שלד בטון נטוש הפך לבית נופש שקט בלב הכפר האיטלקי
מבנה לא גמור שעמד שנים בשטח חקלאי פתוח עבר הסבה רגישה לבית מינימליסטי ואינטימי, כזה שבוחר לעבוד עם הקיים ולא למחוק אותו – ולהפוך מגבלה אדריכלית לנכס
בלב הנוף הכפרי של דרום איטליה, בכפר אוסטוני (Ostuni), באזור האגאי במחוז פוגליה, בין שדות פתוחים ואדמה חשופה, עמד במשך שנים שלד בטון נטוש – מבנה לא גמור, חסר שימוש ונטול זהות ברורה. במקום להרוס ולבנות מחדש, בסטודיו האיטלקי Tela Architettura בחרו בגישה שממעטת להתערב ומעדיפה להקשיב למה שכבר קיים. השלד נשמר, סימני הזמן לא הוסתרו, והמבנה עבר הסבה לבית נופש אינטימי ושקט, כזה שמחובר לסביבה ולחומר שממנו נבנה.
הפרויקט נשען כולו על המבנה המקורי. קירות הבטון החשופים נשארו גלויים, הפתחים הקיימים הוגדרו מחדש בלי לשנות את מיקומם, וההתערבות האדריכלית התמקדה בהתאמה עדינה לצורכי מגורים עכשוויים. במקום ליצור בית שמנסה להיראות חדש, נבנה כאן בית שמכיר בעבר שלו ומאפשר לו להיות חלק מהשפה העיצובית.
התכנון הפנימי פשוט ורגוע. החללים מאורגנים כך שהתנועה ביניהם טבעית וזורמת, ללא עודף מחיצות או הפרדות. האזורים הציבוריים פתוחים יחסית, וחדרי השינה והרחצה מוגדרים בצורה ברורה אך לא מנותקת. התחושה הכללית היא של רצף – בין החדרים, בין פנים לחוץ, ובין האדם לנוף שמקיף את הבית מכל עבר.
הנוף הכפרי ממלא תפקיד מרכזי בחוויה. הפתחים ממוסגרים בקווים נקיים, מכוונים את המבט אל השדות ואל קו האופק, ומכניסים פנימה אור טבעי לאורך שעות היום. אין וילונות כבדים או אלמנטים שמנסים לשלוט במראה החיצוני – הנוף נכנס לבית כמו שהוא, והאדריכלות משמשת לו מסגרת שקטה.
הבחירה בחומרים מחזקת את הגישה המאופקת. הבטון הדומיננטי מלווה את הבית גם מבפנים, ולצידו שולבו עץ טבעי, טיח בהיר ורצפות בגימור גס יחסית. אלה חומרים שלא מנסים להרשים אלא לשרת את המרחב, וליצור תחושה של כנות ופשטות. הפלטה הצבעונית מצומצמת, והעיצוב כולו נשען על אור, טקסטורות וקנה מידה אנושי.
זהו בית שמתוכנן לשהייה רגועה, כמעט מדיטטיבית. אין בו אלמנטים דרמטיים או מחוות אדריכליות ראוותניות. הקצב איטי, והחלל מאפשר להתנתק מהרעש העירוני ומהעומס החזותי שמאפיין לא מעט בתי נופש עכשוויים. כל פרט נבחר מתוך מחשבה על שימוש יום-יומי, על נוחות ועל שקט.
גם ביחס לסביבה הבית פועל בצניעות. הוא אינו משתלט על השטח ואינו מנסה לבלוט, אלא משתלב בנוף החקלאי כאילו היה שם תמיד. הצבעוניות, החומריות וקנה המידה מתכתבים עם האדמה, עם הצמחייה ועם האור המקומי.