האדריכלית מכפר קאסם ששינתה את הדרך שבה בונים בתים בחברה הערבית

הפרויקטים שלה מבוססים על מודרניזם נקי ומינימליסטי, שפה מונוכרומטית סולידית של גוני אפור, חום, לבן ושחור, לצד נגיעות מעודנות של זית וחמרה. היא נאמנה לחומרים טבעיים בלבד, מפרקט עץ טבעי ועד שילוב צמחייה טבעית, ויוצרת חללים מאוזנים ועל-זמניים שנועדו להישאר רלוונטיים לאורך שנים. יוסור עיסא, אדריכלית ומעצבת פנים, היא האישה הראשונה מכפר קאסם שסיימה לימודי אדריכלות ועיצוב פנים, כשסביבתה מושתתת על בנייה מסורתית שהופקדה כמעט בלעדית בידי מהנדסים ואדריכלים. למרות הספקות שנשמעו בתחילת הדרך, התשוקה לתכנון ולעיצוב והרצון להוביל שינוי תפיסתי הניעו אותה קדימה בלי לעצור.

"בכפר קאסם ובחברה הערבית בכלל לא היה נהוג שלומדים עיצוב, והבנייה הייתה מסורתית ערבית, אותם מבנים ללא חידושים. גם כאישה זה היה מעניין, שלא לומר מאתגר. המרצים אמרו לי 'מה תעשי עם התעודה הזאת?' ועניתי 'מה הבעיה? אני אביא משהו חדש ואשנה את התפיסה'", היא משחזרת.

התשוקה שלה לבטון חשוף הגיעה לשיא בפרויקט שהחל להיבנות ב-2020 בכפר קאסם. הדיירים, זוג צעיר שנישא באותה שנה ועוסק בתחום משאבות הבטון, התחברו מיד לחזון שלה והעניקו לה יד חופשית כדי שתוכל לנצל את ההזדמנות ולשקף את אופיים. כך נולד בית בן שתי קומות עם בריכה, המתאפיין באסתטיקה מודרנית נקייה וחזרה לחומריות הגולמית במראה המקורי והחם שלה - שילוב בין עץ טבעי, נירוסטה חשופה ותקרות וקירות במריחת בטון חשוף ומיקרוטופינג.

בפרויקט זה הובילה יוסור את התכנון האדריכלי מול המהנדס כדי למצוא פתרונות הנדסיים מורכבים ללא עמודים תומכים. "מהנדסים לא הכירו את סדר העבודה שלי – קודם מבצעים מדידות ואז חוזרים אליי לתכנון הבית ומתאימים הכל לתכנון שלי, ולא להפך כמו שהיה נהוג אז, שהם מתכננים ואחר כך מתאימים את העיצוב. ככה יצרנו בית בלי עמודים, כשהוא מנסה למצוא פתרונות עבורי. אפילו המדרגות הן פרט מטורף מפח מכופף שעטוף בעץ עם מעקה מכבלי נירוסטה ולמטה מדרגה רחבה מפורצלן".

לכל הכתבות בערוץ living

החלל המרכזי בבית מתאפיין בקנה מידה מרשים, בייחוד במטבח הכולל קיר נגרות מאלון שטרייף מולבן באורך 7.40 מטרים שהמשכו קמין ואי אירוח באורך 5.30 מטרים המיועד ל-12 סועדים. הסלון מאובזר בספת עור, כורסאות והדום, ספריית נירוסטה מעוצבת של קרולינה וולף ושטיח עם הדפס, לצד יצירות אומנות בעבודת יד ואקססוריז שנבחרו בהקפדה במשך שלושה ימים מלאים. השפה המינימליסטית באה לידי ביטוי בפרטים הקטנים והגדולים כאחד, החל מוויטרינות עם מסילות שקועות ברצפה וגופי תאורה שקועים. בחדר השינה שולט קיר מיקרוטופינג בגוון חול לצד עמוד בטון חשוף ואמבטיית פרי סטנדינג פתוחה לחלל, ואילו חדרי הרחצה חופו בלוחות פורצלן מדוקקים במראה אבן טבעית, וביחד נוצרה ארכיטקטורה מאוזנת, נועזת ועל-זמנית.

היא למדה את המקצוע באורט כפר סבא, שהיום כבר אינו פעיל, והפרויקט הראשון שלה, בית לאחיה הגדול בכפר קאסם, התבצע תוך כדי לימודים. "אבא שלי ממש תמך בי ונתן לי יד חופשית מבחינה עיצובית ותקציבית כדי שיכירו אותי. וזה הלך טוב. קיבלתי מחמאות ובלימודים התעלפו עליו. הוא אפילו הוצג בתערוכה של פרויקטי הגמר. הרגשתי שאני במקום הנכון ואחריו התחלתי לקבל ים עבודות, אנשים בכפר התחילו לבקש שאתכנן להם את הבתים". מאז, היא מעידה, הפסיקה לספור את מספר הפרויקטים שעשתה, כולם במנעד סגנונות שונה כדי להתנסות בהכל, עד שמצאה את הסגנון האהוב עליה, המודרני המינימליסטי.

את חושבת שהיו צמאים בכפר למשהו אחר?

"אז הוא היה חדש לזמנו אבל עכשיו הוא לא נראה לי מיוחד. אנשים יודעו מה זה מודרני אבל לא שמעו על מינימליזם. בניתי פלטות של חומרים וצבעים שבעזרתן אנשים זיהו את העבודות גם בלי הלוגו שלי. הצלחתי לשנות תפיסה ומהר מאוד התחלתי להיות מקור השראה למי שהתחיל אחריי במקצוע. בואי לא נשכח שגם לא היו אז מעצבות, ועכשיו הן מסיימות לימודים ויש להן פלטות מוכנות והן לא צריכות להמציא שום דבר. סללתי את הדרך מכל הבחינות - סגנון שלא היה, אף אחד לא בונה היום בית בלי מעצבת, והיותי אישה".

ל-70 אחוז מהבתים שהיא מעצבת – משפרעם בצפון, דרך ג'לג'וליה במרכז ועד רהט בדרום - המרכז יש תקציב עיצובי של יותר מ-2 מיליון שקל, והיא לא צריכה לשכנע את הלקוחות שלה. "עבדתי קשה כדי להוציא את הלקוחות מהעיצוב המסורתי. זה התחיל לפני 11 שנה ואנחנו כבר לא שם, כך שאני אפילו לא צריכה לדבר על זה יותר. באים אליי, רואים עבודות, ואני מתחילה לתכנן. אין התנגשויות עם לקוחות. חלמתי להיות במקום הזה". היום היא גם מעבירה סדנאות מעשיות בשטח ויש מעצבות ערביות שמגיעות אליה מהדרום ואפילו מגבול לבנון, אחרי נסיעה של שעתיים וחצי עד אליה.

היא בת 35, נשואה ואמא לשלושה ילדים בני 14, 10 ו-4 ומתגוררת בכפר קאסם, בבית גדול שעדיין לא מסודר אבל לקראת שיפוץ. "כל פעם אני משפצת אזור אחר כדי שיהיה לי תקציב לעצב אותו כמו שאני רוצה". על הילדים היא מספרת: הם גאים בי, אומרים להם 'הבנים של יוסור, כל הכבוד'. הם מרגישים שאמא שלהם מפורסמת, אני לא יודעת למה". לפני שנתיים עיצבה גם את ביתו של אחיה הקטן בכפר קאסם.

בית האח:

חנות נעליים ותיקים:

ההשראה שלה נובעת בראש ובראשונה מאורח החיים המודרני ומרוחם של בעלי הבית. מתוך תפיסת Less is Moreוהבנת קצב החיים המהיר כאישה עובדת ואם לשלושה, היא מזקקת מינימליזם פרקטי, קליל לתחזוקה ומדויק לצורכי הדיירים. "לאנשים וגם לי אין זמן לנקות, ואף אחד לא צריך לשים בבית שולחן שהוא לא צריך. זו התפיסה שמלווה אותי גם בבגדים, באיפור, בבשמים ובתיקים. הבית צריך להתאים לחיים המהירים". לצד השפעות מאדריכלים שהיא מעריכה, כמו פיצו קדם וארז חייט, היא שואבת רעיונות מכל טיול בעולם, מסמטאות עתיקות ביפו ובעכו ועד לנופי טוסקנה, ומתרגמת את החוויות והאותנטיות לשפה עיצובית מודרנית משלה.

יוסור מעצבת גם חללי מסחר ייחודיים בכפר קאסם שמעניקים פרשנות מודרנית ורעננה לחוויית הקנייה והאירוח. עבור בית הקפה והפטיסרי "קייקה", שצמח מתוך עסק ביתי מצליח לעוגות גבינה, יצרה חלל מזמין במראה ביתי ועדין שיגרום למבקרים להרגיש בבית. "העיצוב נשען על פלטת צבעים טבעית, בשילוב אלמנטים תעשייתיים ומודרניים כמו עמודים במריחת בטון ותעלת מיזוג חשופה בגוון חמרה ייחודי, לצד אלומיניום תואם שמעניק עומק ואופי למקום". בחנות אקססוריז ופרחים שעיצבה בעיר, בחרה "שפה אדריכלית נקייה, רעננה ומאופקת, מתוך רצון לתת את הבמה המרכזית למוצרים, לפרחים ולפריטי הנוי. נגיעות חמות של עץ טבעי לצד עיצוב עדין ולא מעמיס מבליט את הצבעוניות והעושר של התצוגה בחלל", היא מסבירה.

קייקה פטיסרי

חנות אקססוריז ופרחים

כשהיא נשאלת על התנהלותה כאדריכלית וכאישה מוסלמית עם כיסוי ראש בעולם גברי מול ספקים ובעלי מקצוע, היא מצביעה על הפער שבין הסטיגמות המוכרות לבין המציאות בשטח. "לא מכירים מספיק טוב את החברה הערבית. לא כולנו מכוסות ואני אישית לא חיה כדתייה. באתי מבית פתוח ותומך, וזה מה שאני מכירה. אנחנו ארבע אחיות ושני אחים, ביניהם פסיכולוגית, רואת חשבון ואחות ושני מנהלי עסקים. הבית שלי מעריך לימודים ועשייה, וגם בעלי תמך ותומך בי בלי שאלה בכלל. הדבר היחיד שאולי מעלה סימן שאלה, זה קבלנים שמתפלאים מה פתאום בחורה צעירה נותנת להם תוכנית ואומרת להם איפה למקם נקודות חשמל".

"אני מלווה את יוסור כבר שמונה שנים ואני חושב שהייחוד שלה חורג הרבה מעבר לשפה העיצובית שלה", אומר עליה הצלם אורן עמוס. "לאורך השנים היא הצליחה לחולל שינוי של ממש בתפיסה של בית בחברה הערבית. השינוי הוא לא רק אסתטי. היא מאתגרת מוסכמות, משנה הרגלים ומראה שאפשר לחשוב מחדש אפילו על דברים שנראו מובנים מאליהם". יוסור מודה שהמילים מרגשות אותה ומספרת: "פגשתי בו כשמצאתי את הדרך שלי והתחלתי לצמוח. הכרתי אותו דרך חברה משותפת, מעצבת שהתלהבתי מעיצוב שלה והוא צילם עבורה, ומאז אנחנו לא נפרדים. גם מעצבות אחרות מהחברה הערבית כבר מצלמות איתו אבל אני מפרגנת".