בדרך שלה: הגן הקסום שיוקם לזכרה של עדי גרומן ז"ל

ב-7 באוקטובר יצאה סמלת עדי גרומן ז"ל, לוחמת באיסוף קרבי, לקרב מול מחבלים בבסיס אורים, הסתערה ללא היסוס ונפלה בקרב כשהיא בת 19, מותירה אחריה הורים, ענת ואסף, ושלוש אחיות. כעת יוצאים בני משפחתה ואוהביה במבצע מימון המונים להקמת גן לזכרה ליד מושב חוגלה בעמק חפר, שם התגוררה, בנחל אמץ שנשפך לנחל אלכסנדר. הגן מתוכנן כמקום טבעי ופעיל למטיילים, למשפחות ולמפגשים חינוכיים וחברתיים, שבו יוכלו המבקרים להכיר את מורשתה של עדי ולהיות חלק מההנצחה שלה.

בסוף השבוע של אותה שבת שחורה שירתה עדי בבסיס אורים הסמוך לאופקים. בערב שישי, 6 באוקטובר, עוד שוחחה עם משפחתה בשיחת וידאו אחרונה. למחרת בבוקר, עם תחילת האזעקות ב-6:29, הספיקה ליצור קשר עם סבתה ולהרגיע שהכל בסדר. כשעה לאחר מכן, מספר אביה, אסף גרומן, שמעו החיילים ירי שונה, של RPG ורימונים. מחבלים שחדרו לאזור פוצצו את השער ונכנסו לבסיס פיקוד העורף הסמוך. לוחמות אורים העלו רחפן וראו שחדרו מחבלים לבסיס שבו אין כוח לוחם. הן הבינו שיש לחלץ את החיילים והחיילות, עלו מיד על ציוד קרבי מלא והחלו בלחימה מול עשרה מחבלים שנעו בין המבנים. הקרב הממושך נמשך כמעט שלוש שעות, ובמהלכו חוסלו רוב המחבלים. כשאחרוני המחבלים התבצרו בחמ"ל, עדי התנדבה להסתער קדימה עם המפקדת שלה עוד מתקופת הטירונות, ועם חיילות נוספות מהצוות. כשהכוח הגיע לקיר החמ"ל כדי לאגף את המחבלים, יצא מחבל וביצע ירי מסיבי לעברן. עדי נפגעה משני כדורים שחדרו מצד האפוד הקרמי שלה. חברותיה חילצו אותה ואת חברתה סתיו בכר, שנפצעה קשה, תוך כדי אש, אך בדרך לבית החולים סורוקה נקבע מותה של עדי. זמן קצר לאחר מכן חוסלו שני המחבלים האחרונים והבסיס טוהר.

"כשנחשפנו למה שקרה דרך סרטוני הגופות של המחבלים, הבנו שלא הייתה שם שנייה אחת של הפסקה", משחזר גרומן. "הם גיבורות וגיבורים גדולים. אם הם לא היו עוצרים אותם, המחבלים היו ממשיכים להרוג בבסיס. עדי חוותה פחד במהלך הקרב והייתה בידיעה מלאה למה שקורה סביבה. היו לה הזדמנויות לחזור אחורה, אבל לא הייתה לה שום התלבטות והיא נלחמה עד הרגע האחרון". הגבורה שהפגינה באותן דקות מורכבות שיקפה את הנחישות, את אומץ הלב ואת הנכונות לתת את הכל למען המדינה והסובבים אותה.

לכל הכתבות בערוץ living

עדי היא הבכורה מבין ארבע בנות, אחיותיה איה החיילת, עלמה שמתגייסת בקרוב ואביה בת ה-14. "עדי הייתה ילדה עם לב ענק. תמיד אמרתי שאם בודקים אצלה אינטליגנציה רגשית, ימצאו משהו מיוחד במינו. מגיל צעיר התמודדנו עם אתגרים פיזיים והתפתחותיים בגלל שריר בצוואר, נושא שעלינו עליו בשלב מאוחר יחסית והצריך פיזיותרפיה ממושכת. היא התחילה ללכת ולדבר מאוחר, וכשעלתה לכיתה א' ידענו שתפקודית היא נמצאת שנה מאחור. הציונים שלה ביסודי כלל לא נמדדו במספרים, ותמיד נתנו לה סמיילי במקום ציון".

השינוי הגדול הגיע במעבר לחטיבת הביניים, כשהוצע לשלב אותה בכיתה קטנה. "חששנו מאוד מהסטיגמה ושמא זה יפגע בה חברתית, אך החלטנו ללכת על זה. היא עברה לכיתה של 14 תלמידים, קיבלה המון פוקוס והתחילה לפרוח. היא הגיעה להישגים מדהימים וסיימה את כיתה י"ב עם ממוצע בגרות של 95. חבר'ה מהכיתה היו מגיעים אליה כדי שתלמד אותם. עם כל הטוב והנשמה הענקית שלה, היא סבלה מקשיים חברתיים ולא הצליחה ליצור חברויות משמעותיות, וזה תסכל אותה. תמיד הבטחתי לה, מתוך הניסיון שלנו כהורים, שבצבא הדברים ישתנו. כבר בצו הראשון בגיל 16 היא ידעה שהיא רוצה להיות לוחמת קרבית. היא בחרה בחיל הגנת הגבולות והלכה לזה ב-100 אחוז התנדבות. היא רצתה להוכיח לכולם ולעצמה שהיא מסוגלת".

ואכן, עדי פרחה חברתית בצבא, והבנות שם הפכו למשפחה שלה. גרומן מספר כי בדיעבד הן אפילו לא ידעו על כל הקשיים שהיו לה בעבר. "היא הגיעה כמו דף לבן, חוותה לראשונה חברות אמיתית והייתה מאושרת בצבא. ענת ואני היינו רואים את זה על הפנים הזוהרות שלה. עם סיום המסלול קיבלה סיכת הצטיינות מהמ"מ שלה. היה לה מבחן פיזי קשה שהיא היחידה שלא עברה אותו, בוחן בחמ"ס (בוחן מסלול), והיא נשארה סופשבוע כדי להתאמן. כשהחברות חזרו, חיכו להן חדרים נקיים, מצעים מוחלפים ובקבוק שתייה על המיטה. אלה היו הנתינה והטוב הבלתי נגמרים שלה. היא חיכתה לחזור לצבא בלי שביזות של יום ראשון. לא היה לה פשוט להיות 10-8 שעות על הגבול, להעלות רחפנים, לראות את המחבלים על הגדר, לזהות מי מתקרב ולהודיע לגדודים שתפסו קו באותה תקופה. הייתה חוזרת הביתה עם יבלות ודם על הידיים אבל לא מוותרת. מאושרת".

שלושה חודשים אחרי שנפלה, נמצא פתק שכתבה, ובו ניסחה בדיוק את השאיפה שלה: "אני פה בגלל שאני רוצה להגן על המדינה שלי על הצד הכי טוב שאפשר ולהוכיח לכל אלה שאמרו שאני לא יכולה להיות לוחמת". גרומן מספר שעד היום הצוות עוטף את המשפחה ולא עוזב. המשפחה התחברה לנציג מרשות ניקוז ונחלים, והוקצה להם שטח המיועד להנצחה של עדי, "מקום שיסמל גם את הקשיים אבל שיהיה שמח לאנשים שעוברים בו, לרוכבי אופניים ולמטיילים".

על תכנון מתחם ההנצחה הופקדה מעצבת הנוף ורד סובול, שנרתמה לפרויקט בהתנדבות. "הפנייה אליי הגיעה דרך חבר של אסף, ששאל אם אהיה מוכנה לעצב פינת זיכרון, בתשלום", משחזרת סובול. "לא הסכמתי לשמוע על תשלום. היום אנחנו עובדים על זה כבר כמעט שנה עם הרבה התפתחויות בדרך". סובול מתארת תהליך תכנון רגשי שליווה אותה. "תכנון גן לחיילת יפהפייה וצעירה לא יכול לעבור לידך. ביקשתי להכיר אותה, לראות סרטונים, לשמוע מה אהבה ועם אילו קשיים התמודדה. בכיתי עם המשפחה, והבנתי שהפרויקט הזה מעניק להם ולחברים אתנחתא, עשייה שנותנת להם דרך לקחת חלק".

סובול, שבאותה תקופה שני בניה לחמו בעזה, הרגישה שזו ההזדמנות שלה לתרום מעבר לבישול ואפייה לחיילים. "ידעתי שאני ב'זון' שלי, יודעת בדיוק מה אני עושה ויכולה לתרום". התכנון הפך עבורה לסוג של תרפיה. "הייתי בוכה אחרי הפגישות עם אמא של עדי. גם עכשיו אני דומעת. אין דבר נעלה יותר מלהנציח חייל או חיילת. המשפחות השכולות צריכות חיבוק, ואנחנו חייבים להן את זה".

המתחם, שייקרא "הדרך של עדי", תוכנן כך שצורת השבילים שלו תרכיב ממבט-על את שמה של עדי. "העבודה עם רחפנים הייתה חלק מרכזי מהשירות של עדי, וצורת השם נחשפת במבט מלמעלה, כאילו היא צופה בנו משם, כמו בימי חייה. השבילים בגן כוללים עליות וירידות, שמסמלות את הדרך שעברה, את הקשיים הלימודיים והחברתיים מילדות ואת ההתגברות עליהם". במרכז האות ע' יוקם מתחם כושר המבוסס על שני מתקנים מתוך מבחן הבחמ"ס הצבאי שהיו מאתגרים עבורה - סולם אנכי ("קופיקו") ומקבילים. במרכז האות ד' תוקם פרגולה להתכנסות, המסמלת את החלל הגדול שהותירה.

בגן יהיו שני אזורי ישיבה מרכזיים המסמלים את הפרקים החשובים בחייה – המשפחה והחברות מהצבא שהפכו למשפחה שנייה. מסביב יפוזרו ספסלי בטון ויבלוט הצבע הסגול, האהוב על עדי, תוך שמירה על צמחייה ארץ ישראלית ומראה טבעי העמיד לאורך זמן. "כבר ניקינו את השטח עם תלמידים מבית הספר של עדי, מעיין שחר, ואנחנו מקווים שבעזרת מימון ההמונים נוכל לגייס את הסכום הדרוש להקמה. בהמשך לקחנו על עצמנו לתחזק אותו", אומר האב. "גם אם ייקח חצי שנה או יותר, אנחנו לא במרוץ נגד הזמן. כל תרומה בונה חלק מהגן של עדי. תרומה קטנה עבורכם - משמעות גדולה עבורנו".

לתרומה דרך האתר; להעברה בנקאית: בנק לאומי (10) סניף קונקורד (855), חשבון מס' 241302/46, על שם ארגון יד לבנים, לציין עבור פרויקט הנצחה עדי גרומן.

תכנון ועיצוב נופי: ורד סובול