם תצוגה שממוקם בבניין The Wax בשכונת שורדיץ' התוססת. מי שהגיע לבניין במסגרת סיורי העיצוב והמלצות המדיה המקומית של מה אסור לפספס, זכה לפגוש לא רק את הזוג מר-אלקלעי אלא דוברי עברית נוספים שפועלים בקומות השונות של הבניין - מייסדי חברת הריהוט Cozmo, ג'ייקוב פרס ונדב חסן, והאדריכל והמעצב עמוס גולדרייך, בעליו של מותג הריהוט TAMART.

בקומת המרתף ^LightMass בקומת הקרקע ממוקם חלל התצוגה של Cozmo, מעליו TAMART, ובקומה השנייה חלל נוסף של Cozmo לצד המותג הבריטי לתאורה ועיצוב מוצר Minimalux. מותגים נוספים התארחו בחללים המשותפים של הבניין. שתי הקומות העליונות מאוישות על ידי בעל הבניין שגם גר באחת מהן ונוסך אווירה מזמינה בבניין כולו. The Wax הוא שם שניתן על ידי פרס, בהיותו מנהל קריאייטיב, כדי למתג את הבניין. בתקופה הוויקטוריאנית האזור בשורדיץ' היה מרכז לייצור רהיטים, ובבניין עצמו השתמשו לעבודות ציפוי לכה ושעווה.

<< לכל הכתבות בערוץ living

שכונת שורדיץ' היא סמל תרבותי עכשווי ואבן שואבת עבור אומנים, מעצבים וחובבי תרבות מכל העולם. זהו אחד הרובעים החדשניים והבועטים בעיר, שבו מתערבבים אופנה, עיצוב, טכנולוגיה, אומנות וחיי לילה, וכעת גם The Wax מציב את השורשים הישראליים בלב סצנת היצירה הלונדונית. "זה בניין צר, ארוך ומקסים שבכל קומה יש התרחשות אחרת", אומרת מר, "והיותנו כאן ביחד נובעת מחיבור טבעי והיכרות בין ישראלים".

פרס מסביר ש"הבעלים קנה אותו בשנות ה-90 והציע אותו לפופ-אפים, וכשחיפשנו משרדים לעצמנו בשורדיץ', הגענו אליו כי הוא ממוקם מול חברת הריהוט Vitra באזור הכי היפסטרי וקול במרכז לונדון". הם הציעו לאכלס את הבניין לתקופות ארוכות עם חברות עצמאיות קבועות, ומאז הכל שייך להיסטוריה, גם אם היא קצרה בינתיים.

לפני שנה יצרו מר ואלקלעי במסגרת המותג החדש גופי תאורה שעיצובם מגיב לעידן תאורת LED, כשנוכחותם של נברשות ואהילים כבר לא נחוצה מבחינה טכנית לריכוך האור ולכן חשיבותם אסתטית, כאלמנטים פיסוליים המגדירים חלל. הגופים הגדולים והנפחיים בקולקציה עשויים רשתות מיוחדות שהודפסו שטוח במדפסת תלת ממד. התוצאה היא יריעות מרושתות בעלות שוליים מסולסלים, המאפשרים לחבר בין יריעה ליריעה, מעין אינטרפרטציה מעודנת לריצ'רץ', שמעניק חוזק מבנה ושפה אסתטית מעולמות הטקסטיל.

השימוש המיוחד במדפסת תלת ממד ליצירת הרשתות השטוחות הופך את העיצובים לקלים מאוד ושומר על אפס פסולת בתהליך הייצור. מר מוסיפה שכל מנורה נקראת בהתאם למשקלה - 500 גרם, 650 גרם - והשם ^LightMass הוא נגזרת של הניגוד בין המשקל המועט והנפח הרב. גופי התאורה מיועדים לבתים וחללים מסחריים.

פרס, שמתגורר בארץ ב-15 השנים האחרונות אבל נמצא על הקו, מגיע מתחום ייעוץ אסטרטגי ותקשורת בינלאומית, עבד עם מוזיאון העיצוב בחולון ועם מעצבים כמו טום דיקסון הבריטי וחיימה חיון הספרדי. השואו-רום הראשון של החברה היה בקומפלקס של דיקסון, אבל כשהמותג התרחב, עברו ל-Wax. המוצרים של Cozmo משלבים עיצוב וחדשנות, מיועדים לקהל רחב ונמכרים און-ליין, ישירות ללקוח הסופי - כורסאות, שולחנות צד, אקססוריז ובעיקר ספות מודולריות ש"גדלות עם הלקוחות", מתפרקות ומורכבות מחדש, ונמכרות בגדלים וריפודים שונים הניתנים להחלפה. את הדגמים עד כה עיצבו החברים מלמטה, Raw-Edges, ובלי שאף אחד ישמע מספר פרס שבכוונתם להגיע גם לארץ עם מחירים נגישים. הדגם הבא שעליו הם עובדים מעוצב על ידי הצמד הבריטי Pearson Lloyd, שמעצב את מחלקות העסקים ללופטהאנזה..

הדייר השלישי בבניין המדובר הוא האדריכל והמעצב עמוס גולדרייך, ישראלי שמתגורר בלונדון כבר 30 שנה, והקים לפני שנה את מותג הרהיטים והעיצוב TAMART. המותג הוקם כהוקרה לחייהם ולפועלם של הוריו המנוחים, האדריכלים והאומנים תמר דה שליט, נצר למייסדי הרצליה ולשושלת שתרמה רבות למדינה, ופרופ' ארתור גולדרייך, אדריכל, צייר, מעצב תפאורות ותלבושות ומעצב גרפי ותעשייתי ומי שנמנה עם מייסדי המחלקה לעיצוב תעשייתי וסביבתי בבצלאל. TAMART הוא שילוב של תחילת שמותיהם.

המותג חוגג את השותפות היצירתית והרומנטית של דה שליט וגולדרייך, שניהם דמויות מרכזיות בסצנת העיצוב המודרניסטי בישראל בשנות ה-60 וה-70, באמצעות עיבוד מחדש ועכשווי של פריטי רהיטים ומוצרים שהם עיצבו וציינו במהלך הקריירה שלהם. העיצובים נשענים על הארכיון הרחב של למעלה מ-10,000 תוכניות מקוריות, תצלומים, מסמכים ואבי טיפוס שהתגלו על ידי גולדרייך לאחר פטירת הוריו, והמוצרים מיוצרים היום מחומרים בני קיימא בבריטניה ובאירופה.

"מאז שהוריי נפטרו ותוך כדי גילוי הארכיון שלהם, ליוותה אותי המחשבה על מותג בשיתוף פעולה מאוחר. לקח לי זמן להבשיל ולאזור אומץ, וכשסגרתי את משרד האדריכלים שלי לפני שנה, פגשתי את ג'ייקוב (פרס), שהוא לא רק שותף ב-Cozmo, אלא גם מומחה למיתוג", הוא מספר. הקולקציות מיועדות לפרויקטים מסחריים כמו בתי מלון, משרדים ומסעדות, ומקצתן ללקוחות פרטיים מבריטניה או אירופה. והן כוללות כיסאות, שולחנות, שולחנות צד, הדפסים של שרטוטים ידניים, תכשיטים וכריות, שרובם עוצבו על ידי ההורים עבור לקוחות פרטיים או פרויקטים ספציפיים וקיבלו חיים בייצור חדש. את הקו הוא מגדיר כמיד-סנצ'ורי, כיאה לתקופה שבה פעלו. שאר העיצובים של גולדרייך חדשים אך בהשראתם, ורובם ככולם מיוצרים לפי דרישה תוך התייחסות לאיכות הסביבה.

מה לדעתך ההורים היו אומרים על השת"פ?

"זו שאלה שאני שואל את עצמי כל יום. אמא שלי הייתה אדם מאוד ביישן ופרטי, אבל בטח הייתה שמחה. אבא שלי היה ההפך ממנה, אהב תשומת לב והיה ביקורתי, אבל אני מניח שהם היו גאים".

פרס מציין שכישראלים בלונדון, הם מאוד מעורים בקהילת העיצוב המקומית ומביאים את הרוח שלהם ללונדון הקוסמופוליטית. "למדנו לעבוד בצורה בינלאומית, ועדיין יש משהו בתקשורת בינינו שהוא מאוד ישראלי ולא בריטי, עם הומור משותף ותחושה של משפחה. ישראלים נמצאים בעמדות בכירות בסצנת העיצוב העולמי, כמו רון ארד שהצליח כאן, דניאל צ'רני או אסא אשוח, אריק לוי בפריז. לונדון נותנת הרבה מקום לשיח פתוח וקריאייטיבי עם הרבה תרבות ומוזיאונים חשובים. יש קשרים עם אוצרים ראשיים ועורכי מגזינים חשובים, ובסופו של דבר על אף הגודל של לונדון, התעשייה קטנה וכולנו מחוברים".

ישראלים מגיעים ל-Wax מדי פעם, אם דרך היכרות עם המעצבים בבניין ואם כשהם מזהים את המבטא ואז מתחילה שיחה חמה. בפסטיבל העיצוב הגיעו אדריכלים ומעצבי פנים ישראלים. גולדרייך מספר שהם ראו את מגירות הארכיון עם המדבקות שעליהן שמות הפרויקטים של הוריו, ביניהם חדרי האוכל של קיבוץ נחל עוז, קיבוץ ארז ומפלסים, ניר עם, ניצנים ועוד ולא יכלו שלא להתרגש. "אני מספר על ההורים שלי ומזכיר את ישראל גם למקומיים, ולא מרגיש שום שינוי בתקופה האחרונה", הוא מתייחס לשאלה על המצב הנוכחי בהקשר לישראל. גם מר טוענת שעל אף השנתיים הקשות בישראל, הם לא מרגישים תחושת מתיחות אלא להפך, "יש אנשים ששולחים הודעות ובודקים איך המשפחות שלנו ואם הכל בסדר. אנשים יודעים לעשות את ההפרדה".

המקומיים יודעים שאתם ישראלים?

פרס: "כן, אבל אף אחד לא מדבר איתנו על פוליטיקה. אנחנו מעסיקים אנשים בריטים ומשלמים מסים לממשלה הבריטית, וככה לונדון עובדת. לא קל להיות ישראלי או יהודי בעולם, אבל גם בארץ לא קל. המדיה בארץ מנסה ללכת למקומות של קורבניות, אבל להיות קורבן לא מוביל לשום מקום. זה לא מה שהקים את מדינת ישראל, אלא להפך, צריך לדעת להשאיר מאחור את הזוועות ולהתקדם. לשחק על פחד יגמור אותנו".