זה המבנה הכי יפה בישראל, וסוף סוף חוגגים אותו

אחרי למעלה מעשור של תכנון, בנייה ושיתוף פעולה חסר תקדים בין מאות אנשי מקצוע מהארץ ומהעולם, נפתחה באוקטובר 2023 הספרייה הלאומית החדשה בירושלים. לא עוד מבנה ציבור, אלא פרויקט תרבותי ואדריכלי מהחשובים שנבנו כאן בעשורים האחרונים. ה-בית לספר לעם הספר, מבנה שמבקש לנסח מחדש את דמותה של ספרייה לאומית בעידן טכנולוגי, ולמקם אותה בלב המרחב האזרחי והתרבותי של מדינת ישראל.

חמש שנות תכנון ועוד כחמש שנות ביצוע, שיתוף פעולה בין 15 אדריכלים ישראלים לצד 20 אדריכלים מרחבי העולם, ועבודה עם עשרות יועצים, קבלנים וחברות מקומיות, הובילו להשלמת אחד המבנים המורכבים והמרשימים שנבנו בישראל, ועלותו תעיד על כך: כ-845 מיליון שקל. לטקס הפתיחה החגיגי הוזמנו כל האנשים שלקחו חלק בפרויקט, אבל אז הגיע השבעה באוקטובר האיום, האירוע כמובן בוטל, והספרייה נפתחה בשקט לקהל הרחב.

לפני כשבוע יזמה התאחדות האדריכלים בישראל אירוע מיוחד לחבריה, אירוע שהפך למפגש מקצועי מרגש של מי שלקח חלק בפרויקט. הערב כלל סיורים, הרצאות והצדעה למאמץ ההנדסי והיצירתי של העוסקים במלאכה. "כולם מכירים את המציאות שבה פרויקטים ציבוריים נגררים, משתנים בהתאם לאילוצים, מתעייפים ומאבדים את הייחוד והקסם שאליו כיוונו המתכננים מלכתחילה", אמרה אורנה אנג'ל, יו"ר התאחדות האדריכלים, באירוע, "כאן הצליח להתקיים תהליך אחר: ניהול חכם, מחויבות מקצועית ותיאום שאפשרו ביצוע איכותי. זה לא מובן מאליו".

< לכל הכתבות בערוץ living

ההתרגשות הייתה גדולה, אבל שני אנשים אהובים בלטו בהיעדרם, האחד הגה את הרעיון להקמת הספרייה, השני סייע להוציא אותו לפועל - יצהר הופמן ז"ל (36), מהנדס הביצוע מטעם הקבלן הראשי, חברת "אלקטרה בנייה", האיש שפעל מאחורי הקלעים ומצא פתרונות חכמים לאין-ספור סוגיות תכנוניות וביצועיות. בשבעה באוקטובר נקרא הופמן למילואים כסרן ביחידת שלדג, נפצע, חזר להילחם ונפל בעזה. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים ומשפחה ענפה. הלורד ג’ייקוב רוטשילד, איש עסקים, נדבן ונשיא קרן "יד הנדיב", ומי שהיה מיוזמי הפרויקט ובין תורמיו הגדולים, נפטר בפברואר בשנה שעברה בגיל 87.

"מאחורי החזון להקמת הספרייה עומדים קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד ומשפחת גוטסמן מניו יורק, (סנדי גוטסמן נפטר בגיל 96 כשנתיים לפני הפתיחה). שניהם תורמים מרכזיים שהיו מעורבים בכל שלבי התכנון והעיצוב", מספר אדריכל אסף מן ממשרד מן שנער אדריכלים, שמשרדם היה אמון על הפרויקט עם משרדם הבינלאומי של האדריכלים הרצוג ודה מרון השוויצרי. "התורמים יחד עם הספרייה הקימו את החברה לבניית הספרייה הלאומית אשר ניהלה את תכנון והקמת הפרויקט, מתוך הקפדה על עמידה באומדן התקציבי, שכן המיזם כמעט כולו (16% הגיע מהמדינה) התבסס על תרומות".

הסיפורים שבין האבנים

משרד האדריכלים ,Herzog & de Meuron שנוסד בבזל בשנת 1978 על ידי האדריכלים ז’אק הרצוג ופייר דה מירון, נחשב לאחד המשרדים המשפיעים באדריכלות העולמית בעשורים האחרונים. בשנת 2001 זכו בפרס פריצקר, ובין הפרויקטים המזוהים עמם נמנים ה Tate Modern- בלונדון והאצטדיון האולימפי בבייג'ין. הם הובילו את תכנון הספרייה, לצד משרד האדריכלות הישראלי מן שנער, שתכנן בין השאר את שדה התעופה רמון, ונבחר לשמש כמשרד האדריכלות האחראי לביצוע. "זהו אחד הפרויקטים הבודדים שעליו עבדו יחד ז’אק הרצוג ופייר דה מרון באופן צמוד", מגלה מן. "לכולנו היה ברור מההתחלה שיש רק ספרייה לאומית אחת לעם היהודי בירושלים. זה לא עוד פרויקט אלא רגע היסטורי".

לדברי מן, שתי סקיצות מרכזיות של ז’אק הרצוג סללו את הדרך לבניית הספרייה. הראשונה, גוף מונוליתי מרחף בלב גן ירושלמי, המוצב בצומת הרחובות קפלן ורופין, בין כנסת ישראל למוזיאון ישראל. למבנה נבחרה האבן הירושלמית, חומר בעל נוכחות שקטה ועוצמתית שמתחבר למסורת אך מבוצע בטכנולוגיה עכשווית. "המונולית המרחף הוא למעשה חיבור בין המונולית של העת העתיקה כדוגמת הפירמידות לבין מונולית וטכנולוגיית ביצוע עכשוויים, כך הקונספט בישר על מבנה על-זמני בתפישתו, תפיסה שהובילה את החזון האדריכלי ואת הבחירה המדויקת בכל פרט".

הכללים שנגזרו מתכנון המבנה היו ברורים. תרגום שפה מסורתית באמצעים עכשוויים ושימוש בחומרים טבעיים בלבד כמו עץ, טקסטיל, אבן, זכוכית ובטון, ללא אלומיניום ופלדה נראים לעין. לדוגמא, קירות המסך באולמות הקריאה עשויים אלומיניום ופלדה אך חופו בעץ טבעי ותוכננו כך שיעמדו בדרישות בידוד מחמירות, החדרת אור מבוקרת ועמידות להדף, לאור הקרבה למשכן הכנסת והדרישות הביטחוניות הייחודיות לאזור.

הסקיצה השנייה שקרמה עור ואבנים הייתה "באר האור", סביבו מאורגנים הספרים והחללים, ודרכו נשטפים האולמות באור טבעי החודר מן הסקיילייט העילי. "כשמדברים על באר, אי אפשר לנתק את זה מהמקום", מסביר מן "נקבת השילוח היא אבן היסוד של העיר. לחבר בין מקור המים היסטורי לבין מקור הידע של העם היהודי זה בעולמות השירה, הפילוסופיה, סקיצה כזו היא מה שהופכת אדריכל כמו ג׳ק הרצוג לאחד הענקים". בתחתית הבאר חלל המשקיף על המטמון, מחסן רובוטי עצום בעומק של עשרים מטרים מתחת לקרקע בו מאוחסנים כארבעה מיליון פריטים.

על אדריכלות הנוף והגן העשיר בצמחייה ארצישראלית אחראית אדריכלית הנוף, מיכל יריב ממשרד מילר בלום. המבקר הממוצע שיטייל שם לא יבחין בכך, אך מתברר ש-60 אחוזים משטח הבניין תת-קרקעיים. "הייתה כאן גבעה ירושלמית שחיברה בין קפלן לרופין", מתארים האדריכלים, "חפרנו את כולה, שמרנו על העצים שהיה אפשר, ובנינו טופוגרפיה חדשה. קרום בטון שעליו נטמנה אדמה, ומעליו פיתוח של גינה ים תיכונית שעוטף את הבניין. המבקר לא יכול לתאר לעצמו את המאמץ ההנדסי שמתרחש מתחת לרגליו", מתאר מן.

מיזוג טבעי שמחקה את רומא העתיקה

עוד ראוי לציין שהספרייה עומדת בתקן הבנייה הירוקה הגבוה ביותר, LEED Platinum- המשמעות היא אסטרטגיה של קיימות שמופיעה בכל חלקי הבניין. בניגוד לקופסאות שחורות שמאפיינות ספריות ברחבי העולם, הספרייה הלאומית היא מבנה שטוף אור טבעי. החזיתות השקופות וסקיילייט עגול שמאיר את אולמות הקריאה מספקים תאורה רוב שעות היום, כך שמעט מאוד תאורה מלאכותית מופעלת. מתחת לכיכר הציבורית בחזית המבנה פועל אולם תת-קרקעי ייחודי המכונה Rock Storage ומשמש כמערכת מיזוג טבעית. "אספנו אבנים בינוניות מסוננות מאתר הבנייה וריכזנו אותן שורות-שורות כמו ספרים בחלל תת-קרקעי", מסביר מן. במהלך הלילה האבנים מתקררות ומערכת המיזוג שואבת את האוויר המצונן ומזרימה אותו לבניין במהלך היום. ""זו שיטה שמיושמת לראשונה בבניין ציבורי בעולם והיא מוכיחה את עצמה כיעילה, מהלך עונות המעבר מורידה ב-50 אחוז את השימוש במערכות צינון האויר, חוסכת בעלויות ובאנרגיה. גם השראה למערכת הזו נולדה בעת העתיקה - משיטת קירור הוילה הרומית העתיקה".

הספרייה פתוחה לקהל הרחב בכל ימות השבוע למעט יום שבת. אנשים מוזמנים לשאול ספרים, לקרוא, ללמוד ולסייר ברחבי המבנה. עם זאת, יש שני חדרים שלא כל אורח רשאי להיכנס אליהם ומעטים מודעים אליהם. האחד הוא אולם הקריאה לאוספים הנדירים, שאליו מורשים להיכנס רק בהזמנה מראש, והוא מעוצב כמו חלל קוסמים מספרי הארי פוטר. החלל עטוף בקטיפה בצבע בורגונדי, ותקרה מונמכת עשויה צלעות דקות של אלומיניום בגוון זהב, המשמשת כמשטח שמחזיר ומפזר את האור, מעין גוף תאורה ייחודי שפותח במיוחד לפרויקט. עמוק יותר באדמה נמצא חלל מטמון ממוגן, ובו נשמרים בין היתר, כתבי יד נדירים של הרמב"ם, קפקא, ניוטון ומפות עתיקות. פריטים שאין להם תג מחיר.

מאחורי האבן הירושלמית, באר האור והגנים התלויים מסתתר סיפור לא פחות מעניין של תהליך עבודה ארוך, מורכב ורב-תרבותי. פרויקט שמחבר בין משרדי אדריכלות מהשורה הראשונה בעולם לצוותים מקומיים מחייב לא רק חזון עיצובי אלא גם שפה משותפת, משמעת מקצועית ויכולת לנהל תהליך רב שנים בלי לאבד דיוק וסקרנות. "הצוות שעבד על הפרויקט היה מורכב מאדריכלים ומעצבים מכל העולם, גרמני, פולני, הולנדי, אסייתי, פורטוגלי", מספר מן. "המבט היה לא רק ישראלי יהודי אלא עשיר ברעיונות של צעירים מוכשרים מכל קצוות תבל". מתוך הפסיפס האנושי הזה נולדה לא רק שפה אדריכלית ייחודית אלא גם שיטת עבודה יוצאת דופן.

על העבודה עם משרד אדריכלים בינלאומי מפורסם מספר מן כי "נוצר איזה ריקוד טנגו טבעי בינינו. בתחילת התהליך הם הובילו ובהמשך אנחנו. הם בעיצוב ואנחנו בביצוע. תכל"ס, הלכנו יד ביד לאורך כל הדרך".

האם יש משהו שלקחתם מהעבודה איתם להמשך הדרך?

"למדתי רבות על שני דברים. הראשון, התהליך המבוקר. שיטת הביקורת על התכנון והמוצר הסופי מוגדרת מראש ומכינה את הצוות למענה לתרחישים הלא צפויים לפעמים. הכל בשליטה אך תוך חוסר ביטחון מתמיד שבכל שלב בודק את עצמו, עד לרגע פתיחת הדלתות. הדבר השני הוא הדחף למחשבה חוץ-קופסתית, והכמיהה לעיצוב מרחב חוויתי ופואטי. יש לי כבר לא מעט ניסיון עם משרדים בעלי שם בינלאומי, לא חושב שיש משרד שמתקרב ליכולת הזו של חבריי משוויץ״.

כשאתה מגיע לביקור בספרייה, יש פינה או חלל שאתה אוהב במיוחד?

"אני חושב שהפאטיו, החצר הפנימית שצמודה לבית הקפה ומשקיפה על מוזיאון ישראל, היא המקום האהוב עליי בספרייה. אני מטורף על המוזיאון, וזה חלל פתוח לשמיים, שאפשר לנשום בו אוויר ירושלמי, לקרוא ולהיות עם עצמך. מקום שקט ואינטימי בקצה מבנה גדול".

ולסיום, אם הייתם צריכים לתת כותרת למבנה שתכננתם, מה היא הייתה?

"המבנה משופע באלמנטים ירושלמים, הם מהדהדים בין כתליו ונמצאים בגנטיקה שלו. ואם אני צריך לתת לו כותרת, אז היא תהיה שהמבנה המרשים הזה, שנבנה לטובת הציבור, לא יכול היה להיבנות בשום מקום אחר בעולם".