כשכוכבת כמו ג'וליאן מור עוברת מבית גדול לדירה קטנה - היא עושה את זה בהכי סטייל שיש

ג'וליאן מור ובעלה, הבמאי בארט פרוינדליך, התרגלו במשך שנים לחיים בבית גדול בווסט וילג' שבניו יורק. הם גידלו שם את שני ילדיהם, בבית טאון-האוס עם גינה שתוכננה במיוחד עבורם. אבל כשהילדים גדלו, הצרכים השתנו. במקביל, בני הזוג הרחיבו את בית הנופש שלהם במונטוק, וכבר לא היה להם צורך בבית עירוני גדול. כך הם מצאו את עצמם מחפשים משהו קטן יותר – ובסופו של דבר עברו לדופלקס בן שני חדרי שינה בבניין משנות ה-20.

הצצה אליו אפשר לראות בימים אלה במדור הכי כיפי בעולם העיצוב והאדריכלות – Open Door של Architectural Digest, אז הצצנו, ברור.

הדירה נמצאת בקומה גבוהה במבנה שנבנה במקור כמלון מגורים, ובניגוד לבית הקודם אין לה גינה פרטית. במקום זה יש לה מרפסות רחבות ונוף פתוח לעיר: מגדלי מים, חזיתות לבנים, קשתות, עמודים וגינות על גגות הבניינים הסמוכים. מבחינת מור, המרפסות היו חלק משמעותי מהמשיכה לדירה, משום שהן אפשרו לה לשמור על תחושת החוץ והירוק שהייתה לה בבית הקודם.

גם בתוך הדירה לא ניסו לייצר תחושה של בית חדש לגמרי. השיפוץ נמשך שמונה חודשים והיה הפרויקט השישי של מור עם אדריכל ומעצב האדריכלות אוליבר פרוינדליך, אחיו של בעלה. במקום לשנות את החלוקה, הם השאירו אותה כמעט כפי שהייתה והתמקדו בשינויים קוסמטיים, בפישוט העיצוב ובהוספת פתרונות אחסון. המטרה הייתה להפוך את הדירה לפונקציונלית יותר בלי לאבד את האופי והקסם של המבנה הישן.

זה בולט במיוחד במטבח. הוא מוקף בחלונות מקוריים עם מסגרות פלדה, ולכן לא רצו להעמיס עליו ארונות עליונים. במקום להוסיף עוד ועוד אחסון מעל משטחי העבודה, הותקן מזווה בחלל סמוך. כך נשמרו החלונות והאור הטבעי, בלי לוותר על המקום הדרוש לכלי המטבח והציוד.

בחדר השינה התמודדו עם בעיה אחרת: קיר בזווית הקשה על תכנון ארון. הפתרון הצליח להכניס ארון לצד מיטת קינג סייז ועדיין להשאיר שטח רצפה פתוח. עבור מור, שמשתמשת בחדר גם לתרגול יוגה, השטח הפנוי היה חשוב לא פחות מהאחסון.

הבחירה ברהיטים מדגישה גם היא את הגישה הזאת. לצד פריטים חדשים נמצאים בדירה רהיטי וינטג' ופריטים שמור אספה לאורך השנים. בסלון ניצבים שולחן קפה של ג'ורג' נקאשימה, כיסאות של צ'רלס פפיסטר ושרפרף של שרלוט פריאן, ועל הקירות עבודות של האומניות לואיז בורז'ואה ונאן גולדין. בספרייה שבכניסה נמצאים ספרים, מזכרות משפחתיות וגם פסלון האוסקר שלה, שמונח בין החפצים במקום לקבל מקום מרכזי בפני עצמו.

גם המרפסות קיבלו טיפול שממשיך את השפה של הבית. באחת מהן שולבו כיסאות חוץ שחורים של ריצ'רד שולץ לצד כיסאות וינטג' לבנים, ובמרפסת אחרת הוצבו שולחן אוכל עגול וכיסאות שמאפשרים להשתמש בחוץ כחדר נוסף. הגינון תוכנן כך שהמרפסות ירגישו כמו המשך של הדירה ולא כמו שטח חיצוני שנשאר בצד.

מור עצמה מגדירה את הטעם שלה ככזה שנשאר די עקבי לאורך השנים, עם אהבה ברורה למודרניזם. אבל בדירה החדשה היא נאלצה להתחשב גם באופי של בניין טרום-מלחמת העולם השנייה. לכן לצד הקווים המודרניים נמצאים חומרים, רהיטים ופרטים שמתאימים להיסטוריה של המבנה, ולא מנסים להסתיר אותה. מה שאנחנו אהבנו במיוחד , זה שנראה שמור באמת נהנית לעצב וללקט, למלא את הדירה באופי שלהם, ולא של אנשי המקצוע בתחום. ויש אופי. המון. להעתיק הכל.