הלהבות כילו את הנגרייה שהקימה יונת אור ז"ל בבארי: "מה היינו צריכים ללמוד ופספסנו?"

הלהבות שפרצו מנגריית הבוטיק "עיונה" אתמול שברו את הלב ללא מעט אנשים שראו אותן מול עיניהם בקיבוץ בארי או ברשתות. "לא מאמינה איך ראיתי את זה מרחוק", נשמעה עדת ראייה שעמדה מול הנגרייה אותה הקימה יונת אור ז"ל, מעצבת, יוצרת, ואשת יזמות שנרצחה בביתה בקיבוץ בארי על ידי מחבלי חמאס במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. "אי אפשר שלא לחזור אחורה עם התמונות האלה", כתבה אחת המגיבות בפוסט המטלטל. "כמה מבחנים צריך לעמוד בהם בגבורה במסע החיים. מאמינה שתצמחו מזה לגדולה".

"לקוחות יקרים, כפי שבטח שמעתם נגריית עיונה האהובה והיקרה לליבנו שהקימה יונת אור ז"ל נשרפה הלילה. למזלנו לא היו אבדות בגוף או בנפש אך ספגנו מכה קשה", נכתב בפוסט של הנגרייה. "הצוות חזק ואנו מבטיחים לתת מענה לכל לקוחותינו בימים הקרובים. בברכת ימים טובים יותר". הנגרייה לא נפגעה במתקפה הרצחנית אז, אולם האש אתמול כילתה את המקום. לפי דיווחים, השריפה פרצה כתוצאה מתהליכי ייצור שבוצעו במהלך העבודה בנגרייה, וכוחות כיבוי והצלה השיגו שליטה על האש ולא היו נפגעים.

"הכל קרה כל כך מהר", מספרת מירי גד מסיקה, היועצת העסקית של עיונה לשעבר וחברה של יונת ז"ל. "זוג חברים שעברו לגור בשכונה החדשה יצאו לסיבוב הליכה, ראו את הלהבות ובמזל יצא שהגבר עובד בתברואה בקיבוץ ויודע איפה הכבאית ואת מי להזעיק. בזכותו הצליחו למזער נזקים. לא בעיונה אבל במבנים קרובים שהיו עלולים להינזק. הם קראו לכוח מקומי ולכבאיות יחסית מהר ותוך שעה השתלטו על הכל, אם כי בכל זאת מדובר בנגרייה ולכן הכל נדלק".

גד מסיקה פרסמה פוסט שבו כתבה "הנפש גמורה. היא לא יודעת מנוח. יונתי אהובתי, האם זה עבורנו? מה היינו צריכים ללמוד ופספסנו?". לדבריה, מנהל עיונה אביתר שטרן הודה על הצעות העזרה אולם נמנע מלשוחח עם מתעניינים. "הם עדיין מנסים להבין את ממדי הנזק, ומבינים שלא באמת נשאר הרבה מה להציל. הם מודים על זה שאף אחד לא נפגע בגוף. הפגיעה בנפש היא הגדולה, מכה אחרי מכה. זה קשה מאוד. היה ניסיון לחזור ולשקם, כדי לממש את החזון של יונת ולהחיות אותו ודווקא הייתה התרוממות עסקית. כעת הם צריכים להעריך את המצב ולקבל החלטה כיצד לפעול".

תומר גולן, מנהל המשק של הקיבוץ ומי שאחראי על המגזר העסקי ובתוכו גם עיונה, אומר כי התחושות קשות. "אנחנו מתמודדים עם אירוע עצוב של אובדן. המבנה נשרף כולו על כל התכולה שלו, ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו אלא רק להקים אותו מחדש. קיבוץ בארי הוכיח שאחרי 7 באוקטובר הוא בוחר בחיים וממשיך להפעיל את העסקים שלו ובנה את הקיבוץ מחדש. כרגע אנחנו עסוקים בחיזוק הצוות ובמקביל מסתכלים קדימה ומחפשים פתרונות לכל הלקוחות. הקיבוץ שומר על אופטימיות והכוונה היא לא לוותר ולהמשיך".

לכל הכתבות בערוץ living

יונת אור ז"ל נולדה וגדלה בקיבוץ בארי, בתו של חנן בשוראי, הנגר המקומי של הקיבוץ, וגדלה בין ריחות הנסורת והעץ, שם נטבע החיבור שלה למלאכת יד ולאהבת הבית. בתחילה החלה לשפץ ולהפיח חיים חדשים ברהיטים ישנים במרפסת ביתה, ובשנת 2009 פתחה פינה קטנה בנגרייה בבארי עד שהפכה אותה למותג מוביל של רהיטי עץ מלא בעיצוב כפרי-מודרני עם מגע נוסטלגי. הסטודיו שלה הפך למוקד עלייה לרגל לחובבי עיצוב, אומנות ורהיטים מעוצבים. בעלה, דרור אור ז"ל, שהו בממ"ד ביתם עם שניים מילדיהם, וכשהבית הוצת, נלחמו שניהם לחלץ אותם דרך החלון וכך ניצלו חייהם אך הם נחטפו לעזה ושוחררו במסגרת עסקה לאחר 50 יום. אור נרצח גם הוא בידי המחבלים וגופתו נחטפה לעזה והושבה מאוחר יותר.

לאחר מותה החליטו עובדי הנגרייה, חברותיה ושותפיה לדרך לשקם ולהמשיך להפעיל את הנגרייה ברוחה של אור. הרהיטים שעיצבה מוסיפים להימכר, והמותג "עיונה" ממשיך לפעול כחלק מהנצחת פועלה, כישרונה ורוח היצירה שלה.

"גם מהשבר הזה תקומו ותפרחו שנית", "תקומו כמו עוף החול", הגיבו בפוסט העצוב של הנגרייה. "הצלחתם להתאושש ולהתגבר על האסון הנורא שעברתם ב-7 באוקטובר ואמן תתגברו גם על זה". היו שרצו מיד להזמין רהיטים כדי לחזק והיו אף שהציעו לצאת במימון המונים למען הנגרייה. בלטה במיוחד הצעה של נגרייה מהשרון, שהציעה לסייע ככל האפשר.

גם מול ההרס והכאב, שהיו שכינו זאת "חורבן בפעם השנייה", התמיכה הקהילתית והנחישות של הצוות מוכיחות כי רוחה של אור חזקה מכל שריפה והנגרייה תקום ותמשיך לפעול מחדש.