"לכל מי שמגיע נשמטת הלסת": הישראלים שעיצבו בית סירה מדהים על תעלות אמסטרדם

רילוקיישן זמני שעשתה משפחה ישראלית מנס ציונה להולנד הוליד עסק מפתיע: בית סירה מעוצב על אחת מתעלות אמסטרדם, שמחבר בין קצב החיים האיטי של המים, אסתטיקה אירופאית מדויקת וחוויית אירוח שמרגישה רחוק מהיום-יום הסואן. משפחתה של חן אבישר עזבה את הארץ ב-2017 בעקבות עסקי הבעל לתקופה קצובה, וכשחיפשה לעצמה בית, החליטה לממש חלום ולגור בבית על המים. הם ידעו שלא ישהו במקום לתמיד, ואם כבר יקנו לעצמם נכס בארץ זרה, עדיף כזה שמציע חוויה ייחודית שאין לה מקבילה בישראל. "במשך שנה התארחנו בבתי סירה בשכירות והתעלפנו מהם", מספרת אבישר. "מהר מאוד הבנו שאנחנו מחפשים פינה משלנו. אני אוהבת לעצב את הבית לפי הטעם שלי, ולא להתנהל תחת מגבלות של משכירים, ולכן אם כבר בית, אז משלנו ועל המים".

לבסוף נמצא הנכס המתאים בשכונת סלוטן באמסטרדם, כרבע שעה ממרכז העיר. שטחו של הבית כ-250 מ"ר, והוא חריג בנוף בתי הסירה המקומיים. רבים מהם אינם כוללים חוויית חוץ אמיתית, כי אין בהם חצר, דשא או מרחב שבו אפשר לשחק או לשהות בחופשיות. בבית הסירה הזה שטח כולל של כ-500 מ"ר עם חצר גדולה שמרחיבה משמעותית את חוויית המגורים. "בהולנד מקובל שבתי סירה מאורגנים כמעין שכונות ייעודיות בשורת בתים שלמה שניצבים כולם בצד אחד של התעלה, כמו רחוב לכל דבר. ברגע שעוברים את השער, כל בית הופך לממלכה פרטית עם חצר משלו. מהחצר יורדות ארבע מדרגות שמובילות לדק הצף מעל המים. חלקו יושב על הקרקע וחלקו מחובר ישירות לבית הסירה", היא מסבירה.

< לכל הכתבות בערוץ living

בית הסירה עצמו מעוגן באמצעות יציקת בטון שמונחת בקרקעית התעלה, וממנה יוצאות ארבע שרשראות ברזל, אחת לכל פינה של המבנה. כך הבית נשאר מקובע ובטוח במקומו, אך עדיין צף על פני המים. לדבריה, ניתן לחוש תנודתיות קלה כשהמים סוערים, אך התחושה רחוקה מזו של שיט בסירה. "בהתחלה חששנו מה יקרה בזמן גלים ואם תופיע תחושת בחילה, אבל בפועל, בזכות סטנדרט הבנייה הגבוה אין תחושה של תזוזה כמעט כלל, אלא אם מביטים בפרטים קטנים, כמו תנועת המנורה, למשל".

מקץ שנתיים החליטה המשפחה לחזור לארץ ולהשכיר את הבית לאירוח עבור ישראלים בלבד ולא דרך פלטפורמות כמו בוקינג או Airbnb, כדי לדעת מי המתארחים ולאפשר גם לעצמם להגיע לשם מדי פעם לגיחות מנוחה. הם קראו לבית CASA PURA VIDA, ברכה שגורה בפי מקומיים בקוסטה ריקה שמשמעותה איחול ל"חיים טהורים", כי זה מה שרצו שהמתארחים ירגישו כשהם מגיעים לבית הסירה. "עוד כשגרנו בו חברים היו מתעלפים, ומי שהתארח לא רצה לצאת להסתובב בעיר מרוב שהיה לו כיף. זה גרם לנו להבין שיש לנו משהו מיוחד שקורץ לישראלים דווקא בגלל שהוא על המים. לא צריך מרפסת כדי לקפוץ למים, כי אפשר לעשות את זה ישירות מהסלון או לזרוק חכה מהסלון ולקפוץ למים מהמטבח. זה משהו שקשה להבין כישראלים".

לדבריה, נדיר למצוא בית סירה בבעלות ישראלים, ורובם שייכים להולנדים מקומיים, שאחת מהן אפילו מסייעת להם בתחזוקה ומקבלת את האורחים. "עלמה זק הייתה האורחת הראשונה שלנו וחזרה גם בפעם השנייה, ואפשר להגיד שהיא 'פתחה לנו את צ'אקרת האירוח'. הסרטון שהיא העלתה נהיה ויראלי וככה אנשים הגיעו אלינו, ביניהם גם מיכל אנסקי".

בבית שתי קומות – קומת הכניסה עם מטבח, סלון, מרפסת, שירותי אורחים וחדר מעילים, רובה אופן ספייס. קומת המרתף, שאליה יורדים במדרגות, נמצאת כולה בעומק המים, ולכן הם קוראים לה "הצוללת". יש בה ארבעה חדרי שינה, שאחד מהם הוא חדר המאסטר, ושני חדרי רחצה.

אבישר עיצבה אותו, כאמור, בעצמה לאחר שקיבלה אותו במצב מושלם הנדסית, אבל עם שיש איטלקי יוקרתי ורדרד ומטבח חדש אך לא לטעמה. בעוד הקומה העליונה מרוצפת כולה בקרמיקה דמוית פרקט, ב"צוללת" מלטפים שטיחים את כל הרצפה למעט בחדרי הרחצה. חזיתות המטבח הוחלפו לעץ בגוון דומה לרצפת ה"פרקט" ונקבעה קרמיקה גם על הקיר. אותה קרמיקה נבחרה גם למקלחות. "המנקה ראתה את הרצפה וביקשה ממני חומר מיוחד לפרקטים, כדי שלא נהרוס את הרצפה. היא לא הבינה שלא מדובר בפרקט", היא נזכרת. חימום תת-רצפתי בכל הבית יוצר חום פנימי ותחושה נעימה כשדורכים יחפים, אבל הותקנו גם מזגנים. "בפעם הראשונה שפגשנו יום חם בהולנד, זה הדבר הראשון שהבנו שחייבים לעשות".

בניגוד לנהוג בהולנד הקרה, היא עיצבה את הבית בסגנון בוהו שיק חמים. טייחים טבעיים דקורטיביים יושמו בחדר השינה ובקיר האח בסלון. נבחרו חומרים ממוחזרים כמו האי במטבח, שהוא בעצם דלת עתיקה שהושכבה על כמה ארונות, ושולחן האוכל. סביבת האח בנויה מספסלים מפירוקים, ורוב הרהיטים נבנו במיוחד מעץ ממוחזר – המיטה בחדר שינה, הבר האלכוהולי בסלון או הפרגולה בחוץ, שכולה סנדות וזרדים שהיה קשה למצוא בהולנד.

פריטים קטנים יותר נקנו מאומנים מקומיים, שעובדים עם חומרים טבעיים או ממוחזרים, כמו גזע העץ שנהפך לגוף תאורה רצפתי. "הוספנו פינוקים כמו מכונת משחקים רטרו, מערכת תופים אלקטרוניים כדי לא להפריע לשכנים, פסנתר שהיה בשימושנו, כיסא נדנדה מקש, ספרי קריאה, תשבצים ומשחקים בעברית ואפילו לא מעט זוגות אופניים בגדלים שונים ושני קיאקים מקצועיים כדי שתהיה לאורחים חוויה נוספת. לנו הייתה ספינה ליד הבית שהיינו מפליגים בה למרכז ומחוצה לו, ורצינו שתהיה לאורחים חוויה דומה".

איך הגיבו המקומיים לעיצוב השונה?

"הנחתום לא אמור להעיד על עיסתו, אבל להם ולכל מי שמגיע, אם כאורח ואם בתשלום, נשמטת הלסת. חברים הולנדים הופתעו מהעיצוב ומהחמימות ומהתחושה שהוא עוטף ומחבק אותך. אפילו הוגשנו כמועמדים לתחרות אדריכלית של עיצובי בתים, אבל לא זכינו. בהולנד שולט עיצוב סקנדינבי על גבול החמים-קריר, מינימליסטי, שמשלב בעיקר עץ וצבע שחור או לבן. קשה להם עם מוטיבים שבטיים ועם חומרים טבעיים שהם לאו דווקא עץ סקנדינבי או צבעים אחרים כמו כחול. לי היה חשוב לעצב לא רק בית נוח ונעים אלא גם שייתן את ההרגשה שהוא קרוב לטבע. מתבקש שבבית על המים הטבע ייכנס הביתה, ואכן יש בו חלונות ענקיים בסלון ובמטבח".

החלונות בבית מכוסים בווילונות פשתן שמכניסים אור טבעי ושומרים על פרטיות. "כשהם פתוחים זה כמו רצף של אור מהרצפה ועד תקרה, ובמדינה חשוכה יחסית כמו הולנד חשוב במיוחד למקסם את האור", מסבירה אבישר. אנקדוטה משעשעת שהיא מספרת עליה, היא קיומם של וילונות בכלל בבית הולנדי. "בעוד אנחנו כישראלים מחפשים פרטיות, ההולנדים גאים בכך שהבתים שלהם חשופים לעולם. אפשר לומר אפילו שהם 'נודיסטים מנטלית'. הכל פתוח, אין בעיה להתלבש מול החלון או לקפוץ בעירום למים לשחיית בוקר קצרה כדי לחזק את מערכת החיסון. אף אחד לא מתרגש מזה, כי זה טבעי. גם אם יש וילונות, הם נשארים פתוחים. גם הסאונות מעורבות לנשים וגברים, ומשפחות מסתובבות שם יחד בעירום כדבר הכי טבעי בעולם".

איך החיים בהולנד שונים מישראל מבחינת הקצב והתרבות?

"החיים שם קורים לאט, לעומת המהירות של הארץ. ההולנדים לא חיים את תרבות הצריכה האמריקאית אלא להפך, הם מאלה שנופל להם העט ב-5. אין שעבוד לכסף ולרצון לגרוף עוד ועוד. בזכות החיים באמסטרדם הורדתי רגל מהגז וגם החיים שלי השתנו. כשקמים בבוקר מול מים, כל היום מתחיל באיזי, במיוחד לבעלי מקצוע חופשיים, ואתה מפסיק להיות עכבר שרץ ממקום למקום. ההרגשה היא להיות חצי בחופש, וגם אם עובדים, איכות החיים אחרת. אפילו חברות מישראל היו מגיעות אליי לכוס קפה ולעבוד עם המחשב מול המים. החיים בתעלה הם משהו אחר".

כשחזרה לארץ, למדה לחיות לאו דווקא לפי היכולת, במטראז' הכי גדול ועם כל הפסיליטיז האפשריים, אלא להיות קצת יותר ספרטנית. "הבית שלנו היום קטן יותר, לא מתפרש על שטחים עצומים, ומעוצב מחדש באותו סגנון של בית הסירה. הולנד דייקה אותי והפכה אותי לצנועה יותר".

המחיר ללילה בבית הסירה באמסטרדם החל מ-600 יורו ללילה לקבוצה של 6 אנשים.