הפינה הכי מוזנחת בבית הפכה לחדר כביסה שכיף להיכנס אליו

יש פינות בבית שאנחנו פשוט מעדיפים להתעלם מהן. אצלי זו הייתה פינת הכביסה. שתי מכונות שעומדות אחת על השנייה, קירות עם כתמים, צינורות חשופים, אבק ולכלוך שהצטברו במשך שנים, ואפס מקום אחסון. אז החלטתי שהגיע הזמן להפסיק להתעלם ולהפוך את הפינה המוזנחת הזאת למשהו שגם יהיה נעים להסתכל עליו וגם באמת יהיה שימושי.

בואו נודה באמת, חדר כביסה הוא לא בדיוק המקום הראשון שאנחנו חושבים עליו כשמתכננים מייקאובר לבית. בדרך כלל נשקיע בסלון, במטבח או בחדר השינה, ואת פינת הכביסה נשאיר לסוף. כי בסך הכל, מה כבר צריך שם? מכונת כביסה, מייבש ושיהיה איפה להניח את המרכך. ובכל זאת, ברגע שאני רואה פינה מוזנחת בבית, הראש שלי מתחיל לעבוד.

לכל הכתבות בערוץ living

המטרה הייתה ברורה: לייצר מראה של נגרות בהתאמה אישית, להוסיף אחסון ולנצל כל סנטימטר, בלי להחליף את המכשירים הקיימים ובלי להיכנס לשיפוץ יקר. אז הפשלתי שרוולים, הוצאתי את כלי העבודה והתחלתי.

מה צריך :

• לוחות בירץ’ בעובי 16 מ”מ, חתוכים לפי מידות הנישה
• זוויות חיבור ממתכת
• ברגים מתאימים לעץ
• צבע לעץ בגוון תכלת־אפרפר מעושן, בהתאמה לנגרות הקיימת
• ניירות שיוף
• חומרי ניקוי להכנת השטח

כלי עבודה:

• מברגה ומקדחים מתאימים
• מטר
• פלס
• עיפרון לסימון
• רולר קטן ומגש צבע
• שפכטל לניקוי הלכלוך העיקש

  

  

  

שלב 1: מפנים, מנקים ומכינים את השטח

השלב הראשון היה להוציא את מכונת הכביסה והמייבש ולגלות מה באמת מסתתר מאחוריהם. בואו נגיד שהמראה לא היה מלבב. כמויות של אבק, לכלוך שהצטבר במשך שנים וכתמים שחורים על הקירות.

התחלתי בניקוי יסודי של הרצפה, הפינות והקירות, כולל גירוד והסרה של לכלוך עיקש באמצעות שפכטל.

חשוב מאוד לא לדלג על השלב הזה. מעבר לאסתטיקה, זו הזדמנות לבדוק את מצב הקירות, הצנרת והחיבורים לפני שסוגרים הכל בתוך נגרות חדשה.

במקומות שבהם מופיעים כתמים שחורים או עובש, חשוב לבדוק קודם שאין נזילה או בעיית רטיבות ולטפל בהן לפני שממשיכים.

שלב 2: מודדים ומתכננים את הנגרות

אחרי שהשטח היה נקי, עוברים לשלב התכנון.

רציתי לבנות מסגרת שתעטוף את מכונת הכביסה והמייבש ותיתן להם מראה מסודר ואחיד, ממש כמו ארון שתוכנן במיוחד עבורם.

מדדתי את רוחב הנישה, הגובה והעומק, תוך התחשבות במידות המכשירים, בחיבורי הצנרת ובמרווחים הדרושים לאוורור ולתחזוקה.

לצורך בניית המסגרת בחרתי להשתמש בלוחות בירץ’ (עץ לבוד ליבנה) בעובי 16 מ”מ. זהו חומר חזק ויציב יחסית, שמתאים לעבודות נגרות ויכול לספק בסיס מצוין לצביעה.

תכננתי שתי דפנות צד ומדפים שיאפשרו לנצל את הגובה הקיים ולהוסיף מקום אחסון מעל המכונות.

כבר בשלב התכנון החלטתי להשאיר את חזית הנגרות פתוחה. מעבר לכך שזה מעניק לפינה מראה קליל ולא עמוס, זה גם מאפשר גישה נוחה למכונת הכביסה ולמייבש, בלי צורך לפתוח דלתות בכל פעם שרוצים להפעיל אותם. כשבונים נגרות סביב מכשירי חשמל, לא מתכננים רק לפי המידות שלהם. חייבים להשאיר את המרווחים שהיצרן דורש, גישה לחיבורים ואפשרות להוציא את המכשירים בעת הצורך.

שלב 3: מרכיבים את המסגרת

אחרי שהלוחות נחתכו לפי המידות, התחלתי להרכיב את המסגרת.

חיברתי את דפנות הצד למדפים באמצעות זוויות מתכת וברגים, תוך הקפדה על חיבורים יציבים וישרים.

העבודה התבצעה בשלבים, כדי לוודא שכל חלק יושב בדיוק במקום לפני שאני ממשיכה לחלק הבא.

הוספתי מדף מעל אזור המייבש, כדי לייצר מקום אחסון לחומרי כביסה, מגבות ופריטים נוספים.

כבר בשלב הזה היה אפשר להתחיל לראות את השינוי. במקום שתי מכונות שעומדות בתוך נישה מוזנחת, התחילה להיווצר פינת כביסה עם מסגרת מוגדרת ומסודרת.

חשוב להתאים את החיזוקים והעיגון למשקל שהמדפים אמורים לשאת, ולוודא שהנגרות אינה נשענת על המכשירים עצמם.

שלב 4: מתאימים את הנגרות לצנרת ולנקודות החשמל

אחד האתגרים הגדולים בפרויקט היה העובדה שמדובר בחלל קטן, עם צנרת ונקודות חשמל קיימות.

כדי שהנגרות תשתלב בחלל ולא תפריע לתשתיות, ביצעתי פתחים והתאמות בלוחות במקומות הנדרשים. זה בדיוק מסוג הדברים שלא תמיד רואים בתמונה הסופית, אבל הם חלק משמעותי מהעבודה. המטרה היא לא להסתיר את התשתיות בכל מחיר, אלא לשלב אותן בצורה חכמה, תוך שמירה על גישה בטוחה לחיבורים ולתחזוקה.

שלב 5: צובעים את העץ בגוון שמתכתב עם החלל

אחד הדברים החשובים במייקאובר הוא שהעיצוב החדש לא ירגיש כאילו הוא נחת משום מקום. בחלל כבר הייתה קיימת נגרות בגוון תכלת-אפרפר מעושן, ולכן החלטתי להמשיך עם אותו כיוון עיצובי ולצבוע גם את המסגרת החדשה בגוון דומה. זוהי תכלת עדין עם נגיעה של אפור, גוון רגוע ולא צעקני, שמכניס קצת צבע לחלל בלי להשתלט עליו כדי ליצור מראה הרמוני ואחיד, כאילו הנגרות החדשה תמיד הייתה חלק מהחלל.

לפני הצביעה הכנתי את לוחות הבירץ’, שייפתי וניקיתי את שאריות האבק. לאחר מכן צבעתי אותם בצבע המיועד לעץ, בעזרת רולר קטן, עד לקבלת כיסוי אחיד. התכלת-אפרפר השתלב עם האריחים הלבנים ועם הריצוף המצויר הקיים, ויצר מראה נעים, רגוע ומדויק. לא חייבים להכניס צבע חדש בכל מייקאובר. לפעמים חזרה על גוון שכבר קיים בחלל גורמת לתוצאה להיראות הרבה יותר מקצועית.

שלב 6: מחזירים את המכונות ומארגנים את הפינה

אחרי שהצבע התייבש והמסגרת הייתה מוכנה, החזרתי את מכונת הכביסה והמייבש למקומם.

בשלב הזה כבר אפשר היה לראות את ההבדל המשמעותי בין הלפני לאחרי. המסגרת החדשה יצרה מראה אחיד ומסודר, והמדף העליון הוסיף מקום אחסון שלא היה קודם.

הוספתי בקבוקי כביסה בגוונים בהירים, מגבות מגולגלות, סלסילה, ספר ופריט ירוק קטן שמכניס קצת חיים לחלל.

בצד המכונות נשאר גם מקום צר לאחסון כלי ניקוי ארוכים, כך שגם השטח הזה מנוצל.

הבחירה להשאיר את החזית פתוחה הוכיחה את עצמה גם מבחינה עיצובית וגם מבחינה פרקטית. מצד אחד, המסגרת מעניקה למכונות מראה מסודר ומשתלבת בנגרות הקיימת, ומצד שני, הכול נשאר נגיש ונוח לשימוש יום-יומי.

לפעמים המייקאובר הכי מספק הוא דווקא לא בחדר שכולם רואים, אלא בפינה הקטנה הזאת בבית שאנחנו עוברים לידה כל יום ומבטיחים לעצמנו שיום אחד נטפל בה. אז הנה, היום הזה הגיע. ועכשיו נשאר רק למצוא מישהו שגם יקפל את הכביסה.