הבית היווני שנראה כמו מבצר מבחוץ, ומסתיר שבע חצרות בפנים
מבחוץ הוא נראה כמו קובייה ורדרדה וסגורה, אבל מבט מלמעלה מגלה שבע חצרות פתוחות לשמיים, שבילים מעוגלים וגינות קטנות שמשתלבות בתוך הבית. על האי סריפוס שביוון נבנה בית שמציע פרשנות קצת אחרת לאדריכלות הקיקלאדית המוכרת
במבט ראשון, הבית הזה באי סריפוס נראה כמעט כמו מבנה מבוצר: גוש מרובע, בעל קירות בגוון אדמה ורדרד, שיושב על גבעה חשופה מול הנוף האגאי. אלא שמבט מלמעלה מגלה תמונה אחרת לגמרי. בתוך המבנה מסתתרות שבע חצרות פתוחות, שמכניסות אור, צמחייה ואוויר אל תוך הבית, והופכות את מה שנראה מבחוץ כקובייה סגורה לרצף של חללים פנימיים וחיצוניים.
הבית, שנקרא M Residence, ממוקם באזור ליאה שבאי סריפוס ותוכנן על ידי משרד האדריכלים היווני MOLD Architects, בהובלת האדריכלית איליאנה קרסטצי. שטחו כ-270 מ"ר, והוא הושלם בשנת 2026 – יותר מעשור אחרי שהרעיון הראשוני שלו נהגה.
התכנון המקורי של הבית נולד כבר ב-2011, בשנים הראשונות לפעילותו של המשרד. במשך שנים הוא לא יצא לפועל, עד שבעלים חדשים החליטו לקדם את הפרויקט והזמינו את האדריכלים לחזור לתוכנית המקורית. הפעם, עם ניסיון מקצועי נוסף ונקודת מבט שהתפתחה עם השנים, הם שימרו את הרעיון המרכזי אך שינו חלקים בתכנון: החדרים נפתחו יותר אל החצרות, והחומרים והגוונים קיבלו אופי חם יותר.
ההשראה הגיעה משלושה סוגים של מבנים מקומיים: מנזרים קיקלאדיים, שמאופיינים במעטפת סגורה המגינה על החללים שבתוכה; בתי הכפר הקובייתיים והמוכרים של האיים; ומבנים כפריים וקירות אבן בעלי קווים רכים ופחות סדורים.
העיקרון התכנוני של הבית פשוט למדי, אבל התוצאה מורכבת: החדרים ממוקמים בתוך מסגרת מרובעת, אך אינם מסודרים סביב חצר מרכזית אחת. במקום זאת, הם פונים לכיוונים מעט שונים ומתחברים באמצעות קירות מעוגלים ומעברים שיוצרים רצף של שבע חצרות מוגנות. כל אחת מהן מכניסה את השמיים פנימה בדרך אחרת.
חלק מהחצרות משמשות כגינות קטנות עם צמחייה, ואחרות מציעות פינות ישיבה מוצלות. פתחים בתקרה מאפשרים לאור השמש להגיע אל פנים הבית, והקירות המעוגלים יוצרים משחק משתנה של אור וצל לאורך שעות היום. דרך פתחים שונים אפשר גם לתפוס הצצות לים, שנחשף ונעלם מחדש תוך כדי תנועה בין החדרים.
החצרות אינן תוספת דקורטיבית לבית, אלא חלק מהתכנון הבסיסי שלו. הן מאפשרות לפתוח את החדרים אל החוץ, בלי לוותר על תחושת הפרטיות וההגנה שמעניקים הקירות החיצוניים.
גם הבחירה בצבע מעניקה לבית מראה שונה מהדימוי המוכר של בתי הקיקלאדיים. במקום לבן בוהק, הקירות והתקרות כוסו בטיח בגוון ורוד-אדמתי חם, שממשיך מהחוץ אל הפנים ומתחבר לגוונים של הקרקע הסלעית שסביבו. בפנים משתלבים גם ארונות עץ בהירים, פינות מעוגלות ופתחים גדולים עם דלתות זכוכית הזזה, שמחברים בין החדרים לחצרות הסמוכות.
מבחוץ, הקירות נותרו ברובם אטומים יחסית, עם חלונות שקועים ומסכי לבנים מחוררים שמסננים את האור. המבנה כולו מורם מעט מעל הקרקע באמצעות בסיס נסוג, שיוצר קו צל דק מתחת למסה המרכזית ונותן לה מראה כמעט מרחף. לצד הבית נוספה בריכת שחייה מלבנית, שממשיכה את השפה הגיאומטרית של המבנה.
גם הדיירים כבר הוסיפו נגיעה משלהם: מתחת לאחד הפתחים בגג הם תלו יריעת בד לבנה, שמסננת את אור השמש ונעה עם הרוח. פרט קטן שמרכך מעט את התכנון המדויק ומזכיר שגם בית שתוכנן בקפידה ממשיך להשתנות עם החיים בתוכו.