"כשאתה מסתכל על המפות של ישראל, אתה הופך לאדם מודאג": האדריכל פרסם פוסט פוליטי ועורר סערה

"אני אדריכל תל אביבי, אבא לשלושה ומצביע לראשונה בחיי לליכוד. אני יודע שזה יפתיע חלק מכם, ולכן רוצה להסביר למה". את הפוסט הזה פרסם אתמול אסף לרמן (57) ברשתות החברתיות. הוא זכה לעשרות אלפי צפיות ולאלפי תגובות, ועורר דיון סוער. "הבכורה תצפיתנית, והקטנה עדיין ביסודי. המלחמה עברה עלינו קשה, כמו על כולם. בעיניי, הבחירות האלה הן בחירה בין נוחות לאחריות", הסביר.

התגובות לפוסט, ששיתף גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא איחרו להגיע. חברים ברשתות, קולגות וגולשים זרים הביעו תמיכה לצד ביקורת חריפה. בין היתר נכתב לו: "כל הכבוד על האומץ להגיד את האמת שלך ושל כולנו" ו"עשית בחירה נכונה ומושכלת". מנגד, אחרים הגיבו: "ההסברים שאתה נותן לעצמך הזויים ולא תופסים מים", "מעניין כמה כסף קיבלת מהליכוד על זה", ואפילו "עם השכל הזה אתה בונה בתים?" ו"מתפלל בשבילך שכשאתה מתכנן בניינים, שיקול הדעת שלך טוב יותר". היו גם מי שהודיעו לו כי החברות ביניהם הסתיימה והפסיקו לעקוב אחריו.

"הנוחות מבטיחה קסם, האחריות אומרת את האמת"

בפוסט הציב לרמן שתי תפיסות זו מול זו. "הנוחות מבטיחה לנו קסם", כתב. "היא אומרת: הכול נורא וחסר תקווה, וזה בגללם. נחליף אותם, נחתום הסכמים, נפנה שטחים, נוותר קצת, והעולם כולו יחזור לחבק אותנו. לא צריך לשלם מחיר, רק להחליף את מי שבשלטון".

"האחריות לא מבטיחה קסם. היא אומרת את האמת: קשה. עברנו שנים משמעותיות ושילמנו מחירים נוראיים. אבל צלחנו אותן ביחד והגענו להישגים כבירים כנגד כל הסיכויים. אחריות פירושה לא לעצור באמצע הדרך ולא להמר על הביטחון של הילדים שלנו בשביל הקלה זמנית".

את החלופה הפוליטית הציג ככזו שמציעה מילה אחת בלבד: "שינוי". "איזה שינוי? מדינה עם גבולות אחרים? ממשלה עם שותפים שאומרים לנו בפנים 'פלסטין זה כאן'? עוד ניסוי על הגב של כולנו כמו אוסלו?"

לרמן סיכם את הפוסט במילים: "אני לא שונא אף אחד. אבל אני חושש, ואני כבר לא מאמין לשום נייר, הסכם או הבטחה. האמונה הזו נגמרה בשביעי באוקטובר. אני מאמין שיחד עם טראמפ, ביבי הוא האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון".

לרמן הוא מייסד משרד "א. לרמן אדריכלים" בתל אביב, ונחשב לאחד האדריכלים המובילים בארץ בתחום תכנון מבני הציבור והמרחבים העירוניים, עם דגש על התערבות במבנים קיימים, שימור וחידוש. בין הפרויקטים שתכנן נמצאים מרכז התרבות "תאו" בהרצליה ומרכז "המסילה" לתרבות ולקהילה בעיר, שעליו זכה בפרס מבנה הציבור המצטיין לשנת 2025. שנה קודם לכן זכה בפרס זהה על תכנון מבנה הכניסה לפארק "מדבריום" בבאר שבע.

עבודותיו כוללות גם פרויקטים באוניברסיטת חיפה, פרויקטים בנמל חיפה, בנתב"ג ובשפד"ן, שיתופי פעולה עם משרדים בינלאומיים במוזיאון ישראל ובבצלאל, וכן תכנון אסטרטגי לשכונות מונטיפיורי ונווה שאנן בתל אביב.

" לישראל יש בעיה אקוטית בגליל ובנגב, ואני אומר את זה כמתכנן"

"אני לא מחפש חשיפה. אני מאוד מודאג, וזה מה שהניע אותי לפרסם", הוא אומר בשיחה עם mako ביום הבחירות. "כמות הצרות שנולדה לי ב־24 השעות האחרונות היא מטורפת. אבל אלה בחירות קריטיות לעתיד ולקיום של מדינת ישראל".

הדאגה שלו, הוא מסביר, נובעת במידה רבה מהמקצוע שבו הוא עוסק. "אני חי בעולם התכנון ועוסק במפות. כשאתה מסתכל על המפות, אתה הופך לאדם מודאג. השיח הפוליטי התנתק מהמציאות ועוסק בעקרונות מופשטים של מוסר או של חוסר מוסר. המציאות שמצטיירת במפה מראה את האיום על ערים כמו רעננה, כפר סבא ועפולה".

תסביר.

"אני נדהם מכך שעולם התכנון והגיאוגרפיה הישראלי לא ממוקד בנושא הזה, אלא להפך. אלה עולמות שנחטפו על ידי אג'נדות פרוגרסיביות, ולכן פועלים ליצירת אוטונומיות טריטוריאליות. הנושא כבר מדובר במערכת התכנון ובמערכת הפוליטית. לישראל יש בעיה אקוטית בגליל ובנגב, ואני אומר את זה כמתכנן. מדובר בהשתלטות על אדמות, שלטענתי מגובה בידי עמותות שממומנות מכספים זרים וממדינות כמו אירלנד, וכן בידי האו"ם וזרועות שונות שתומכות בהשתלטות. זה מלחיץ אותי ואת כל מי שגר בנגב ובגליל.

"את השילוב המסוכן הזה רואים באקדמיה ובמוסדות התכנון, שבהם פרופסורים יושבים בוועדות וחברים בעמותות שונות. אנשי מפתח רבים פועלים במקביל או חברים בעמותות קיצוניות מאוד, שלטענתי מקדמות יחד השתלטות על שטחים בתוך מדינת ישראל, בעיקר בגליל ובנגב.

"בשם הביקורת על השלטון נוצר חיבור מסוכן בין האקדמיה שמתנגדת לשלטון לבין המדינה עצמה. נחצה כאן קו. מפלגות ערביות מזהות את עצמן כפלסטיניות, וזו השתלטות של אנשים שרואים את עצמם כפלסטינים על אדמות המדינה. אני רואה בזה נושא קריטי שחייבים להציף".

"מעין חזרה של הפנקס האדום"

לרמן מדבר בכאב על התגובות לפוסט שפרסם. "קיבלתי תגובות שנאה ואיומים, מאוד לא אינטליגנטיות. כל מי שמעז להציג דעה או להעלות ספק, מופעל נגדו נשק של איום והדרה, וזו זוועה בפני עצמה. מעין חזרה של 'הפנקס האדום'. חשבתי מאה פעמים לפני שכתבתי, ויש בהחלט הרבה פחד שמלווה את זה".

לצד ההתקפות, הוא מספר, קיבל גם הודעות פרטיות רבות מאנשים שהביעו תמיכה. "אנשים אומרים לי כל הכבוד, ושהם לא מעזים בעצמם". אחת מהן הייתה מקולגה: "אני מאד מעריכה את הכתיבה שלך. בעבר הייתי שנים רבות בשמאל הרדיקלי. כבר לא, אבל אני מכירה את צורת החשיבה שם. יש שם אנשים שחותרים להרס ישראל בצורתה הנוכחית ועבורם זה יהיה שינוי צודק לתפיסתם. זה מפחיד. ראית את הראיון עם חלי גולדנברג. מה שהיה בעיקר מדהים לראות זה כמה היא נבהלה כשהבינה שברחה לה האמת והיא מוקלטת ומשודרת".

הופתעת מהתגובות של הקולגות שלך?
"התגובות סוערות כי אנחנו בתוך מערכת בחירות, ואנשים חושבים שאחד כמוני, תל אביבי, מתוחכם ואופנתי, חייב להיות רק בצד שנקרא שמאל. אני באמת בא משם. אני מרגיש שאני נשארתי פחות או יותר במקום, והשמאל הלך לקצה והפיל את עצמו לבור.

"יש משבר נוראי בשמאל הישראלי, שהייתי חלק ממנו, וזה התפוצץ לנו בפנים. במקום להתמודד עם העובדה שאנחנו חיים במדינה שקשה להגן עליה, עסוקים בהשמצות אישיות".

אתה מתחרט על ההחלטה לפרסם את הפוסט?
"ממש לא. אנשים חיים בבועה בתל אביב, ומה שקרה בנגב ובגליל לא נוגע להם. אני אזרח מודאג ולא רואה שיש מאחורי המילה 'שינוי' תוכן. ייחלתי לממשלת אחדות והתאכזבתי מהצהרות של פוליטיקאים משמאל שדחו את האפשרות הזאת. הגוש הגדול של היהודים שחי כאן צריך להתלכד ולהגן על האינטרסים הקיומיים שלו. זו סיבה מספיק טובה לשים את החששות שלי מתגובות בצד. הרוב מבינים.

"כל אדם הגון צריך לקחת סיכון, לקום ולהזדעק, כדי שחס וחלילה לא תקום קואליציה של פרוגרסיבים וערבים פלסטינים שרוצים למחוק את מדינת ישראל ולשנות את הצביון שלה. הבחירות גורליות לעתיד הטריטוריאלי של מדינת ישראל, בתוך המדינה וביהודה ושומרון".

"המדינה צריכה להתלכד ולהציל את עצמה. זו סיבה מספיק טובה לשים את החששות שלי מתגובות בצד ולהביא את הדברים לתשומת לבם של האנשים, והרוב מבינים. שלא נמצא את עצמנו במדינה דו לאומית עם פלסטינים. אם לא נתעשת עכשיו, לא נוכל לעצור את זה".