"מה שחשוב הוא השפשוף": שי בן חמו הפך את הניקיון למסיבת קצף יום-יומית

שיחה אחת עם שי בן חמו, ועולם הניקיון שלכם משתנה. אם חשבתם שטיפוח הבית הוא חלק מכם, טעיתם. הדלי והסמרטוט לא מספיקים לניקיונות, גם לא המגב ששולפים אחת לשבוע, לא המגבונים שעוזרים בשעת צרה ובטח לא ניקיון פסח שמגיע פעם בשנה. בן חמו, יוצר תוכן לייף סטייל וניקיונות של החיים, הוא עולם ניקיונות בפני עצמו. הוא עולה על המקרר, שופך מים על האי במטבח, מנקה את ארונות התקשורת עם מברשת שיניים, מכניס קיסם אוזניים לשקעים ושואב את הריפוד מכל כיסא אוכל. מסיבות קצף זה החיים, וחברו הטוב ביותר הוא הצינור.

"אנשים קוראים לי איש הקצף, ועושים עליי מלא חיקויים. אני מעלה עם בעלי סרטונים עם המון צחוקים של היום-יום ורואים את זה. לא המצאתי את הגלגל ולא אני התחלתי את זה, כי יש עוד הרבה כמוני. אני פשוט מערבב כל חומר עם מים, ומשפשף חזק שייצא המון קצף". ומה הקטע של הצינור? סתם צינור שהזמין מאלי אקספרס כדי שיתחבר לכל הברזים בבית. "מי שמכיר אותי יודע שאני לא חי בלי הברז הזה. יום אחד הוא נקרע לי באמצע שטיפה, ישבתי ובכיתי. אני לא יכול בלעדיו. קמתי ויצאתי באותו רגע לקנות חדש, עלה לי 50 שקל במקס סטוק".

לכל הכתבות בערוץ living

כשהוא ממשיך עם הניקיונות, המים מגיעים לחלונות שבמטבח עם הברז הנשלף של הכיור, מכשיר טיהור המים הוא חלק ממסיבת הקצף, ואין אריח באמבטיה שלא ראה לו את הלבן של העיניים, גם אלה שליד התקרה. בסוף המסיבה גם הדלי מוקצף ונשטף. כשהוא מחליף מצעים, כל המיטה מתפרקת מחלקיה, המזרן יוצא החוצה, הבסיס מתפנה והריפוד מקפל טיפול יופי קומפלט. רק אז מתמקמים המצעים ועוברים גיהוץ כשהם על המיטה כולל השמיכה והכריות.

בן חמו, 26, גר בנהריה ונשוי לעידו, מעצב שיער לכלות. במקור הוא ממעלות, אח קטן לחמש אחיות ואח שלקחו חלק פעיל בגידול שלו בזמן שההורים את הבית. "ההורים לא החסירו ממני כלום אבל יותר עבדו. האחיות שלי כל הזמן מנקות ואני עזרתי וניקיתי איתן כדי להרגיש חלק". היום הוא עוסק בהחלקות שיער ומשם נולד חשבון האינסטגרם. "התחלתי ליצור תוכן בשנתיים האחרונות, להעלות ניקיונות מחיי היום-יום. זה קרה סתם ועלה לרמות שלא דמיינתי. המטרה שלי להראות מאיזה בית באתי. ככה ראיתי את אמא והאחיות שלי. כשהייתי נכנס בדלת, אחותי הייתה שולחת אותי ישר למקלחת". כשהאחים התפזרו בכל הארץ, הוא נשאר ליד ההורים, "משוש חיי".

הקצפות יפות יש לך. עם איזה חומרים אתה מקציף?

"אני עובד עם אנטי קאלק, סנו ז'אבל ובעיקר אקונומיקה. עובר על כל הבית, רצפה, מקלחות, דלתות רק מרסס ומטלית, אמא'לה חלום. אני פשוט שופך מלא מים וזה כיף. אני מוסיף להכל מים ומה שחשוב הוא השפשוף. יש לי רהיטים באיכות גבוהה, הכול בסדר, אין מה לחשוש. אני עובד נכון עם מים ויש ניקוז. הסוד הוא הצינור הירוק, נפש מנפשי. אני הולך לישון עם ריח של אקונומיקה ומתעורר איתו בבוקר".

כן, אבל לעלות על המקרר?

"אני מנסה להביא את עצמי ואת הבית שבו גדלתי עם המרוקאיות של פעם, שהיו עולות על המקרר ושוטפות. פסח אצל אמא שלי התחיל חודשיים קודם. הבית בהרמות, לא נכנסים אורחים ויום לפני החג אוכלים מחוץ לדלת. הדור הצעיר לא מזיז היום ציפורן ואני רוצה שהאחיינים שלי יראו ויעשו. כשאחיינית שלי מראה לי איך היא מנקה אסלה, זה נותן לי דרייב לעשות עוד".

הוא מנתק את החשמל כמובן, לא משתמש בהרבה מים ומשתדל לשפוך אותם רק בחזית ולא מאחור כדי שלא יגיעו למנוע. "ריססתי והקצפתי ורק בתוך המקרר עברתי עם ברז. אני מגבגב הכל, מעיף את המים לרצפה ומנגב עם מטלית לחה, ואחר כך משאיר את הדלתות פתוחות כדי שהמקרר יתאוורר. לפני ההפעלה אני מוודא שהוא יבש".

ואיך אתה מוציא את כל המים מהמסילות?

"כמו 'עבדים היינו', יושב על הרצפה עם דלי ומטלית, מרים וסוחט. אגב, בבתים החדשים יש חורים במסילות כדי שהמים ייצאו. בשאר המקומות בבית יש ניקוזים, ולכן אני לא חושש ממים".

למה צריך לפרק בית שקע כדי לנקות? לא מספיק לנגב?

"מה זאת אומרת? יש מלא אבק. זה חלק מהבית, אני נוגע בזה אחרי השירותים, אנשים אחרים נוגעים בזה. אני לא מבין איך עוברים בבית ולא מנקים בזה. לא להמציא. אני מעביר קיסם אוזניים יבש ויוצא האבק. אחר כך אני מוציא גם את הבית, מנקה, מייבש ומחזיר. יש חיידקים, יש דברים, לא, לא, לא. כל מוצר ורהיט הוא חלק מהבית וחובה להעביר עליו ניקוי".

בקיפול מצעים הוא מציע לקפל את כל הסט יחד על קרש גיהוץ. מניחים את ציפת השמיכה, מותחים. מניחים עליה את הסדין מקופל בחלקו ומותחים. עליהם את הציפיות ורק אז מקפלים ובסוף מכניסים את החלק האחרון לתוך "כיס" שנוצר. "כביסה וקיפול הם שנאת חיי. תני לי לעשות הכל, רק לא את אלה. אני עושה את זה מושלם, מגהץ הכל ולא מחזיר לארון בלי גיהוץ. יש לי שריטה להיות מתוקתק טופ. לא לצאת מהבית בלי שהבגד מגוהץ ועם ריח טוב. כשאומרים לי איזה ריח טוב, אני באורות. זה מרים לי שיא. יש לי חברת ילדות שאוהבת ניקיון כמוני ואוהבת לקפל. כשהיא באה אליי, אני אומר לה מור, הנה הכביסה חיים שלי, את אוהבת וזה מחכה לך".

הוא לימד את הבעל עידו שצריך לעזור בבית. "בהתחלה היו לנו ריבים על זה. אצלי לא זורקים מגבת על הרצפה. במסיבת רווקים הוא היה לבד בבית שמונה ימים. חזרתי וראיתי פוגרום. חטיפים מתחת למיטה, ארטיקים. הוא ניסה לשמור על הסדר, אבל לא קלט שהחטיף נכנס מתחת למיטה. ואני מרים מיטות. הכביסה הלבנה נהייתה ורודה. חזרתי עצבני. לקח לי יומיים לאפס הכל". הם ניסו להכניס מנקה אבל זה רק מעצבן אותו יותר. "אף אחד לא יכול לנקות כמוני ולא מגיע לרמת הדיוק שלי כפרפקציוניסט".

מחליף ריהוט בבית אבל מקרצף קודם:

לא תמיד הרשה לעצמו לחשוף את החיים, את הבעל ואת הבית החדש שאליו עברו. "אמא שלי הולכת ברחוב ומרימים לה. לא היה קל לגדול כהומו בפריפריה. לא תמיד נתתי לה סיבה לגאווה, והיא חטפה על היציאה שלי מהארון. הרשת היא מקום חשוף מאוד, פחדתי ממה יגידו ואיך איראה, אבל מתוך בשלות החלטתי ללכת על זה". הוא מודע לכך שהוא משרת את הבית ולא להפך. "כמה פעמים בשבוע אני מנקה? שבעה ימים. לא צוחק. אין לי ילדים, אולי כשיהיו נראה איך זה ישתלב. מתעורר בבוקר, ניעור מיטה, אבק, מעביר סמרטוט ומאוורר. וככה גם כשמסיימים יום. אין יום בלי ניקוי".

יש לו שני כלבים, פודל ושיצו, אבל אל דאגה: "זה הבית היחיד בלי ריח כלבים בזכות הניקיון והסדר. ארור היום שיהיה לי ריח של כלבים". פסח הוא לא אירוע מיוחד אלא חלק מהשגרה היום-יומית. "ימי שלישי הבית מורם למעלה ברמה של יום חמישי. רביעי מתחילים אבק כדי להכין את הבית לסופ"ש. חמישי הבית מתרומם למעלה שוב, הסלון, המיטה והכל. בשישי מתחיל ההקצפות. בסופ"ש הבית מוכן".

הבית בן 4 חדרים, דירת קבלן שכורה בקומה 16 שבני הזוג עיצבו לבדם. המטבח באפור בהיר עם חום אגוז ולבן מודרני, הסלון לבן על גבול השמנת עם חום אגוז ונגיעות ירוקות בעציץ. יש קרניזים על הקיר, מזנון עץ על הרצפה. "אני מתחבר לצבעים הנקיים. החלפתי ספה כי הבד לא התנקה. אני מנקה כל יום ולא הצלחתי לנקות אותה, אז החלפתי. הולך לנו על זה המון כספים".

מתי אתה נח?

"יש ימים שאין לי כוח לעשות כלום או שאין מצב רוח, אז אני לא מנקה, אבל אחרי זה יש יומיים של הקצפות. זה לא נטל, אלא חלק מהבית והחיים. יש יום עסל ויום בסל, אבל מודים על הכל. שואלים אם אני חולה ניקיון. זו הגדרה קשה בעיניי. חולים יש בבית חולים, וברוך השם זו לא מחלה אלא חלק מהחיים. בעלי אמר לי את זה פעם, אבל לא רע לו עם בגדים נקיים ומצעים מגוהצים. הוא חוזר מהעבודה וצריך רק מקלחת והופה למיטה. כן, אצלנו עולים למיטה רק אחרי מקלחת, גם אם כבר התקלחת ואחר כך היית דקה בחוץ".

מה חובה בעיניך לעשות בבית?

"אבק זה מה שאנחנו נושמים וחולים ממנו. מקלחות שירותים - כל יום. אני מרסס אקונומיקה, מתיז מים ומקציף מהמכסה עד למטה. אין סיכוי לנקות מקלחת ולא להקציף, ואם לא ניקיתי את האסלה, קשה לי לשבת עליה למחרת".

על איזו פעולה היית מוותר?

"על כלום. ניקיון זה כמו פסיכולוג בשבילי. אני אוהב את זה. זה נחת. כשאני כועס אני הולך לפרוק מול חומרי ניקיון. שם מוזיקה חזקה בפול ווליום, מקציף ונהנה מהמברשת, והאנרגיה משחררת אותי. כמו הסקס הכי טוב שעשיתי".