המבקרים במסעדות ובחנויות באתר שרונה מול הקריה בתל אביב לא מודעים לסודות העבר שטמונים במרתפי המקום. אחד מהסודות היא המנהרה הטמפלרית שנפתחה לקראת יום העצמאות, שייערך מחרתיים (ה'), שחיברה בין מרתפי שני יקבים. המנהרה נחשפת כאן בראשונה מפי שניים מוותיקי חיל האוויר והתעופה האזרחית בישראל אשר השתתפו במבצע פירוקם, הברחתם, שיפוצם והרכבתם מחדש של 15 מטוסים ששימשו את הישוב לפני ובמהלך מלחמת השחרור.

"בשנת '43-44' הייתי מאוד פעיל בקלוב תעופה. הטסנו טיסנים, שמענו הרצאות והתחלנו לדאות בגבעת המורה. מאוחר יותר הצטרפנו לטייסים ברמלה - שם היה המטה של חיל האוויר הבריטי והמטוסים של חברת אוויריון ששימשו את בית הספר לטיסה. היו כמה מטוסים, חלק פולנים. שם התאמנו אנשי הפלמ"ח מנען שהיה קרוב. בשלב יותר מאוחר העבירו אותם ואחר כך, בסוף 47', הם הועברו לשדה דב כי פחדו מהכנופיות הערביות ששלטו באזור.העבירו 6 מטוסים ואחד היה בשיפוץ. לאחר שנודע לערבים שהעבירו את המטוסים, הצליחו לשרוף אותם בלוד. מטוסים אלה שימשו את ההגנה לסיורים מעל מקומות שהיו בשליטת כנופיות ערביות ולספק אספקה לנקודות בנגב. מהם אף היו זורקים פצצות של 50 קילו כיוון שהמטוס היה דו מושבי", סיפר ל TheMarker-אשר גרסון (86), בוגר הקורס השני לטייס של חיל האוויר ולימים טייס ראשי בחברת ארקיע.

קמפוסים, טכניון שרונה
אל תשאלו מה קורה מתחת | צילום: יח"צ שרונה

עוד באתר לעיצוב הבית:

פירוק מטוסים ביקב

"בשלב מסוים, תחילת 48', כיוון שעסקנו בהתנדבות בעזרה לצוותי המכונאים ובהטענת פצצות על המטוסים, התבקשנו קבוצת הפעילים לבוא למחרת עם כמה סנדוויצ'ים ושנודיע בבית כי ניעדר ליומיים-שלושה. באנו למחרת והסבירו לנו שבתל נוף של היום - אז עקיר כפר ערבי ליד, היו שם בהאנגר אחד 15 מטוסים מסוג אוסטר - מטוס הדומה לפייפר עם שלושה מקומות מיצור אנגלי. יש כמה סברות, אחת מהן ששיחדו את מפקד הבסיס הבריטי - שהוא יתעלם כשנבוא ונגנוב את המטוסים. הגענו עם הרפיד - מטוס דו מנועי אשר לקח שמונה נוסעים. אספו אותנו משדה דב לתל נוף. המטוס עשה שתי נגלות - 15 איש. הכניסו אותנו להאנגר שאובטח מבחוץ על ידי כוחותינו. המקום היה סודי ולא ידעו שאנו בפנים. התחלנו לפרק את המטוסים - להוריד זנב, כנפיים, ואז באו משאיות כדי להעביר אותם צפונה. עבדנו שם, אף אחד מהאנגלים לא התקרב. היה חשוב שהערבים לא ידעו. פירקנו את מה שהיינו צריכים ובערב הגיעו המשאיות. היות ולא גמרנו את כל העבודה, העלו שישה מטוסים על משאיות אשר באותו ערב נסעו לכיוון תל אביב - לשרונה, ליקב, ושם פירקו אותם", המשיך וסיפר.

"קבוצה שנייה נשארנו בהאנגר והמשכנו עד חצות לפרק ולהעמיס כדי שייצאו בבוקר עם משאיות שוב לת"א. ביציאה מת"א שכן כפר, אזור של פורעים ערבים שהתנכלו דרך קבע לתנועה מת"א דרומה. הם ראו שיצאו הרבה משאיות וחזרו רק חלק והבינו שבבוקר ישובו. הקימו מחסום גדול ביציאה המכפר ואז בבוקר יצא טנדר עם נוטרים - אנשי המשטרה היהודים - כדי לפרוץ את המחסום ונתקלו במארב, מחסום שהיינו צריכים לעבור דרכו - ונרצחו כולם. על זה היום נקרא היישוב במקום משמר השבעה. היינו צריכים לחזור והדרך נסגרה. החזירו אותנו דרך נס ציונה וקו החוף. המשאיות עברו והגענו דרך מקווה ישראל לשרונה. הכניסו מרתף למקום שהיה היקב - כל המטוסים הוכנסו לשם ולמעשה עבודתי הסתיימה. הביאו צוותים בעלי ניסיון ומכונאים ששיפצו שם את המטוסים בלילות. כל מטוס שסיים את השיפוץ העבירו בחלקים לשדה דב ושם הרכיבו והשמישו אותם. לכל מטוס אזרחי יש רישום. כדי להסוות את 15 מטוסים, כל אחד היה עם אותו מספר רישום וכך טסו באופן פיקטיבי. מטוסים אלה עשו את כל הפעולות של מלחמת השחרור עד שהגיעו מטוסים מצ'כיה. הם עסקו באבטחת שיירות וישובים שהיו מנותקים. המשכנו לעבוד בשדה דב עד שהתגייסתי ב-13 למאי 48'", סיפר עוד גרסון.

מנהרות שרונה
מנהרות שרונה | צילום: ניר קידר

הקורס הראשון בארץ

גרסון השתתף בקורס חיל אוויר באיטליה. "הייתי טייס לזמן קצר. סיימתי את הקורס ואז יהודי אמריקה שלחו מתנה לקלוב התעופה - עשרה פייפיים חדשים מהניילונים. היו צריכים להקים בית ספר לטיסה. כיוון שהייתי מוכר ופעיל ביקשו מהצבא שאני ישוחרר על מנת להקים את בית הספר לטיסה. אחרי שנתיים עברתי לחברת ארקיע. הייתי הטייס הראשון של חברת ארקיע ומספר 2 מסחרי בכלל בארץ. פרשתי ב-95'".

עמיתו, יוסי גדעוני (85), שהיה שותף אף הוא למבצע הסודי, מרחיב: "בינואר 48' הובאו כ-15-20 מטוסי אוסטר, עם מנועים אמריקאים ממלחמת העולם השנייה, שנקנו ממגרש הגרוטאות. המטוסים הוחבאו במרתף היקב בשרונה. למעלה היו בתי מלאכה, שם עבדנו. פירקנו אותם והורדנו את הבד מהכנפיים והגוף. הכנף הייתה עץ. תיקנו את הקורות, עשינו עבודת נגרות ומתחנו בד חדש. את המנועים פירקו ושלחו חלקים חלקים לבתי מלאכה בת"א. היתה לנו שם מחלקת מכשירים, מנועים וצבע. זו האחרונה נוהלה על ידי שתי בנות. נתנו לנו ללמוד ואיך לעשות את המלאכה. הייתי בן 18, תלמיד תיכון שהפסיק בשמינית, והתגייסתי במארס 48'. הרשו לי לנסוע הביתה לבחינות בגרות. במקום עצמו היתה רחבה פי ארבעה מהיום, שנקצצה לצרכי הכבישים למטה, דרך בגין פ"ת, ושם היו כל העגלות לפרוק - כל מה שרואים היום בתי קפה, לקחו שלוש אולמות. נשאר מרתף אחד ומנהרות הטמפלרים שחיברו בין היקב הישן למזקקה".

גדעוני לא השתתף בהעברת חלקי המטוסים, אלא השתתף בבנייה ובשיפוצם. לימים, כאשר שירות האוויר הפך לחיל האוויר, "הייתי ביחידה שהועברה ומנתה תשעה חיילים לתל נוסף. היינו מכונאים ראשונים שהפעילו את המטוסים מצ'כיה אשר באו עם אור ראשון. ב-48' הלכתי לקורס טייס מספר ארבע. הייתי בקורס הראשון שסיים בארץ. הפסקתי וחזרתי אחרי שלוש שנים. הייתי מטילן ואחר כך הייתי טייס קרבי על מוסטנג בוכנה, אחר כך הסילון מטאור אורגנים עד 67'. אחר כך החלטתי שמספיק. טסתי על מטוסי דקוטה עד גיל 48 ואז עברתי למטוס ההוקיי בתור טייס מילואים. השתחררתי מצה"ל, למדתי בטכניון ועבדתי בתעשייה האווירית".

מנהרות שרונה, היקב מתחת למתחם שרונה
היקב מתחת למתחם | צילום: ניר קידר

הכתבה פורסמה לראשונה ב-TheMarker

לכתבות נוספות באתר TheMarker:

>> בכמה תעלה הדירה שלכם בשנה הקרובה?
>> המצב הבלתי ייאמן של הנדל"ן בעולם