"הקריאה לחופש בגרסתו הכי טובה": מאיירים ומעצבים למען הצעירה שהתפשטה בטהרן

זה לא לקח הרבה זמן מאז שאהו דרייאי התהלכה עם חזייה ותחתונים מחוץ לאוניברסיטת אזאד האסלאמית היוקרתית בטהראן, ועד שהיא נעצרה על ידי השלטונות והפכה לסמל נוסף במאבק לחופש מכבלי המשטר האיראני. כמו הנשים שקדמו לה במחאה - מהסא אמיני שמתה ב-2022 בעקבות מעצרה, או וידה מובאהד, שכונתה "האישה עם הצעיף הלבן" לאחר שעלתה ב-2017 על עמוד בטון והסירה את החיג'אב במהלך הפגנה, גם דרייאי קיבלה השאטאג על שמה AhouDaryaei#. בעוד כלי התקשורת המזוהים עם המשטר טענו כי הסטודנטית הצעירה לספרות צרפתית באוניברסיטת אזאד בטהראן סובלת מבעיות נפשיות, נפוצה בדיווחים הגרסה לפיה מחתה על החובה ללבוש חיג'אב, ובמהרה היא הפכה לאייקון ראוי לציון גם בקרב אומנים רבים ברחבי העולם.

>> לכל הכתבות בערוץ living 

>> מעצבת: המיקום של הפריט הזה בבית הוא קריטי

>> מבאר שבע לסביון: הווילה המשגעת של זיו שילון

איור ספונטני בשירותי האוניברסיטה באיראן:

"זוהי הקריאה לחופש בגרסתו הכי הטובה", כתב המאייר הישראלי יונתן מחבורד על איור שיצר ובו עומדת דמותה דרייאי עם ידיים מונפות לאוויר, מתירה את כבלי השלשלאות על רקע הסמל של איראן - מגדל אזאדי ("החירות"). 

את האיור, שאליו נחשפו בסך הכול מעל מיליון וחצי אנשים, הוא יצר בעזרת מיומנויות שפיתח בבינה מלאכותית, אחת מיני רבות מהקריקטורות שהוא יוצר מאז ה-7 באוקטובר ומעלה לדף האינסטגרם שלו. מחבורד אף משתף איורים עם ארגונים שונים, ביניהם משרד החוץ בפרסית, במטרה להירתם להסברה. "הוכחנו בארץ ואנחנו מוכיחים כל פעם מחדש שנשים הן כוח חשוב בעבודה, בצבא ועוד, ואי אפשר לסבול דיקטטורות ומשטרים תיאוקרטיים כמו המשטר האסלאמי של איראן עם שתיקה ודיכוי. הנושא הזה רגיש אצלי ואני חושב שצריך להציף ולהפיץ אותו". את המעשה של דרייאי הוא מגדיר כמעשה אמיץ אבל התאבדותי, משום שידעה שתקבל עליו עונש ותיפגע. "היא סוג של גיבורה ורואים את זה גם בתגובות ברשתות". למחבורד קשרים עם איראנים מתוך המדינה ומחוצה לה, באירופה ובארצות הברית, והוא מספר כי לא מעט כותבים לו שהם מחכים לצעד משמעותי של ישראל כדי שיוכלו להצטרף אליו ולהפיל את המשטר. "צריך לנצל את הבמה במדיה וברשתות החברתיות ולתת לזה כוח, אחרת מה שדריאי עשתה לא שווה כלום".

"במדיה וברשתות החברתיות אנחנו תמיד מפסידים"

הוא סמנכ"ל מערכות מידע בחברה ציבורית, בן 46 מכפר סבא, נשוי ואבא לשניים, עלה מארגנטינה ב-2000, רגע לפני האינתיפאדה השנייה. "ראיתי מלחמות ופצועים ובשדה הקרב אנחנו בסוף מנצחים, אבל במדיה וברשתות החברתיות אנחנו תמיד מפסידים כי בצד השני יש ארגונים ומדינות שמממנות את השקרים שהם קוראים להם 'הסברה'". בשל עיסוקו בטכנולוגיה וחדשנות, החליט לצלול לפלטפורמות השונות של ה-AI וצבר מספיק מיומנות כדי לתרום ל"מערך הנדסת התודעה" ("הסברה הוא מונח מתגונן ולא מתאים בעיניי") ולהציף נושאים פוליטיים וקהילתיים, הכול בהתנדבות.

איור נוסף שלו, "רוחות של שינוי", משלב בין הטייסות הישראליות לאומץ של דרייאי: 

מי העוקבים שלך?

"הקהל מתחלק בין 10 אחוז ששונאים אותנו מעצם היהדות וימשיכו לשנוא, 10 אחוז שאוהבים אותנו, תומכים ורוצים בטובתנו, ביניהם נוצרים, דרוזים, מוסלמים וכמובן איראנים, ו-80 אחוז שלא מבינים מה באמת קורה במזרח התיכון אבל חלקם יוצאים לרחובות בהשפעת הכוח הממומן של מדינות שמפיצות נגדנו שקרים. אליהם בעיקר אני פונה ומנסה להשפיע". מדי יום מחבורד מקבל 20 קללות ואיומים, שמבהירות לו שהתוכן עובד, אבל גם כ-150 הודעות של אנשים שמבקשים הסברים והוא משתדל לענות לכולם. 

באיור הזה, החזייה הסגולה נזרקת כמחווה של השפלה, כסמל של חופש ונגד המשטר האסלאמי של איראן: 

עוד ברחבי הרשת

קריקטורה של מאנא ניסתאני - קומיקסאי, מאייר וסופר איראני שמתגורר בצרפת ונודע ביצירותיו עבור עיתונים מתנגדי משטר באיראן ובאתרים בשפה הפרסית: דרייאי רגע לפני שגם היא מושלכת לתא, בין מתנגדי משטר אחרים. 

איור שבו מוצגת דרייאי כאישה גדולה יותר ממה שהרפובליקה האסלאמית מקדמת כערך, וכזו שאומץ הלב שלה גדול מכל פחד. 

העברת הסטטוס מווידה מובאהד לאהו דרייאי, שרצות לעבר החופש בסיומו של מרוץ שליחים, כדי להמשיך במאבק הנשים. מובאהד, כאמור, הסירה את כיסוי הראש ברחוב ונופפה בו כסמל להתנגדות ומעבירה אותו הלאה באיור של Sanaz Bagheri

 לאיור בו מוצגת דרייאי עומדת עיקשת מול חבורה של גברים ונשים אסלאמיות הגיב אחד הטוקבקיסטים: "אנשים צריכים לכבד את התרבות של כולם. עירום הוא לא נורמלי באיראן כפי שהוא במחוזות מערביים". הוא זכה לתגובה נגדית: "היא אפילו לא עירומה אחי. שנאת נשים ודיכוי הם לא תרבות". 

אם לאומץ ולעוצמה הייתה תמונה, כך היא הייתה נראית, הוסבר בדף של artista_melody.m. דרייאי עומדת לצד אריה, סמלה של איראן שהופיע על הדגל שלה עד המהפכה האסלאמית ב-1979. 

נחישות שקטה ומוארת בים שחור של שים איראניות רעולות פנים. "בכמה משיכות מכחול רציתי לחלוק כבוד לאישה מלאת האומץ הזאת", כתבה האומנית הצרפתייה חנה ספארקל. 

קריקטורה בכותרת "האומץ לעמוד מול הדיכוי" קושרת בין דריאי ובין מפגין באירועי כיכר טיין-אן-מן בבייג'ין, סין ב-1989, במהלכם ירו חיילים חמושים מלווים בטנקים בסטודנטים שהפגינו ללא אלימות. הצעירה עומדת מול טנק חלוד מעוטר בדגל איראן. 

האומנית האיטלקייה לוסיה פרארי שמה במירכאות את ה"הפרעה הנפשית" של דרייאי. 

דרייאי לא נראתה בציבור מאז שהוכנסה למכונית על ידי גברים בלבוש אזרחי והועברה למקום לא ידוע. במדיה פורסמו דיווחים שונים על לקיחתה לתחנת משטרה, ודובר האוניברסיטה כתב ב-X שמצאו כי היא "בלחץ נפשי קשה וסובלת מהפרעה נפשית". כמו גורלם של מוחים אחרים לפניה, גובר גם החשש לגבי מצבה.

הסרטון שתיעד איך מכניסים אותה לרכב בכוח: