מלון 1935: פעם נערכו פה ישיבות פועלים, היום סוויטות וג'קוזי

השמועה אומרת שבקיץ 1935 הגיע דוד בן גוריון לרחוב ברנר בתל אביב כדי להשתתף בחנוכתו של בית מועצת פועלי תל אביב, אחד המבנים הציבוריים החשובים שנבנו בעיר באותן שנים. בן גוריון, שכיהן אז כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ונחשב כבר למנהיג הבולט של היישוב העברי, עמד לצד אנשי ציבור, פועלים ותושבים שבאו לחגוג את פתיחתו של הבניין החדש שתכנן האדריכל אריה שרון.

תל אביב של 1935 הייתה עיר בתנופה. יותר מ-100 אלף תושבים כבר חיו בה, אבל היא הרגישה גדולה בהרבה. עולים חדשים מאירופה מילאו את רחובותיה, בנייני הסגנון הבינלאומי שרטטו את קו הרקיע החדש, ובתי קפה, חנויות ומוסדות ציבור עיצבו את דמותה של העיר העברית הראשונה.

בית ברנר תוכנן עבור מועצת פועלי תל אביב ושיקף את רוח התקופה: חברה צעירה שבונה לעצמה מוסדות, תרבות וזהות מקומית. את המבנה תכנן האדריכל אריה שרון, מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית וזוכה פרס רוקח ופרס ישראל לאדריכלות. שרון, בוגר הבאוהאוס בגרמניה ומי שלימים יעמוד מאחורי תוכנית המתאר הארצית הראשונה של מדינת ישראל, היה מהאדריכלים שעיצבו את פני הארץ בראשית דרכה. בית ברנר משקף היטב את תפיסת העולם שלו: אדריכלות נקייה, פונקציונלית וציבורית, כזו שמבקשת לשרת אנשים לפני שהיא מנסה להרשים אותם.

כמעט מאה שנים חלפו מאז אותו טקס חגיגי. העיר התפתחה וגדלה, אך הבניין נותר על מקומו. היום, כשהוא מוקף בעסקים ומוקדי תרבות, במרחק דקות הליכה משדרות רוטשילד, מנחלת בנימין ומחוף הים, הוא פותח את שעריו מחדש כמלון 1935, מרשת מלונות אדם, פרויקט שמצליח להחיות לא רק מבנה היסטורי, אלא תקופה.

כשהוחלט להחזיר את המבנה לחיים, היה ברור שהעבר לא יכול לשמש כרקע בלבד. בסטודיו של דנה אוברזון אדריכלים, שקיבל את המפתחות והאחריות להסבת המבנה למלון, בחרו להתחיל את התהליך דווקא בארכיונים. תמונות היסטוריות, מסמכים, סיפורי עיר ופרטים אדריכליים נשכחים הפכו לנקודת המוצא . "בגיבוש הקונספט התמקדנו בצניעות ובמינימליזם שאפיינו את תקופת קום המדינה", מספרת האדריכלית דנה אוברזון. "לערכים האלה חיברנו מאפיינים נוסטלגיים, בוהמייניים ותקופתיים, עם השפעות של אדריכלים ומעצבים שהגיעו מאירופה אל הביצה התל אביבית. כמו בעבודת אוצרות, לקחנו את המהות האדריכלית ויצרנו שפה אקלקטית של פשטות מהודרת שמספרת את סיפורו של הבניין ושל לב העיר תל אביב".

<< לכל הכתבות בערוץ living

שמענו שזה המלון הכי יפה בים המלח, א\ ירדנו לבדוק

המלון כולל 143 חדרים וממוקם בנקודת המפגש שבין כמה מהאזורים האהובים בעיר: שינקין, כרם התימנים, נחלת בנימין, רוטשילד וחוף הים. הכל במרחק הליכה, אך הרחוב עצמו מצליח לשמור על אופי רגוע, כמעט שכונתי.

עבודת השימור הייתה אחד האתגרים המרכזיים בפרויקט. החזית עברה תהליך קפדני של שחזור גוון ומרקם הטיח המקורי, לצד שיקום אלמנטים היסטוריים ופרטים אדריכליים שנעלמו עם השנים. מסגרות הפח השחורות סביב חלונות קומת הרחוב מדגישות את הקצב המקורי של הפתחים ומעניקות לבניין נוכחות מחודשת בלי לטשטש את גילו.

האורחים מגלים את שכבות העיר

החוויה מתחילה כבר ברגע שבו דלת הכניסה נסגרת מאחוריך, הרחוב נשאר בחוץ, ובפנים נפתח עולם ישן חדש ואינטימי: עץ טיק בגוון דבש עמוק, זכוכיות טקסטורליות, תאורה רכה ונגרות מוקפדת יוצרים אווירה נעימה ומזמינה, מצד אחד נוסטלגית אבל לא מיושנת, מצד שני אלגנטית אבל לא מתאמצת.

"רצינו ליצור תחושה של כסף ישן", אומרת אוברזון. וכשהיא אומרת כסף ישן היא מתכונת ללובי הרחב ששואב השראה מבתי מלון תל אביביים אייקוניים של שנות ה-50 וה-60, שבהם יוקרה התבטאה באיכות החומרים, בפרופורציות הנכונות ובתחושת ביטחון שקטה בלי בלינג לינג מנקר עיניים. חומרים כמו עץ טיק אדמדם, נירוסטה, טקסטיל בגווני חאקי ופריטי נגרות בהזמנה שנוצרו במיוחד עבור הפרויקט מייצרים שכבות עומק, ושילובים של פריטים חדישים לצד פרופילים קלאסיים בנגרות מייצרים תחושה אקלקטית שמחברת עבר והווה.

אחד האלמנטים הבולטים ביותר בחלל הוא ספריית המעוינים שמאחורי דלפק הקבלה. היא עשויה עץ טיק ומשולבת בזכוכית המזוהה עם דירות תל אביביות ותיקות. זהו פרט קטן יחסית, אבל כזה שמזקק את הרעיון כולו: לקחת זיכרון מקומי ולהעניק לו חיים חדשים. אותה גישה ממשיכה לכל אורך החללים הציבוריים. הריהוט וגופי התאורה נשענים על עולם ה-Mid Century Modern, בעוד תקרות האריחים הדקורטיביות והרצפות בגוונים אדמדמים מחזירות את המבקר לתקופה שבה תל אביב עוד הייתה עיר צעירה של בתי קפה, משוררים וחלוצים.

ההיסטוריה של הבניין לא מסתיימת בלובי. היא מלווה את האורחים לכל אורך הדרך. "כל מסדרון קצת אחר", מספרת אוברזון, "רצינו שהאורח ירגיש שהוא מגלה עוד שכבה של העיר בכל פעם שהוא עובר בחלל אחר". מסדרון אחד מזכיר את תל אביב הבוהמיינית, אחר מרפרר לאדריכלות המוקדמת של העיר, ושלישי מציג תצלומים נדירים שמספרים את סיפורם של הרחובות הסמוכים.

את אותה תפיסה אפשר למצוא בחדרי האירוח עצמם. "בהרבה מלונות משקיעים מאוד בחללים הציבוריים והחדרים הופכים גנריים", אומרת אוברזון. "היה לנו חשוב שהחדרים עצמם יספרו את סיפור שנות ה-30 וה-40". התוצאה היא מפגש בין דירה תל אביבית היסטורית למלון עכשווי. רצפות טרצו בגוונים חמימים, משרביות גיאומטריות, פרטי נגרות מעץ טיק, קרניזים עדינים ותאורה רכה יוצרים חללים שיש בהם משהו מוכר ומנחם גם למי שמעולם לא חי בתקופה. בחדרי הרחצה כיורים חיצוניים המזכירים שידות רחצה של פעם. חבקי עור, דלתות זכוכית וברי משקאות אינטגרליים מרפררים לברים הביתיים מעץ שהיו בבתים.

חצר פנימית וג'קוזי במרפסת

מבחינת אוברזון, אחד האתגרים של הסטודיו היה ליצור תחושת רוגע בתוך מלון אורבני הבנוי בקו אפס לרחוב. הפתרון הגיע באמצעות יצירת רצף של חללים פנימיים וחיצוניים המטשטשים את הגבול בין העיר לבין המלון. בלב המבנה תוכנן פטיו אינטימי מרוצף, מוקף צמחייה, פינות ישיבה וג'קוזי. מהקומות העליונות הוא נראה כמו גינה נסתרת בלב תל אביב - מקום שמאפשר לעצור לרגע את הקצב העירוני.

"האקלים הישראלי מזמין אותנו להשתמש בחוץ כמעט כל השנה", אומרת אוברזון. "רצינו לייצר חוויית אירוח אורבנית שמרגישה שייכת למקום". בחלקו האחורי של המבנה תוכנן לאונג' חיצוני נוסף שנהנה מהשקט היחסי של העורף העירוני, בעוד חדרי הקרקע נפתחים אל גינות פרטיות מוצלות עם ג'קוזי.

גם השם 1935, שנבחר למלון, מסמן הרבה יותר מתאריך, הוא מחזיר לרגע שבו תל אביב הייתה עיר צעירה סקרנית ורעבה. עיר שבה רעיונות חדשים, סגנונות אדריכליים ואנשים מכל קצוות העולם נפגשו ויצרו תרבות מקומית חדשה.

כמעט מאה שנה אחרי אותו יום שבו חצה בן-גוריון את סף הדלת בטקס החנוכה, הבניין ממשיך לארח אנשים. העיר אמנם השתנתה ללא הכר, אך בין קירות הטיח המשוחזרים, עבודת הנגרות המוקפדת והפרטים שנשלפו מהארכיון בחזרה אל החיים, עדיין אפשר להרגיש את אותה תל אביב צעירה ומלאת הבטחה. אולי זו הסיבה שמלון 1935 לא מרגיש כמו רק מקום לישון בו, אלא יותר כמו דרך לפגוש ולהכיר את העיר דרך אחד הבניינים שמספרים את סיפורה.