ברוחב 3 וחצי מטר בלבד: שיפוץ מטריף לבית צר

בתים טוריים התפתחו באוסטרליה בהשפעת המודל הבריטי. הם מאופיינים ברצף של יחידות דיור המחוברות זו לזו בקירות משותפים ויוצרות חזית רחוב אחידה. לרוב אלה בתים צרים ועמוקים שיש להם חזית או שתיים, פתחים מוגבלים לאור ולאוויר וחצר אחורית קטנה. בערים כמו סידני ומלבורן הם הפכו עם השנים לנכסים מבוקשים בלב המרקם העירוני אך גם לאתגר אדריכלי, שכן יש להתאים אותם לצורכי מגורים עכשוויים עם אור, אוורור, פתיחות וגמישות, בלי לפגוע באופיים המקורי.

בית כזה בסידני, בתכנון של ויקטור אלקמי מ-Alcami Architecture, ביקש להעניק לבית טורי ויקטוריאני קטן אלמנטים שהיו חסרים בו: גן במקום חצר אחורית רגילה ותחושה של פתיחות מעבר לשני קירות שביניהם 3.4 מטרים. קומת הכניסה נתפסת כולה כמרחב חיצוני והחצר מרחיבה את שטח הבית. במרכזה פאנל הזזה שמקביל לגרם המדרגות ומאפשר פתיחה מלאה של החלל. היחסים בין פנים לחוץ מטושטשים על ידי רצף של חלוקי נחל שנשפכים לעבר חזית זכוכית בגובה מלא, נטולת מסגרת, וספסל מרחף. שביל האבנים מתפרש לאורך כל אורך הבית לצד קיר מראות שיוצר אשליה של מרחב גדול.

< לכל הכתבות בערוץ living

האדריכל הוסיף אלמנטים כמו שרשראות מתכת ותריסי גלילה מבמבוק במטבח בהשראת אדריכלות מסורתית ספרדית, מקור ילדותו של בעל הבית. משטח המטבח הטקסטורלי מתייחס לאדריכלות ים תיכונית, והקשתות מזכירות את המסגד-קתדרלה של קורדובה, המפורסם בקשתות האדומות-לבנות שלו. הצבע הכתום מודגש בבית על רקע פלטת חומר ניטרלית טבעית, ומופיע בגוונים שונים בריהוט, ביחידות המטבח ובמקרר. האי, שבו כיריים אינדוקציה ובסיס אבן אוניקס, משמש גם כשולחן אוכל, ובכך חוסך מקום בחלל. גם חדר הרחצה מצטיין בגוון הכתום עם אמבטיה אקרילית, כיור פרי סטנדינג וקירות המחופים באריחי פסיפס. גם בחדר העבודה שורה של ארונות כתומים שיוצרים תחושת מרחב אחידה.

רצף של מראות עליונות מרחיבות את התחושה הנתפסת של התקרה, שעוצבה כמעין שמיים אין-סופיים שנמשכים מעבר לקירות המשותפים הנעלמים. מיקומן של המראות שממשיכות בחצר משקף את העצים בחוץ ומכניס אותם פנימה, וכך נוצר קשר חזותי עם הסביבה אף שהבית ממוקם במרקם עירוני צפוף.

החצר במפלס הרצפה של הבית הופכת בעת פתיחתה לחלק אינטגרלי מהפנים. היא נפתחת במערכת מתקדמת של דלתות מתקפלות ופאנל הזזה שתוכננו בהתאמה אישית. המערכת תלויה על קורות פלדה ופסי עץ. מאחר שהחצר תוכננה כדי להחדיר אור טבעי ולאפשר אוורור, לא היה צורך בתאורה מלאכותית מופרזת ובמערכות מיזוג אוויר. חומרי הגמר הגולמיים מתאימים לחוץ וכך מייתרים את הצורך בתחזוקה. אלקמי מדגיש שימוש חוזר בחומרים והארכת חיים של אלמנטים קיימים ככל האפשר. כך למשל, המראה הבטוני הושג באמצעות לוחות צמנט סיבי לתקרות וטיח צמנטי לקירות – פתרון שעמד בדרישה האסתטית ותרם לחיזוק המבנה המקורי.

גימורים מטאליים מהדהדים את הרקע התעשייתי של השכונה, צ’יפנדייל, והשפה הסגנונית משלבת מודרניזם, אדריכלות יפנית, עיצוב פנים מספרד ואיטליה של שנות ה-80-70 ושכבות ניאו קלאסיות. מיזוג סגנוני כזה מדגיש את המסתורין של תקופות מעבר, והאומנות עם האדריכלות משמשות בעיניו כמפלט למציאות המעורערת. "אני מתעניין ברגעים של עמימות סגנונית שבין תקופה אחת לזו שבאה אחריה", אומר אלקמי. "זהו פרויקט שאפתני המשמש מפלט מן המציאות, ומאתגר את תפיסת המרחב המוקדמת שלנו באמצעות בית טורי שגרתי, שהופך לדלת פתוחה למקום אחר. האדריכלות עושה שימוש בחומרי גלם גולמיים, אך בו בזמן מתנערת מהחומריות עצמה, מעין ברוטליזם עם נופך פנטסטי, חזיון תעתועים".

הפרויקט זכה לאחרונה בפרסים מטעם המכון האוסטרלי לאדריכלים, בקטגוריות שינויים ותוספות ואדריכלים צעירים ומבטיחים (EmAGN).

אדריכלות: Victor Alcami, Alcami Architecture

סטיילינג: Claire Delmar