"הבית מרפא אותי": הבמאית הישראלית שחלתה בסרטן ועשתה שינוי משמעותי בחיים

כששירי שמר, בימאית טלוויזיה (48), ובן זוגה לשעבר, מוזיקאי ויזם נדל"ן, עברו לעיר אסטפונה, הממוקמת על חוף בקוסטה דל סול שבספרד, הם ידעו בדיוק מה הם עושים והגשימו את חלומם לחיות באזור רגוע ושמשי עם הרבה פעילויות מחוץ לבית ולהתפרנס מהדבר שהם הכי אוהבים – לקנות נכסים, להשביח אותם ולמכור אותם. המעבר לעיצוב, מספרת שמר, התרחש אחרי לידת הבת השלישית, לצד מסע אישי של ריפוי - "חליתי בסרטן. העיצוב הפך לכלי לריפוי. למדתי הום סטיילינג, חיברתי את הרקע הטלוויזיוני לעולם של מרחב. הבית מרפא אותי. אני עושה מדיטציות, מסתובבת עם אנרגיה טובה, מחייכת, משנה שדות אנרגטיים. וכך חזרתי לעצמי".

שמר מספרת שהיא ילדת רילוקיישן, בת להורים בשליחויות. "כילדה גרתי במרכז ארה"ב, גדלתי בתוך קהילה בינלאומית עם הרבה ספרדים, והתחלתי לטייל – פשוט בלי סוף. טסתי עם חברים לספרד לחופשות סמסטר, ולמדתי להרגיש בבית בכל מקום. מאז התאהבתי בעולם. תמיד חיפשתי איך לחיות אחרת – יותר פתוח, חוצה שפות ותרבויות. הייתי אזרחית העולם עוד לפני שידעתי להגדיר את זה ככה".

אחרי 22 שנה של חיים מול הפארק הלאומי ברמת גן, שהיא מגדירה "אזור נהדר לחיות בו בארץ", החליטו בני הזוג לעבור. "כבר בזמן הלידות הרגשתי שאני על קוצים. אני אזרחית עולם בלב, והבנתי שאני לא יכולה להישאר במקום אחד. חיכיתי זמן רב לעבור, עד שגם הגרוש שלי (בן זוגי אז) התחיל לטייל בספרד – ואז הוא התאהב. ברגע שזה קרה, התחלנו לפעול.

ההחלטה לעבור לאסטופונה לא הייתה מקרית. "אסטפונה היא הפנינה הנסתרת של קוסטה דל סול, זוהי עיר חוף ציורית עם סמטאות לבנות מלאות בעציצים צבעוניים, אווירה אנדלוסית אמיתית, מזג אוויר מושלם כמעט כל השנה, חופים מוזהבים רגועים ונקיים, מסעדות אותנטיות, טאפאס מקומי ושווקים ססגוניים. זוהי עיר רגועה, יוקרתית אך לא מתנשאת – מושכת משפחות, אומנים ופנסיונרים שמחפשים איכות חיים, ולכן מתאימה לתחום העיסוק שלי כמעצבת. התאהבתי בה מהרגע הראשון. קנינו, שיפצנו, שידרגנו. ידענו מה אנחנו עושים".

<< לכל הכתבות בערוץ living

כשעיצוב סקנדינבי פוגש חוף ספרדי

המשפחה רכשה נכס ישן כבן 50 שנה בן 325 מ"ר, קו ראשון לים, במתחם מגורים יוקרי עם בריכה. בבית שתי קומות, ארבעה חדרי שינה מרווחים, שלוש מרפסות ענקיות שבאחת מהן סאונה, סלון רחב ומרתף שהוסב לדירה של 80 מ"ר. הבית עלה 470 אלף אירו, ושיפוצו עוד 100 אלף אירו.

לאחר רכישתו נפרדו בני הזוג, ושירי עם שלוש בנותיה (12, 16 ו18) ושני הכלבים המתוקים מתכוונים להמשיך לגור בו עד למכירתו, "אנו מציעים את הבית ב-1.2 מיליון אירו שזה השווי הריאלי שלו", אומרת שמר, "עוד לפני הקנייה שמתי עין על הרחוב הזה, וכמעט נפלנו עם נכס אחר, אבל היה לנו מזל והגנן סיפר לנו על הבית הזה שמועמד למכירה ומיד התאהבנו בו וראינו שהוא מתאים למשפחתנו. כשאני רואה בית אני מיד מסתכלת על הפוטנציאל – זה לא רק בית, זו השקעה. אני מתכננת עיצוב לפי הקהל, ובאזור שלנו רבים מהרוכשים הם מסקנדינביה, כך שהסגנון פוגש את הטעם שלהם שמחפש עיצוב לא קיצוני או דרמטי - הכל מעוצב רך, טבעי, רגוע, נעים. אני משתמשת בחומרים כמו עץ, במבוק ושיש טבעי לריצוף, טקסטיל לבן עם נגיעות תכלת, תאורת קיר שמשרה תחושה רכה ועדינה, מזמינה רהיטים ואביזרים מחנויות בוטיק ואפילו מביאה דברים מיוחדים מחנות ביפו המייבאת רהיטים ואביזרים מברזיל. אחד הדברים המיוחדים שרכשתי שם הוא חיפוי מיוחד שנעשה על קורות בבתים שנועדו לפירוק בברזיל ואפשר לראות זאת למשל בפינת האוכל במרפסת. יש בבית הרבה נדנדות וצמחייה שמשתלבת עם הגוונים הטבעיים. בכל פינה פה אפשר לעשות מדיטציה, אני מביימת כל פינה בבית - אני במאית שהחליפה פריים בנדל"ן".

שקט, זרימה וסקס אפיל באוויר

עם שלוש בנות (בנות 12, 16, 18) ושני כלבים מאומצים – החיים שלה מתנהלים בשקט ובזרימה. "הבנות לומדות במסגרות שונות, מדברות עברית, אנגלית וספרדית שוטף – ועכשיו גם נוגעות בצרפתית. הן עצמאיות, גדלות בתוך קהילה בינלאומית נפלאה. יש כאן עשרות משפחות, וזהו אזור תיירותי, יש הרבה מסלולי טיולים, ריטריטים, סדנאות – סצנה שלמה של ניו-אייג', יוגה, שירותים הוליסטיים לתיירים. גם לגדל בעלי חיים קל יותר. יש חופים בלי פקחים, הווטרינרים זולים יותר מבארץ, נעים וחופשי, כמו בית אמיתי – ולא כלוב. חוץ מזה זה מקום סקסי. הכל יפה, אסתטי, מתוקתק. אנשים חיים בחוץ, מעל 300 ימי שמש בשנה. יש שגרה של חיים טובים. דגים על האש, הנופים, הפשטות והרוגע ממכרים".

והספרדים? "הם חמים, אך שמרנים. אם נשווה את העיצוב שאני מביאה לעיצוב המקומי נראה הבדל ענקי. העיצוב הספרדי מסורתי, יש בו גוונים של בורדו, זהב ושימוש רחב בעץ כבד. והם גם קונים פחות נדל"ן. אני מכוונת לקהלים זרים, שמחפשים עיצוב קליל, סקנדינבי, ימי ומרגיע".

שמר מספרת שהם לא מרגישים אנטישמיות ברחוב, אבל גם לא תמיכה פומבית. אין הפגנות ואין קהילה מוסלמית כמו בברצלונה למשל. "אחרי שבעה באוקטובר – התגייסנו לעזור אחד לשני. יש כאן מעגלי נשים, תמיכה, אבל אי אפשר לעסוק כל היום בהסברה – כי אז זה הופך למשרה מלאה ומכלה כוחות. הקהילה תומכת, מי שצריך תמיכה מקבל. אני באופן אישי לא עומדת מול כל העולם, ורק שומרת על האנרגיה שלי – שקטה, חזקה, מחוברת".

כרגע, היא מסכמת, היא לא מתכננת לחזור לישראל. "אבל חסר לי האוכל, הצחוקים, החבר’ה, ועם זאת אני רואה את עצמי פה מתפתחת מבחינה אישית ומקצועית עם עוד כמה נכסים, עסק עיצוב משגשג. אני בונה את החיים שאני רוצה – עם מודעות, רוך, טבע, ואהבה לבית".