רכבות חולפות מעל הבית: הצצה לבית המפתיע שנבנה בתוך גשר רכבת בלונדון

יש בתים שצריך לעבור בהם כמה חדרים עד שמבינים מה מיוחד בהם, ויש כאלה שההפתעה מתחילה כבר מבחוץ. Archway Studios, בדרום לונדון, נראה במבט ראשון כמו חלק ממבנה תעשייתי ישן, עם מעטפת מתכת בגוון חלודה וקירות לבנים של קשת רכבת ויקטוריאנית. אלא שמאחורי החזות הלא שגרתית מסתתר בית מגורים מרווח ומלא אור, שנבנה על שטח צר ומאתגר במיוחד, לצד מסילת רכבת פעילה.

הבית תוכנן על ידי האדריכל דידייה ראיין, מייסד משרד Undercurrent Architects, כיום Didier Ryan Architects, יחד עם האדריכלית אלסנדרה ג'יאנוטי. הפרויקט הושלם ב-2012, ובתחילת הדרך נועד לשמש חלל משולב למגורים ולעבודה: משרד האדריכלים של ראיין וסטודיו הצילום של אשתו, הצלמת קנדיס לייק. עם השנים, כשהמשפחה גדלה, הוא הפך לבית המשפחה. כעת, לאחר שהמשפחה עברה לאוסטרליה, הנכס הוצע למכירה תמורת כ-1.1 מיליון ליש"ט (כ-4.6 מיליון שקל).

האתגר המרכזי בתכנון היה המיקום. הבית נבנה על חלקת קרקע צרה, בסמוך לגשר רכבת מוגבה (ויאדוקט) מהמאה ה-19, עם מעט מאוד אפשרויות להכנסת אור טבעי. במקום לנסות להסתיר את הסביבה התעשייתית, האדריכלים בחרו להפוך אותה לחלק מהעיצוב.

לכל הכתבות בערוץ living

המעטפת החיצונית עשויה פלדת קורטן, שמפתחת עם הזמן שכבת חלודה טבעית בגוני חום ואדמדם. היא משתלבת במראה התעשייתי של הוויאדוקט, אבל גם יוצרת ניגוד מעניין לחללים הפנימיים הבהירים. הצורה המעוגלת והלא שגרתית של המבנה אינה רק בחירה אסתטית: היא תוכננה כדי לאסוף אור טבעי ולהחדיר אותו אל עומק הבית.

בכניסה מתגלה חלל מרכזי גבוה במיוחד, שמחבר בין הקומות ומכניס תחושה של מרחב למרות שטח הבנייה המצומצם. אטריום עם תקרה מזוגגת ופתחים גדולים מאפשר לאור לחדור פנימה מלמעלה, ומעניק לחלל אופי כמעט פיסולי. הקירות הלבנים והקווים המעוגלים מחזקים את התחושה שהבית נבנה מבפנים החוצה, ולא להפך.

שלוש קומות, מדרגות מתפתלות והרבה אור

החלל המרכזי הוא הלב של הבית, וסביבו מאורגנים מפלסי המגורים השונים. המדרגות המתפתלות והמעברים בין הקומות יוצרים קומפוזיציה לא שגרתית, עם מבטים משתנים אל האטריום ואל החללים שמתחתיו. יש כאן משהו שמזכיר ציור אדריכלי שבו כל גרם מדרגות מוביל לנקודת מבט אחרת.

הבית כולל שני חדרי שינה, שני חדרי רחצה, חדר עבודה ופינות אחסון שמשולבות במבנה. למרות המגבלות של המגרש, התכנון מצליח לנצל את הגובה ולא רק את שטח הרצפה. חלונות גדולים ופתחי אור מכניסים פנימה את השמיים ואת צמרות העצים שמסביב, כך שהקשר עם החוץ נשמר גם במיקום האורבני הצפוף.

המטבח תוכנן כחלק מהחלל הציבורי, עם קשר ישיר לאזור המגורים ולאטריום. ראיין סיפר כי עם השנים הוא הפך למרכז החברתי של הבית, המקום שבו המשפחה וחברים התכנסו לארוחות סביב שולחן גדול. גם כאן האור הטבעי והקשר בין המפלסים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה.

ומה קורה כשעוברת רכבת מעל הבית?

זאת כנראה השאלה הראשונה שעולה כשמגלים שהבית צמוד למסילת רכבת פעילה. האדריכלים נדרשו להתמודד עם רעש ועם רעידות שנוצרות מתנועת הרכבות, ולא הסתפקו בחלונות מבודדים.

המבנה תוכנן עם מעטפת אקוסטית מיוחדת, הכוללת שכבות בידוד והפרדה בין חלקי המבנה. גם היסודות הונחו על מערכת שמבודדת את הבית מרעידות הקרקע. המבנה החדש עומד במרחק מהוויאדוקט עצמו, כך שהוא אינו נשען עליו או מעביר אליו את העומסים.

לדברי ראיין, עדיין אפשר לשמוע במידה מסוימת את הרכבות החולפות, אבל הצליל נשאר ברקע ולא משתלט על חיי היום-יום. במקום לנסות למחוק את ההיסטוריה התעשייתית של המקום, הוא בחר להשאיר אותה נוכחת כחלק מהאופי של הבית. הפרויקט זכה בפרס London House of the Year של ארגון New London Architecture לשנת 2013, והפך לדוגמה מעניינת לשימוש מחדש בשטחים עירוניים שנחשבו בעבר בלתי מתאימים למגורים.