נחשו איפה: מצאנו את האחות התאומה של הגנים הבאהיים בחיפה

איתי דברן, תושב חיפה, היה בטוח שהוא רואה לפניו תמונת AI כושלת של המושבה הגרמנית בחיפה, אבל בירור מעמיק יותר הבהיר לו שיש מקום שמזכיר מאוד את המראה המהפנט של גני הבהאיים הניבטים משדרות דוד בן גוריון, והוא נמצא בעצם בגרמניה בעיר בשם קאסל. הרחוב הזר, שדומה כמו שתי טיפות מים לחיפאי, מציג את ברגפארק (הר הפארק) וילהלמסהואה (Wilhelmshöhe) וגם לו ציר ארכיטקטוני מושלם וסימטרי שמטפס במעלה הר ירוק ושופע. למטה רחוב עירוני סואן שמוביל את עין הצופה היישר אל לב הגבעה ומעניק תחושה של הוד וגובה עצום.

פוסט שהעלה דברן בקבוצת פייסבוק של חיפאים זכה ליותר מ-2,000 אימוג'ים ותגובות, שנעו בין תדהמה לסירוב מוחלט להשוות בין היופי של רחוב אחד לבין הזנחה של רחוב שני. "ממש העתק הדבק", "עיר תאומה", "דומה. רק שחיפה יפה יותר" ו"קאסל היא עיר מכוערת ביותר, אפילו מחיפה. יבשה ומשעממת", היו חלק מהתגובות. "רק מהכיוון הזה היא דומה לחיפה. מבט לצד השני ואין ים כחול ויפה. אין מפרץ. רק גבעות מיוערות וצריחי כנסיות", ניסה מישהו אחר להסביר. מצד שני, היה מי שסבר כי "אין שום דמיון בין קאסל לחיפה! עיר שדי הוחרבה ונבנתה מחדש. במרכז העיר מדרחוב לקניות וגלריה. בגרמניה הכל ירוק כי זה קל... לא צריך להשקות. אין שום דרך להשוות".

לכל הכתבות בערוץ living

הגנים הבהאיים בחיפה הם אחד האתרים המפורסמים והמתוירים בישראל, ומהווים את המרכז העולמי של הדת הבהאית. הגנים המשתרעים על מורדות הר הכרמל הם פלא אדריכלי ובוטני. הם בנויים מ-19 גנים מדורגים, טרסות שיורדות במדרון ההר, ומעוצבים בסגנון פרסי-אירופי. במרכז הגנים נמצא מקדש הבָּאבּ, מבנה עם כיפת זהב בולטת, המשמש כמקום קדוש. יופיים של הגנים אינו רק ויזואלי, הוא מסמל ערכים של יופי, שלום וחיבור בין אדם לטבע, עקרונות חשובים בדת הבהאית.

ה"תאום" הגרמני ברגפארק וילהלמסהואה בקאסל הוא אחד מאתרי המורשת העולמית המוערכים והמרשימים ביותר בגרמניה, ונחשב לפארק המדרון השני בגודלו בעולם. הפארק הבארוקי העצום מייצג פלא הנדסי ואדריכלי, שמשלב בין טבע פראי לתכנון נוף קפדני. בלב האתר מערכת מים מתוחכמת של קסקדות (מפלים מדורגים) ותעלות מדורגות, המזרימה מי מעיינות טבעיים במורד ההר תוך התבססות על כוח הכבידה בלבד, ללא כל שימוש במשאבות מכניות. בנקודה הגבוהה ביותר של הציר המרכזי ניצב פסל הרקולס, שמשקיף לארמון וילהלמסהואה המפואר למרגלות המדרון. האתר גם נושא עמו ערך היסטורי רב, כמפגן כוח של שליטי התקופה למול איתני הטבע. השילוב הזה ממשיך למגנט לפארק חובבי תרבות, היסטוריה ואדריכלות מכל רחבי העולם.

למרות המבנה הכללי הדומה כל כך שמפגיש בין עיצוב אירופי היסטורי לבין טיפוח הרמוני ושליו של המזרח התיכון, המקומות שונים לחלוטין באופיים, באקלים שלהם ובתרבות שהם מייצגים. בצד הגרמני הנוף מתאפיין ביער אירופי עבות וכהה יותר, ארכיטקטורה בארוקית קלאסית עם ארמון למרגלות ההר, ובפסגת הרכס ניצב מונומנט אבן כבד ועתיק של הרקולס, ממנו זורמים מפלי מים מדורגים, ולא תעלות גינון.

בצד החיפאי מוסרים ממשרד יחסי הציבור של המרכז הבהאי העולמי, כי הגנים הבהאיים נועדו להקיף ולהדגיש את מקדש הבָּאבּ בעל הכיפה הזהובה. "העבודה הראשונית על המרפסות התקדמה בהדרגה, ובשנת 1987 נבחר האדריכל פריבורז סהבה לתכנן את הטרסות והגנים שנותרו. תפקידו היה לעמוד במטרות רוחניות ומעשיות באתר מאתגר, ועיצובו הפך את המדרון לרצף הרמוני של טרסות שנחגגו ביופיין ובמשמעותן". אדריכל סהבה מוסיף כי "הגנים הבהאיים מביאים עמם את ניחוחות עצי הדר והברוש של שיראז, את הגיאומטריה המופלאה של גני קשמיר ואת יופיים של הגנים האנגליים. מקדש הבָּאבּ תוכנן תוך שילוב בין סגנונות מזרחיים ומערביים, המבטא את תפיסת העולם הבהאית של אחדות בתוך שונות".

קצת מתחת, כשיורדים לרחוב, מתגלות שדרות בן גוריון, רחוב שוקק חיים עם תנועת מכוניות ערה, הולכי רגל על המדרכות, בתי קפה ומסעדות שמציעים ישיבה תחת כיפת השמיים. הרחוב הגרמני למרגלות הפארק, שדרות וילהלמסהואה, מציג קצב וסגנון קלאסי ושונה. זוהי שדרה ארוכה, רחבה וישרה כסרגל, שבמרכזה עוברים פסי טראם, המובילים נוסעים ממרכז העיר אל פאתי הפארק. התנועה ברחוב מאורגנת, שקטה ומלווה בשורות עצים מצלות משני צדי הכביש, המעניקות מראה ירוק ורגוע, המשתלב עם הנוף המיוער של ההר.

לא היה אפשר להימנע מהקשר המתבקש לכאורה בין גרמניה לבין המושבה הגרמנית. בתגובה בפוסט נטען שאין להתפלא מהדמיון, שכן מי ש"בנה לנו את המושבה הגרמנית הם הטמפלרים, קבוצה שמוצאה מגרמניה. המושבה הגרמנית רחוב יפה עם מראה על מקדש הבהאיים שבו קבור הלוחם הרוחני והנביא המבשר של הדת הבהאית". בדקנו גם את זה עם הבהאים ואומנם לא היה קשר ישיר בין מקימי הפארק מסוף המאה ה-17 למקימי השכונה בחיפה ב-1868, כ-150 שנה מאוחר יותר, אבל מה שכנראה בכל זאת מחבר ביניהם הוא תפיסת העולם האדריכלית הגרמנית. הטמפלרים שהגיעו לחיפה הביאו איתם את תרבות התכנון האירופית-גרמנית הקפדנית עם בנייה של שדרה רחבה, ישרה ומרכזית שטיפסה בדיוק לעבר ההר. הגנים הבהאיים הם תוספת מאוחרת יותר, שמתחה את קו הסימטריה המושלם של הרחוב והמשיכה אותו במעלה הטרסות. שילוב כוחות מקורי של אסתטיקה בהאית שהתיישבה בול על תשתית גרמנית. בכל מקרה, מסכמים הבהאים שוחרי האחדות לצד השונות, כי "הבהאים והטמפלרים חיו בעיקר כקהילות שנותרו שכנות".