בארץ הכל קטן יותר, אבל גם חם ואנושי יותר

לפני 15 שנה רכשה השחקנית והיוצרת מורן אטיאס בית חד-קומתי קטן בלוס אנג'לס, כזה שלא כלל אפילו מקום לחדר ארונות, אבל היה מלא בקסם ובירוק שהזכיר לה את חיפה שגדלה בה. חמש שנים אחר כך שיפצה אטיאס את הבית, ולפני כשלוש שנים החליטה לקחת אותו צעד אחד קדימה ויצאה לשיפוץ מסיבי. במהלכו הרחיבה אותו, הוסיפה קומה, בריכה, ג'קוזי, אזורי אירוח וחדרים מעוצבים עם אופי משלהם. עכשיו, רגע אחרי שסיימה להגשים את החזון שלה, היא כבר מתכוננת לפרק הבא – מעבר עם בתה ליה לבית דירות עם שומר, והעמדת הווילה המשופצת להשכרה ב-18.5 אלף דולר בחודש ("בעזרת השם").

"היה לי חשוב שזה יהיה בית שמרגישים בו נוח להיות בדיוק מי שאתה. אנשים שמגיעים אליי בדרך כלל לא רוצים לעזוב, ויש בזה משהו שאני מאוד אוהבת. הבית מרווח מאוד, ובכל זאת הוא מצליח להיות חם, אישי ונעים", אומרת אטיאס. הבית ממוקם במקום מרכזי בלוס אנג'לס, אבל ניחן בשקט, בפרטיות ובשפע של ירוק מסביב.

ספרי על התהליך מאחורי הקלעים.
"כשקניתי אותו זה היה בית קטן ופשוט יחסית, אבל עם הרבה קסם. התאהבתי מיד בחצר האחורית כי עוד מהדלת הראשית ראו את עצי הבמבוק הגבוהים ואת הגינה האקזוטית והפראית. הייתה תחושה שהבית עטוף בטבע, וזה מאוד הזכיר לי את חיפה, המקום שגדלתי בו. ירוק תמיד מחבר אותי לשורשים שלי, ולכן היה לי חשוב שבכל מקום בבית ירגישו את הטבע נכנס פנימה".

ובכל זאת, אנחנו לא בחיפה. מה ההבדלים בין החיים בארץ ללוס אנג'לס?
"בלוס אנג'לס הבית הוא מרכז החיים, בישראל חיים בחוץ. בגלל המרחקים והתרבות המקומית אנשים מארחים הרבה בבית ומשקיעים בחוויית המגורים. יש גינות, בריכות, חללי אירוח ותחושת פרטיות. להרבה אנשים יש בתים פרטיים, ובתל אביב חיים לרוב בשכירות. החיים בישראל הרבה יותר בים, ברחוב, בבתי קפה. אני מאוד אוהבת את תחושת המרחב והנוחות שיש בעיצוב האמריקאי. הכל גדול יותר, פתוח יותר, מאפשר נשימה, מהבית והרכב ועד כוס הקפה. בארצות הברית חדר שינה נחשב חדר רק אם יש בו גם ארון וגם שירותים ומקלחת, כך שמראש התכנון רחב הרבה יותר. מצד שני, לפעמים חסרה לי האינטימיות הישראלית. בארץ הכל קטן יותר, אבל גם חם ואנושי יותר".

אני לא עוזבת את ליה, אלא אם זאת עבודה עם אופי מיוחד

לפני כארבע שנים קיבלה אטיאס (45) החלטה אמיצה להפוך לאם יחידנית והביאה לעולם את ליה יעל, היום בת 3 וחצי, מתרומת זרע. לכמעט 440 אלף העוקבים שלה כתבה לאחרונה באינסטגרם: "לפני 4 שנים קיבלתי החלטה קשה ביותר, שגרמה לי לשבור מסורת וסיפור שגדלתי עליהם כל חיי. לא הצלחתי למצוא את הסיפור שלי במשפחה שלי, בסרט או בתנ"ך... אז החלטתי שאעשה את הסיפור שלי. אנהיג את החיים שלי. זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי אי-פעם, וההחלטה שאני הכי גאה בה".

בוולנטיינ'ס האחרון הוסיפה: "אם לא הייתי רווקה, אהבת חיי לא הייתה מגיעה. אתם לא צריכים להתפשר. אתם לא צריכים להוכיח את הערך שלכם על ידי בחירה. אתם לא צריכים להאיץ את הזמן כדי להתאים אותו למישהו אחר. התחילו באהבה של עצמכם בדרך הנכונה והאהבה הנכונה תגיע אליכם".

"החיים בישראל הרבה יותר בים, ברחוב, בבתי קפה, אבל אני מאוד אוהבת את תחושת המרחב והנוחות שיש בעיצוב האמריקאי"

"כשחקנית העבודה לוקחת אותי כל פעם ליעד חדש, ועכשיו עם הילדה, השיקולים שלי הם גם מה מאפשר לי לתת לה הכל, כולל יציבות ומסגרת בריאה", אומרת אטיאס. "יש תקופות שאנחנו בארץ במשך חודשים ויש תקופות שאנחנו בלוס אנג'לס. אני לא עוזבת את ליה, אלא אם זאת עבודה בעלת אופי מיוחד. כשצילמנו את הסדרה 'יוסף ממצרים' לשירות הסטרימינג של אמזון פריים, העדפתי שהיא תישאר בלוס אנג'לס וכל פעם טסתי חזרה".

כאמור, עכשיו כשהבית גדול, מעוצב והגשים לה חלומות, אטיאס עוברת למקום קטן ואינטימי יותר לה ולליה כדי לייצב את הפרק הבא שלה כיוצרת וכיזמית: שלושה פרויקטים שהיא יוזמת בתחום המשחק ונמצאים בשלבי פיתוח, ושני תפקידים בבית הספר למשחק The Actors Studio שהיא מתאמנת עליהם. במקביל, היא מחלקת את זמנה בין תל אביב ללוס אנג'לס, מדי פעם יוצאת לנסיעות עבודה קצרות באירופה או בישראל, וכבר חולמת על הצעד הבא: רכישת בית מרשים לא פחות על אדמת ישראל. על השאלה מי יחלוק איתה את הבית הזה, או בקיצור – מה עם זוגיות – היא עונה, "אני בטוב, מודה להשם יתברך".

הקירות הם הנשמה של הבית

בבית של אטיאס תלויים פוסטר מקורי של אחד הסרטים האהובים עליה עם סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני, וגם צילום אייקוני של לורן עם פיטר סלרס, שבו היא פשוט צוחקת עם כל הגוף והנשמה. זאת בדיוק האנרגיה שרצתה לזמן לבית, כמקום שאליו באים כדי ליהנות, להשתחרר ולהרגיש חיים. עולם הקולנוע שאותו היא חיה כבר עשרות שנים הוא התמה שבחרה לקירות, ויחד איתו ביקשה לשקף את התשוקה והחיים עצמם. "מבחינתי קירות הם לא רק דקורציה, הם האנרגיה של הבית והנשמה שלו. ברור שהחלום שלי היה לתלות יצירות מקוריות של שאגאל שאני מאוד אוהבת, אבל עד שאגיע לשאגאלים שלי, היה לי קשה לבחור מה באמת ייכנס לבית".

יצירות של הצייר והאומן היהודי-צרפתי מארק שאגאל אולי עוד אין לה, אבל מאחוריה קריירה בין-לאומית שבנתה במו ידיה באיטליה ובארצות הברית, עבודה כדוגמנית בישראל ובהמשך מגורים במילאנו, שם עבדה עם מותגי אופנה גדולים והפכה לדמות מוכרת בטלוויזיה האיטלקית. לאחר מכן המשיכה להוליווד ושיחקה בסדרות ובסרטים אמריקאיים, והיום נוסף לעשייה שלה בתחום המשחק וההנחיה בישראל, יש לה הרצאת TED Storyteller בשם "TED Talk חדש", שבה היא מספרת על המסע האישי והמקצועי שלה ועל הדרך שבחרה לבנות לעצמה קריירה בקצב שלה, ובעיקר בתנאים שלה, כשמעל הכל ניצב התנאי לשמור על קשר עם ישראל ולהיות שגרירה בלתי רשמית שלה בעולם.

כך, בתקופת המלחמה צילמה סרט הסברה בין-לאומי שעוסק בנרטיב הישראלי של מאורעות 7 באוקטובר, ובדצמבר האחרון הנחתה את טקס פרסי הקולנוע בירושלים, שעורר סערה ציבורית בתעשיית הבידור בשל אמירות בנושאים פוליטיים רגישים והאופן ששולבו בו בטקס שאמור להיות ממלכתי וניטרלי.

ובחזרה לשיפוץ הבית, אטיאס מספרת ששינתה בו כמעט הכל כדי ליצור חוויית מגורים שהיא כמעט כמו ריזורט קטן. היא הרחיבה את הבית בקומה נוספת, בנתה אזורי אירוח, בריכה וג'קוזי, אבל לא שכחה את המבטים לירוק מכל חדר. את כל אחד מחמשת החדרים עיצבה עם אופי וסיפור משלו, "למשל חדר שאני קוראת לו 'חדר הג'ונגל', כי הכל בו ירוק ועדין. הטפטים, הבמבוקים, המראה, הפריטים. הכל נעשה custom made. רציתי שכל חדר יכניס אותך לעולם אחר. חדר העבודה שלי הוא אחד המקומות האהובים עליי. בניתי בו פינת קריאה עם מזרן עטוף בחלון, שם אני קוראת תסריטים, כותבת ועובדת על פרויקטים".

"יש לי חדר שאני קוראת לו 'חדר הג'ונגל', כי הכל בו ירוק ועדין. הטפטים, הבמבוקים, המראה, הפריטים. הכל נעשה custom made"

העיצוב משלב סגנון מודרני חם עם אלמנטים טבעיים ואישיים שמשקפים את האישיות האקלקטית שלה. "הייתי מעורבת בכל פרט ופרט בעיצוב, כי בשבילי בית הוא ממש מקדש. הוא יוצר אנרגיה, תחושה ואווירה". גם מחוץ לבית השאירה חותם משלה, כששרטטה בעצמה את העמודים בחזית ואת המעקות במרפסות ובמדרגות כדי להיבדל מהבתים המודרניים סביבה, שלדבריה מתחילים כולם להיראות דומים זה לזה. "עבדתי עם אומן מתכות, הוא יצר את כל הפרטים במיוחד עבורי, ופיתחנו גוון מיוחד לברזל, שנע בין מודרני למעט תעשייתי, אבל עם תחושה חיה ולא מלוטשת מדי. היה לי חשוב שהבית לא ייצור תחושה של סטריליות, אלא שיהיו בו אופי, נשמה וסיפור". ההשראה לעיצוב החדש הגיעה מהסדרה "הרודן", שהשתתפה בה. "צילמנו ארמונות מטורפים שבנו בתוך כמה חודשים, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שגם אני יכולה לבנות בית כזה. רק שבסט הבנייה נמשכה שלושה חודשים, ואצלי שלוש שנים. גיליתי שבסטים אין באמת צנרת, גז, אינסטלציה וכל הדברים הזוהרים פחות של החיים".

לפני שהחלה בשיפוץ הבינה אטיאס מאחד השכנים שלה, השחקן והמפיק ג'רמי רנר, שעסק במקביל ברכישת נכסים, בשיפוץ ובמכירתם וצבר את רוב הונו מכך, שהיא לא חייבת להסתפק רק במשחק ויצירה. היא יכולה להיות גם אשת עסקים שבונה, משפצת, יוצרת חללים ומפיחה בהם נשמה. "ממנו קיבלתי את ההשראה ואת הביטחון להשקיע בנדל"ן, לקנות ולבנות, וזה מה שעשיתי עם הבית שלי". כך הפך הבית המקסים והצנוע לבעל פוטנציאל לשיפוץ חלומי.

"הייתי מעורבת בכל פרט ופרט בעיצוב כי בשבילי בית הוא ממש מקדש. היה לי חשוב שהוא לא ייצור תחושה של סטריליות, אלא שיהיו בו אופי, נשמה וסיפור"

להרגיש בתוך הירוק

לדברי אטיאס, המטבח היה אחד האלמנטים החשובים לה ביותר בתכנון הבית. "רציתי מטבח פתוח ומארח, למרות שאבא שלי תמיד צוחק עליי שאני לא באמת מבשלת הרבה. היה חשוב לי שיהיה מטבח חי, שרואים בו את הכלים, הרטבים, הכל פתוח ונגיש כמעט כמו מסעדה. המשטח גדול מאוד כי מבחינתי השיחות הכי טובות קורות תמיד במטבח".

בבית תמיד אהבה לארח ארוחות שבת, אירועים, מפגשים של עשרות נשים במסגרת המיזם להעצמת נשים, יזמות ועצמאות כלכלית שהקימה, Mefirst – Women for women, ערבי תוכן והרצאות. "היה לי חשוב שהבית יהפוך למקום של קהילה וחיבור בין אנשים, ואירחתי שם גם אירועי ערב עם הקונסול החדש, הרצאות של אילנה ראדה, אמה של הנערה תאיר ראדה ז"ל, ושל איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל. גם אנשים שלא הכירו 'שבת' או תרבות ישראליות הגיעו אליי הביתה כדי לחוות את זה ולהרגיש את הערכים שגדלתי עליהם".

את חדר המאסטר הפכה לסוג של ספא פרטי. היא ביקשה להשרות בו תחושת רוגע וטבע, ולכן תכננה בו חדר רחצה גדול שמתפקד גם כמו סאונה רטובה וג'קוזי שמוקף זכוכיות כדי להרגיש ממש בתוך הירוק. בסוויטה שבחוץ, מעין גראז' שהפכה ליחידת דיור לאורחים, שילבה השראות מרוקאיות מהתקופה שצילמה את "הרודן". "אני ויוצר הסדרה קנינו שם מנורות, כלים ופופים מיוחדים. בסוף המנורות נשארו כחלק מהעיצוב והוסיפו חמימות מיוחדת ששוברת את הקו המודרני".