תשע נשים, בניין אחד: החיים הסודיים של כצנלסון 6

בניין שכולו נשים אולי נשמע יוצא דופן ומוזר, אבל הוא הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים. ברחבי העולם קיימים בניינים, מתחמים ועיירות בהם מתגוררות נשים בלבד, כל מקום והסיבות ההיסטוריות, דתיות או אידיאולוגיות פמיניסטיות שלו, אבל הבית בכצנלסון 6, ששוכן כאן בישראל, מכנס בבניין אחד תשע נשים "לבדניות" שהגורל הפגיש ביניהן במקרה.

< לכל הכתבות בערוץ living

"לבדניות משמעותו לבד, ללא זוגיות, רווקות, גרושות וחד-הוריות בטווח גילים של ארבעה עשורים, שחולקות חגים, שבתות, ארוחות, ימי הולדת, שיחות נפש, אתגרים ובילויים, בגדים, מאכלים והתקפי חרדה. חולקות ניסיון חיים ונקודות מבט. חולקות מקלט", הן מסבירות בסרטון שהתפוצץ ברשת ולהן אין אפילו מושג למה. אבל לא הכל ורוד אצל התשיעייה, הן ממשיכות בהסבר שאיחד אותן יחד לבניין אחד: "לא בחרנו לגור יחד. אנחנו שונות מאוד זו מזו. זה הגורל שאסף אותנו יחד, אבל יש ניסיון משותף ואמיתי לייצר אלטרנטיבה של שלום ושותפות במציאות רוויית שנאה. וטוב לנו איתנו".

יותר מ-100 אלף צפיות גרף אותו סרטון שהעלו לרשת ככה סתם, כטיזר לפרויקט גדול שהן מתכננות, והפתיע גם אותן – "עובדות על סרט", ענו למי שהתלהב ממנו. "כצנלסוניות נהנות יותר", "משפחה שבוחרות", "מטריארכיה במאה ה-21", "יש חיים", "מלחמות בתחת שלנו", "פמיניזם חדש", "לא נלחמות ולא נלחמות במלחמות" ו"די לפטריארכיה בחצאית", הוסיפו את האג'נדה שלהן לחיים תוך כדי טאטוא המדרגות המתפרקות בחזית הכניסה לבניין, עם גופייה וטרנינג נונשלנטיים וגולגול על הראש, ככה באמצע היום.

"זה לא נשמע לבד. זה הכי ביחד שיש. לעומת נשים שחיות בזוגיות ואין שם עם מי לדבר, אז לכן יש המון ביחד", הייתה אחת התגובות, וכצנלסון 6 הגיבו שהן אומנם "לבדניות אבל לא בודדות". "שנים אני אומרת שצריך קיבוץ/מושב כזה. לא מספיק בניין", הגיבה אחרת, וכצנלסון הסכימו שהן מיישבות לאט לאט את השממה. היו גם "נפלא ומקסים ומעורר השראה ואפילו קנאה", "בא לי גם בניין כזה" ו"איפה נרשמים". לשאלות על המיקום של כצנלסון 6 ענו שהן לא יכולות לספר, כי הן צריכות לשמור על עצמן. אבל כשאחת התגובות טענה "שכנות שלי", ניתן הרמז לצפון הארץ.

מי הן הבנות? אריאלה היא היפה מנשוא, הראלי היא קרן השמש, זוהר מלכת השכונה, צליל מכונה הגאונה ועדי היא זו שעושה ציפורניים. אבל יש עוד ארבע, וביחד הן נשות הפרברים, כפי שהן מכנות את עצמן כמי שחיות בקהילה נשית.

אז מה עושות הנשים בחצר ובדירות של בניין הרכבת המיושן והמט לנפול? הסרטון הראשון עלה לפני חודש וחצי ומאז ועד עכשיו רואים אותן מתצפתות, חוגגות ט"ו בשבט ב"כצנסלוניאדה" במעגל נשים, במסגרת 5 דקות ריקוד ביום, משלשלות סל מהקומה השלישית להקל שינוע חפצים, מתלוננות על הסכנה לגור בבניינים לא חזקים בזמן מלחמה, שותות כוס יין, מטפלות בפצע בדירה של אחת מהן תוך צפייה דרוכה, עורכות קניות וסוחבות את כל השקיות לבד (כי מי יעזור כשאת לבדנית?) ונפגשות לארוחת שבת משותפת עם שולחן ערוך כמו שנשים יודעות לפנק.

במקלט בזמן המלחמה הן משחקות קלפים על המיטות, המושקעות יחסית לבניינים לא מושקעים, כשתמונות תלויות מסביב וכיסא משמש אותן להורדות הקלפים. בסלון חמים, עוטף ומעוצב הן מוצאות זמן למשחק ומתקשות בהגדרות של "אליאס". וגם חוגגות ימי הולדת עם הילדים, עושות ציפורניים או סתם יושבות בצ'יל על כורסאות בחצר ומתנדנדות על הערסל הצבעוני. "אלוהים ישלח לכן זיווג הגון משורש נשמתכן", מאחלת צליל לבנות שמייחלות לעצמן זוגיות. בכל זאת לא טוב היות האישה לבדה, מתברר. בתחילת השנה החדשה אפילו השיקו כוס לחיים עם שנה טובה, הגרסה השכונתית למתנשקות בחצות. וההמשך ככל הנראה יבוא.