איפה עובר הגבול בין אמנות לעיצוב? היחסים בין התחומים תמיד היו הדוקים, אך לאחרונה נדמה שנוצרים ביניהם מפגשים ואפילו חילופי תפקידים מבלבלים עד מכוננים. תערוכת הנייר החדשה במוזיאון ארץ ישראל ("מצבי קיצון - נייר ישראלי") היא עוד מפגש-מפץ כזה. אחת מנקודות ההשקה בין אמנות לעיצוב באה לידי ביטוי בבחירת המציגים. האוצרת ענת גטניו בחרה לא רק אמני נייר מובהקים, אלא גם מעצבי מוצר, אדריכלים, מעצבי טקסטיל ואופנה, צורפים, גרפיקאים, אמני וידאו וסאונד ועוד. חלקם אף שיתפו פעולה ויצרו עבודות מסקרנות ששודרגו בזכות החיבורים וירגישו בבית בכל גלריה או מוזיאון לעיצוב.

התערוכה עושה בנייר עבודה כירורגית באופן פיזי ומטאפורי. 65 העבודות שבה בודקות את תכונותיו השונות של הנייר (קושי-רכות, שקיפות-אטימות, סטטיות-תנועה) וגורסות אותו דק דק מבחינה רעיונית ולעתים גם בפועל. המכלול המוצג (מעבודות ענק ועד מיצבים זעירים) הופך את התערוכה לחוויה כוללת לא רק עבור חובבי אמנות, עיצוב וקראפט, אלא גם עבור כל המשפחה.

סימה_לוין (צילום: הדר_סייפן)
יער - חירור על נייר שקוף. עבודתה של סימה לוין | צילום: הדר_סייפן
סימה_לוין (צילום: נגה_משל)
צילום: נגה_משל
סימה_לוין (צילום: הדר_סייפן)
צילום: הדר_סייפן

עוד בערוץ עיצוב הבית:

שילוב טכניקות מאתגר

הנייר הוא במקרים רבים מצע ליצירה, אבל גם פריט יומיומי שימושי (מחברת, ספר, מארז קרטון, עיתון, נייר עטיפה, סקראפ, נייר דבק, נייר אפייה ועוד). אמנים רבים אוהבים לעבוד עם נייר כשלב ביניים והוא חומר גלם ותיק ואהוב. העבודות בתערוכה מתחו את גבול הקיום של הנייר: חלקן בדקו את החומריות שלו, שילבו טכניקות של craft עם אמנות פלסטית, וידאו ואור ואחת מהן אפילו בודדה את המרכיבים הכימיים הבסיסיים של הנייר במעבדה העוסקת בננו ביו-טכנולוגיה.

יש עבודות שבדקו את כוחו של נייר כמוליך קול או בחנו את עמידותו בשיטת רישום שתוצאתה מהפנטת – רישום בחירור. סימה לוין יצרה טריפטיך המציג דימוי יער, אבל רק כשמתקרבים מבינים שרישום העצים נעשה בעצם על ידי חירור סיזיפי של הנייר השקוף באמצעות מחט. למרות שהיער נראה קסום ואגדי הציור-חירור מבוסס על צילום של הכרמל אחרי השריפה ב-2010. זו לא העבודה היחידה שייצורה דרש עמלנות סיזיפית מעוררת השתאות. העבודה של דנה בלום ("ארץ סמויה") עשויה אינספור ספירלות נייר מגולגלות שקצותיהם מוזהבים. ההצבה של הצורות על שולחן מזכירה דגם מוקטן של עיר, שולחן חול טופוגרפי או צורת נוף על פלנטה אחרת.

דנה_בלום (צילום: נגה_משל)
חיים מגולגלים בתוך נייר. עבודתה של דנה בלום | צילום: נגה_משל
דנה_בלום (צילום: ליאוניד פדרול)
צילום: ליאוניד פדרול

התמרה או שימור התכונות

עבודות נוספות ניסו לשוות לנייר מראה של חומר אחר כמו בד שמלה או וילון אצילי של ארמון מלוכה. אחרות הצליחו כמעט להפוך את הנייר לייצור חי – למשל העבודה של אבי סיביליה על הקיר במעלה המדרגות המובילות לתערוכה שנראית כמו יצור תת ימי או חייזר רב ראשי מסרט מדע בדיוני. היצור הורכב מגלילי נייר מחוזקים באלפי אזיקוני פלסטיק. עוד בתערוכה – "טפיל" – נייר שחור שקופל במיומנות לצורה תלת ממדית מאורכת ונראה כמו צמח, פטרייה או בעל חיים שנדבק לגוף אחר.

כשמסתובבים בין העבודות צפה השאלה "מה זה בעצם נייר?" יש עבודות שהנייר עבר בהן תהליך של התמרה, אך גם כאלה ששמרו על תכונותיו המוכרות אך המציגים חתכו אותו, גלגלו, קיפלו או צבעו באופנים שונים. עבודה יפה של רותם ריטוב המציגה דגמי נייר מדויקים של ארסנל כלי הנשק של צה"ל, שנצבעו בצבעים מתכתיים ונמתחו בעזרת סיכות על הקיר "לפי זנים" - כנהוג בתצוגות פרפרים במוזיאוני טבע. התחושה העוברת היא שכפול מטריד של יופי ואלימות, חיים ומוות.

אבי_סיביליה  (צילום: הדר סייפן)
חייזר או יצור תת ימי. עבודה של אבי סביליה | צילום: הדר סייפן
087_Galit_Shvo (צילום: ליאוניד פדרול)
עבודה של גלית שבו | צילום: ליאוניד פדרול
רותם_ריטוב (צילום: הדר_סייפן)
דגמי נייר מדויקים של ארסנל כלי הנשק של צה"ל, עבודתה של רותם ריטוב | צילום: הדר_סייפן
רותם_ריטוב (צילום: הדר_סייפן)
צילום: הדר_סייפן

אמירה אקטואלית/פוליטית עולה גם מהעבודה של קרן בן הלל שחתכה בסכין חיתוך שכבות נייר גיאוגרפיות של אזור בתי הזיקוק בחיפה על פי מפת גוגל והניחה אותן זו על גבי זו, כשאחת מהן מדמה את הנוף אחרי פיצוץ אפשרי. העבודה מצד אחד בודקת את דקות החומר – כמה אפשר להוציא ממנו בסכין חיתוך מבלי שיתפרק ומצד שני מציגה יופי ועדינות שכמו הטבע, יכולים להיעלם ביום אחד נוכח אסון אקולוגי.

קרן_בן_הלל (צילום: הדר_סייפן)
חתכה בסכין חיתוך שכבות נייר גיאוגרפיות של אזור בתי הזיקוק בחיפה על פי מפת גוגל | צילום: הדר_סייפן
קרן_בן_הלל (צילום: הדר_סייפן)
עבודתה של קרן בן הלל | צילום: הדר_סייפן

נייר אינטראקטיבי

עבודות מעניינות נוספות לוקחות את נייר המחברת הקלאסית, חותכות אותו לפסים דקים ומרכיבות ממנו תמונה חדשה. למשל התמונה של הילה בן ארי המציגה דמויות נשים מפסי נייר דקיקים צבועים לבן ושחור במשולב עם חוטים. חלק מהעבודות אינטראקטיביות ודורשות הפעלה כמו העבודה המשחקית של אירה רזניק וטליא ינובר, שבה קרני אור צבעוניות מוקרנות על מבנה קוביות נייר. כשעוברים לפניה הצבעים הופכים לאורות דיסקו מהבהבים.

הילה_בן_ארי (צילום: הדר_סייפן)
לקחה מחברת נייר קלאסית ויצרה משהו חדש, עבודתה של הילה בן ארי | צילום: הדר_סייפן
אירה_רזניק (צילום: נגה משל)
קרני אור צבעוניות מוקרנות על מבנה קוביות נייר. עבודה של אירה רזניק וטליא ינובר | צילום: נגה משל

מהעבודה המרשימה של נעה יקותיאלי קשה להתעלם בגלל מרכזיותה בחלל, השתלשלותה מהתקרה וגודלה. יקותיאלי לקחה צילום של עבודותיה ופירקה אותו למגזרות נייר החתוכות על פי צורתן הגיאוגרפית של מדינות בעולם. המגזרות הנראות כצלליות תלויות מלמעלה על חוטים ומשתקפות במראה. מעבר ליופי של העבודה - התעתוע שהיא יוצרת מרפרר לחוסר היכולת במציאות של היום לראות תמונה מלאה.

נעה_יקותיאלי (צילום: הדר_סייפן)
צילום של עבודותיה ופירקה אותו למגזרות נייר החתוכות על פי צורתן הגיאוגרפית של מדינות בעולם | צילום: הדר_סייפן
נועה_יקותיאלי (צילום: נגה_משל)
עבודתה של נועה יקותיאלי | צילום: נגה_משל
נעמה_אופנהיים (צילום: נגה_משל)
מפרשיות שטות באוויר. עבודה של נעמה אופנהיים | צילום: נגה_משל
נעמה_אופנהיים (צילום: הדר_סייפן)
צילום: הדר_סייפן
אילן_גריבי (צילום: נגה משל)
קיפולי נייר של אילן גריבי | צילום: נגה משל
_OBJ

מצבי קיצון – נייר ישראלי, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. מפגשי גלריה מפתיעים יתקיימו עד נעילתה של התערוכה ביולי 2017, וכדאי לבדוק את הלו"ז באתר המוזיאון.

במדור הקודם: הכל לכדי תמונה סוריאליסטית  
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?