חובבי עיצוב ואדריכלות – אלה היעדים שאסור לכם לפספס ביפן

יפן הפכה בשנים האחרונות ליעד מבוקש בקרב הקהל הישראלי. השילוב בין טכנולוגיה מתקדמת למסורת עתיקה, ובין עיר תוססת לשקט ורוגע, מושך ישראלים ליעד שמציע סדר, דיוק ויחס מכבד למרחב ולאנשים, משהו שפחות מוכר לנו. עבור חובבי העיצוב והאדריכלות מספקת ארץ השמש העולה מעבר חד בין ערים מודרניות לבנייה מסורתית, והמפגש בין ישן לחדש מייצר שפה אדריכלית מיוחדת. "יפן התפתחה כשרשרת איים מבודדת במידה הנכונה, רחוקה מספיק כדי לשמור על עצמאות תרבותית אך קרובה דיה לעולם, והבידוד הזה יצר נישה תרבותית ייחודית, שלעיתים מכונה 'איי הגלאפגוס של האדריכלות'", אומר האדריכל ומתכנן הערים אריה קוץ. "בעקבות זאת התגבשו בה גישות, פתרונות וחזותיות שונות מאלו של תרבויות אחרות".

קוץ, בעצמו דובר יפנית, הוא מוסמך המכון הטכנולוגי של טוקיו, יו"ר אגודת הידידות ישראל יפן וזוכה עיטור "מסדר השמש העולה" מטעם קיסר יפן. הוא מספר כי ברבע האחרון של המאה ה-19 יפן נפתחה למערב בתנופה והתלהבות גדולה מאוד, כשהיא "כמעט מאבדת את עצמה". "ה'התמערבות' יצרה נתק בין הקלאסיקה היפנית לבין העולם העכשווי, אבל עדיין מצד התרבות החזותית והארכיטקטורה בתוכה, יפן מצליחה לשמר קשרים מרתקים אל המסורות העתיקות. לצד אימוץ של חינוך אדריכלי מערבי, במציאות של המאה ה-20 למסורת העתיקה יש נוכחות מהותית ויכולת בלתי אמצעית של אדריכלים מקומיים לחוות אותה, דבר שמעשיר מאוד את הפלטה העיצובית".

מה הסוד שמאפשר לשתי השפות העיצוביות להתקיים?

"המציאות מראה שהשילוב עובד וחי בשלום. כמו בכל העולם, היוצרים הם עצמאים והאדריכלות מוכרת בשם יוצריה, ולא ככותרת של אדריכלות יפנית. הם שונים זה מזה באופן מהותי והמכנה המשותף הוא מקורות ההשראה".

יפן עברה מהפכה תעשייתית לפני כ-150 שנה, ותהליכי התיעוש, ההרס במלחמת העולם השנייה והבנייה המואצת שאחריה עיצבו ערים בדפוסים שמוכרים גם מאירופה. בהמשך, הוא מסביר, הצמיחה הכלכלית הולידה מרכזים עירוניים ובנייני משרדים, אך מסוף המאה ה-20 החלה להתפתח אדריכלות מודעת ואיכותית יותר, במיוחד במתחמי עבודה ופיננסים. לצד זאת נשמרו אזורים כפריים וערים היסטוריות, כך שגם בערים גדולות כמו טוקיו מתקיים מפגש ייחודי בין בנייה עכשווית לפינות שבהן צוללים למאה ה-18.

באילו ערים מדובר?

"בטוקיו ישנם אזורים היסטוריים שבהם לא בהכרח שומרים על בניינים עתיקים במיוחד, אלא על הרקמה העירונית המקורית עם סמטאות קטנות. אזורים כמו יאנאקה וקאגורה-זאקה מעניקים תחושה של צלילה אל מאות שנים אחורה. כמה צעדים משם מתחלפים הרחובות השקטים ברחובות מסחריים הומים ובאזורי מגדלים מודרניים. בחצי שעה של הליכה ניתן לעבור בין שני העולמות האלו".

בקיוטו, עיר עם היסטוריה של כמעט 1,300 שנה, יש אזורים עתיקים ואזורי שימור לצד מרכז מסחרי עכשווי תוסס. בנארה, עיר עתיקה בגיל דומה, השימור רחב יותר בשל האופי הכפרי ולכן היא פחות עברה את המהפכה המודרנית. גרעיני ערים עתיקות יש בקוראשיקי, "עיר המחסנים", שהוכרזה לשימור במאה ה-20 ומאפשרת לחוש את ההיסטוריה בצורה אותנטית עם רובע מחסנים עתיק מאבן ועץ שמתאפיין בסמטאות צרות, בתים נמוכים וצבעים חמים ומתפקד היום כמוקד תיירותי פופולרי, המשלב עבר עשיר עם גלריות, מוזיאונים וחנויות בוטיק.

דוגמה לבניית עץ במרחב העירוני הוא בניין חדש ברובע גינזה בטוקיו, בתכנון של טטסואו ימאז’י אדריכלים. בעוד המבנה בנוי בצורה מודרנית, הקומות העליונות מחופות בעץ, מה שיוצר ניגוד ברור ומדגיש את החלק העליון כאלמנט אדריכלי ייחודי מעל שלד הפלדה. הוא משלב שימושים מסחריים על פני 12 קומות, וגובהו, 56 מטרים, הפך אותו למגדל העץ הגבוה ביותר ביפן.

כפרים שמורים היטב נמצאים גם בעמק האלפים, כמו שיראקאווה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, וכן בכפרים לאורך עמק קיסו, שמטפסים לעבר הרי האלפים. "ככל שמתרחקים מערים גדולות, מגיעים לאזורי בנייה עתיקה ושכונות ישנות של סמוראים. קאנאזאווה היא עיר מודרנית גדולה ששמרה אוצרות תרבות מהמאות הקודמות עם בתי סמוראים, אזורי גיישות ואזורי בילוי ומגורים שמורים היטב", מסביר קוץ.

בכל הנוגע לבתים הכפריים, הבנייה הקלאסית ביפן התאפיינה בעץ, אבל בשנות ה-20 הוא יצא מחוץ לחוק בשל בעיות שריפה. "בשנים האחרונות העץ חוזר לשימוש כחומר ירוק עם פתרונות עמידות אש. יפן העדיפה פלדה על בטון, בעיקר במגדלים, בשל גמישותה ברעידות אדמה לעומת פריכות הבטון. את הבטון רואים בעיקר בבניינים קטנים, לעיתים כשיקול אדריכלי כמו אצל האדריכל תדאו אנדו, שנחשב ל'משורר הבטון'. החופש האדריכלי הרב וחוסר התערבות רגולטורית מאפשרים שימוש מגוון בחומרים ועיצובים מעניינים".

אי אפשר להתעלם מהצפיפות העירונית. כיצד יפן מתמודדת איתה?

"בעולם, ובאירופה בפרט, ערים היסטוריות נבנו לרוב ללא רווחים בין בניינים, דבר שיצר סמטאות צפופות. גם יפן התחילה כך, אך בגלל שרוב הבנייה הייתה מעץ, הוסיפו רווחים קטנים למניעת שריפות. בישראל, לעומת זאת, התפתח אידיאל של 'עיר גנים' עם בניינים נפרדים ומרווחים של כמה מטרים ביניהם, תכנון נדיר בעולם שגם זיכה את 'העיר הלבנה' בכינויה. ביפן האוויר והאור נכנסו מהחצרות האחוריות ולא מהצדדים, מודל מקובל בערים רבות בעולם. רק 30 אחוז מאדמת יפן מתאימה לבנייה, ומתוכה 10 אחוזים מיועדים למגורים. בניגוד לערים צפופות אחרות כמו ניו יורק, שיכולות להיות לא נוחות ובטוחות, היא הצליחה לפתח מנגנונים חברתיים ותרבותיים שמאפשרים לה להתמודד נכון עם הצפיפות, תוצאה של היסטוריה ארוכה של מגורים צפופים".

יש ליפן סיפור אדריכלי שהיא יכולה לספר לעולם?

"יפן היא מקור השראה לאדריכלי ישראל והעולם, אפילו בבתי הספר של הבאוהאוס, ומאמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 אדריכלות יפנית לא מפסיקה לככב בירחונים ובספרות מקצועית. בארצות הברית היא אפילו מובילה בכמות פרסי פריצקר, שהוא פרס האוסקר העולמי לאדריכלות".

ביחד עם אדריכל אריה קוץ בחרנו מספר יעדים מומלצים לחובבי עיצוב ואדריכלות:

1 טוקיו

טוקיו עיר מרתקת ומלאה בדוגמאות נפלאות של אדריכלות עכשווית של טובי האדריכלים, גם מהעולם. האצטדיון האולימפי של טוקיו 2020, שתכנן האדריכל קנגו קומה (Kengo Kuma), מתאפיין בשימוש מרכזי בעץ, שהובא מ-47 מחוזות יפן כמחווה למסורת המקומית ולהפחתת ההשפעה הסביבתית. העץ מורכב בצורה מודולרית, המאפשרת החלפה קלה של חלקים מתבלים. הוא מתנשא לגובה 47 מטרים, נושא משמעות תרבותית, והעיצוב בהשראת מקדש הוריו-ג'י, בית הולדתו של האדריכל. זהו אחד האדריכלים העסוקים והמפורסמים של יפן, וטוקיו זרועה בעבודות רבות שלו.

בניין Dior בשדרות אומוטסאנדו (Omotesando) ברובע שיבויה (Shibuya-ku) בטוקיו הנחשבות ל"שאנז אליזה" של טוקיו. את הבניין תכננה האדריכלית קאזויו סג'ימה, מייסדת ושותפה במשרד האדריכלים היפני SANAA, זוכי פרס פריצקר. השדרה עצמה ידועה בריכוז של יצירות אדריכליות חשובות, כמו בניין פראדה, טוקיו דיזיין סנטר, אומוטסאנדו הילס. SANAA הם שתכננו את קמפוס בצלאל החדש בירושלים, בשיתוף עם משרדו של אריה קוץ – ניר קוץ אדריכלים ובשלב הביצוע עם משרד HQ Architects הישראלי, בדגש על שילוב הנוף הירושלמי וחומרים מקומיים.

אצטדיון יויוגי Yoyogi National Gymnasium שבו התקיימה אולימפיאדת טוקיו 1964, בתכנון אחד האדריכלים החשובים של המאה ה-20, קנזו טנגה (Kenzo Tange). האצטדיון נמצא בפתחו של יער עירוני מרשים, כשבמרכז האזור שוכן מקדש שינטו פעיל ומעניין. מצידו השני האצטדיון יושב בפתחו של רחוב אומוטסאנדו, שהוא בפועל "מוזיאון פתוח" של בניינים מעוצבים על ידי טובי האדריכלים בארץ ובעולם וטובי מעצבי האופנה של יפן.

G-Six בגינזה הוא מרכז קניות שעיצב האדריכל יושיאו טאניגוצ'י ((Yoshio Taniguchi. החלל המרכזי במקום מתחדש מדי כמה חודשים ביצירות אומנות מרהיבות, ובקומה העליונה נמצאת חנות הספרים המרשימה של אחת מרשתות חנויות הספרים והמדיה הגדולות והפופולריות ביפן, צוטאיה (Tsutaya). על גג הבניין משתרע גן יפהפה עם עצים בוגרים, שמציע פינה ירוקה בלב האזור המסחרי התוסס של גינזה. האזור זרוע בתי כלבו וחנויות של מותגים מובילים וטובי האדריכלים.

2 קיוטו

קיוטו היא עיר עתיקה ועשירה בהיסטוריה ותרבות, המשלבת בין יצירות אדריכלות עכשוויות לבין מונומנטים היסטוריים. יש בה שורה ארוכה של מקדשים וגנים קלאסיים מפורסמים וידועים, בהם מקדש קינקאקוג’י (Kinkaku-ji), "הפגודה המוזהבת", מקדש בודהיסטי עם בניין מוזהב מוקף אגמים וגנים מרהיבים; מקדש גיון (Gion), רובע עתיק ומפורסם ששומר על אווירת יפן הקלאסית, עם גיישות וארכיטקטורה מסורתית; מקדש פושימי אינארי (Fushimi Inari Taisha) שהוא מקדש שינטו הידוע בשערי הטורי האדומים הרבים היוצרים שבילים במעלה ההר; גן הקיסר גיונין (Gyoen Imperial Garden), גן יפני קלאסי עם בריכות, שבילים וצמחייה עשירה.

תחנת הרכבת של קיוטו תוכננה על ידי האדריכל הירושי הארה (Hiroshi Hara), נבנתה ב-1997 והיא תחנת הרכבת השנייה בגודלה ביפן. המבנה, שנמתח לאורך 470 מטר, מהווה במובנים רבים עיר בתוך העיר. הוא כולל מלון, חנות כלבו, מרכז תרבות, ובמרכזו אטריום בגובה 64 מטרים עם מדרגות בעלות תאורה מיוחדת ומדרגות נעות המחברות בין שמונה הקומות. על הגג תצפית על העיר וגינה. פונקציות הרכבת תופסות רק 15 אחוזים משטח המבנה הענקי. היקפו וגובהו דרשו אישורים מיוחדים, שכן הוא גבוה פי כמה מהמגבלה הרשמית של 31 מטר בקיוטו.

3 נאושימה

נאושימה (NAOSHIMA) היא אי קטן בים הפנימי של סטו במחוז קגאווה. הוא ידוע כאי האומנות, ובו הוקמו מוזיאונים, פיסול חיצוני ומבנים אדריכליים בולטים, רבים מהם בעיצוב של אומנים ואדריכלים ידועים, כולל האדריכל בעל השם העולמי טאדאו אנדו. אנדו מוכר בסגנונו המינימליסטי שמשלב בטון חשוף, אור וטקסטורות טבעיות. באי נאושימה עיצב מספר מבנים ומוזיאונים, ביניהם אחד הפרויקטים המפורסמים שלו, מוזיאון צ'יצ'ו (Chichu Art Museum). המוזיאון בנוי בעיקר מבטון חשוף, ושזור בנוף הטבעי של האי עם דגש על אינטגרציה של אור טבעי וחוויית מבקר. קוץ ממליץ: "יש באי טריאנלה לאדריכלות (תערוכה המתקיימת אחת לשלוש שנים) שכבר כמה שנים היא מקור עלייה לרגל לחובבי אומנות ואדריכלות. האי הוא מעוז מכובד לאנדו עם שישה בניינים שונים בעיצובו, ביניהם בתי מלון ומוזיאונים. טעימה מכובדת שלו לאורך 30 שנה".

4 אוסקה

אוסקה פרצה קדימה בצורה מרתקת בשנים האחרונות וניתן לראות כיצד אדריכלות ועיצוב מצליחים לשלב חדשנות, פונקציונליות ותרבות מקומית במרחב עירוני חי ותוסס. מדרחוב דוטונבורי (Dotonbori) משלב עיצוב אורבני מודרני, שילוט ניאון צבעוני וחנויות ייחודיות, המייצר אווירה עירונית תוססת.

5 סנדאי

בניין הספרייה Sendai Mediatheque שתכנן האדריכל טויו איטו, מבכירי אדריכלי יפן בעיר סנדאי בצפון המדינה, נפתח בשנת 2001, ונחשב לאחד הפרויקטים הבולטים והחשובים ביותר בתכנונו. זהו מבנה מרובע ושקוף שבו החללים הפנימיים פתוחים כמעט ללא מחיצות. יש בו שבע פלטפורמות אופקיות, הנתמכות על ידי 13 אלמנטים מתכתיים המזכירים גזעי עצים, שמתפתלים בין הקומות. השקיפות מאפשרת מבט ישיר מהרחוב ומדגישה את השילוב המזוהה עם איטו בין צורות אורגניות לטכנולוגיה מתקדמת. השפה העיצובית נשענת על מינימליזם ופשטות, מאפיינים מרכזיים בעבודתו. בסרטון שצולם ברעידת האדמה הקשה בסנדאי ב-2011, נראה הבניין מתנדנד מצד לצד, אך מיוצב על ידי הבסיס התת קרקעי שלו, סופג את הכוח האדיר של רעידת האדמה ומצליח לשרוד אותה כמעט ללא פגע למרות ההרס הכבד סביבו.