משתמשים בנייר אפייה לבן? חשוב לדעת את זה
השיח סביב נייר אפייה מולבן מעלה שאלות על מעבר כימיקלים למזון. בדקנו עם מומחית מה באמת ידוע על החומרים, מה נבדק בפועל, ומה נובע מערבוב בין מחקרים סביבתיים לשימוש ביתי במטבח
נייר אפייה הוא אחד הפריטים הכי שגרתיים במטבח, כזה שלא חושבים עליו יותר מדי - פורשים, אופים, זורקים. אבל בשנים האחרונות עולה שוב ושוב שאלה שמצליחה לבלבל לא מעט בשלנים ביתיים: האם נייר האפייה המולבן עלול להיות פחות בטוח לשימוש מהגרסה החומה והטבעית?
את המהומה העכשווית בנושא סיפקו שני סרטונים של סיון אופירי, מלווה לירידה במשקל שמעלה לא מעט סרטונים שבהם היא מזהירה מפני תעשיית המזון, ובהם היא טוענת כי נייר האפייה הוא שער לכימיקלים שנכנסים לנו ישר לתוך הדם. "68 סוגים של PFAS (כימיקלים לנצח) נמצאו ככאלו שנודדים מהאריזה ומהנייר ישירות לתוך האוכל שלכם. מתוך ה-68 האלו, רק 7 (!) היו בכלל רשומים כחומרים מאושרים. כל השאר? זיהום תעשייתי שפשוט לא מדברים עליו. 43% מהחומרים האלו מעולם לא נבדקו לרעילות. המדע אפילו לא יודע מה הנזק המצטבר שלהם, מה שאומר שאנחנו והילדים שלנו הם שפני הניסוי של התעשייה. החומרים הישנים והמסוכנים עדיין כאן. למרות הצהרות על מעבר לחומרים “בטוחים” יותר, המחקר מוכיח שהכימיקלים מהדור הישן והמסוכן ביותר לא נעלמו. הם עדיין שם, בתוך הנייר הלבן שלכם. נדידה היא עובדה מדעית. זה לא 'אולי'. כשהחום עולה והאוכל שומני, הכימיקלים האלו עוזבים את הנייר ונספגים באוכל שלכם". פייר, הלחיצה.
למרות החשש התיאורטי, לפי גופי בדיקה וגורמי מקצוע בתחום המזון, נייר אפייה העומד בתקנים נחשב בטוח לשימוש בשני הסוגים, ואין כיום ראיות שמצביעות על סיכון בריאותי ממשי כתוצאה משימוש בנייר אפייה לבן בתנאי שימוש סטנדרטיים.
פנינו לד"ר מעיין ברנע זהר, ביוכימאית ממכון דוידסון, שניסתה להרגיע. ראשית, היא אומרת, "העובדה שמשהו לא כתוב על אריזה, איננה מלמדת על מה שיש או אין במוצר. במדינת ישראל יש כמה וכמה חוקים ותקנות שמגדירים כיצד לסמן מוצרים מסוגים שונים. אופן הסימון של מוצרי מזון מוגדר על ידי משרד הבריאות בחקיקה ייעודית, אבל נייר אפייה איננו מוצר מזון ולכן אינו נופל תחת החוק הזה אלא תחת צו הגנת הצרכן. במשרד הבריאות יש גם מהליך של אימוץ התקינה האירופית לגבי חומרים ומוצרים הבאים במגע עם מזון, שלא כוללת פירוט של המרכיבים על גבי האריזה. הבחירה של היצרן של נייר האפייה החום לציין מה אין בו היא לצורכי שיווק, בדיוק כדי לגרום לציבור להאמין שהוא עושה שימוש במוצר בטוח יותר. למשל, האם מישהו עצר לחשוב למה שתהיה נוכחות של מתכות כבדות בנייר, אפילו אם הוא עבר הלבנה? העובדה שהנייר מכיל 'רכיבים טבעיים בלבד' איננה עדות לבטיחות, הטבע אחראי גם לייצור הרעלנים החזקים ביותר שמוכרים לנו, כגון בוטוקוס מחיידק הבוטולינום או רעלנים וארס של יצורים חיים אחרים. כך או כך, הרשימה הזאת לא מפרטת מה יש במוצר, לא יותר ממה שנכתב על אריזת הנייר הלבן".
עוד מתייחסת ד"ר ברנע זהר ל"ציפוי הסיליקון הטבעי", וטוענת כי הכימאים של מכון דוידסון לא מכירים אפשרות כזאת. "השימוש במונחים כמו כלור, דיוקסינים ו- PFAS מיועד לייצר הפחדה, ולא מעיד על הבנה שלהם. למשל PFAS אינם 'כימיקלים לנצח' אלו ראשי תיבות של Per- and polyfluoroalkyl substances,. אלו אכן חומרים עמידים שנחקרים בהקשר של זיהום סביבתי כחלק מבעיה נרחבת, זה עדיין לא אומר שאלו חומרים שנמצאים או לא נמצאים בכל אחד מהמוצרים שהיא מציגה".
לגבי המאמר שאופירי מתייחסת אליו שבו מצוינים 68 חומרים כימיקלים – המאמר היחיד הקשור נושא לא עוסק בבישול אלא בזליגת חומרים אל הקרקע לאחר השימוש בזמן שמטפלים בפסולת, כלומר זיהום סביבתי. מאמר מחקרי בכתב עת אחר על חומרי PFAS באריזות מזון שיכולים לנדוד למזון ולהוות סיכון בריאותי פוטנציאלי ביצע אנליזה 47 מחקרים שונים שבוצעו על מגוון רחב של חומרים במגוון רחב של שיטות, ואי אפשר להסיק ממנו דבר על נייר אפייה לבן או חום.
ולבסוף, טוענת הדוקטור, "עיקר התכנים שדנים בזיהום של דיוקסין עוסקים או בזיהום סביבתי כתוצאה משריפה או ליד מפעלים לייצור של נייר. אין שום אזהרה מסודרת של אף גוף רגולטורי מפני שימוש בנייר אפייה לבן או חום, כי כנראה שאנחנו חשופים לזיהומים ממקורות אחרים משמעותיים בהרבה".