בדופלקס גן בבניין ברחוב גורדון בתל אביב, ליד הים, מתגורר גבר רווק, עולה חדש מוונצואלה. שטח הדירה 150 מ"ר, ושטח הגינה 80 מ"ר. הדייר עלה לארץ מוונצואלה זמן קצר לפני שרכש את הדירה על הנייר. במידה רבה הבית גילם הבטחות להתחלה חדשה בארץ רחוקה ולשאיפות להקים בית ומשפחה בארץ ישראל ולכן החזון היה ליצור בית שיהיה נעים לשהות בו לבד במשך היום יום באמצעות תכנון חללים אינטמיים, בחירת חומרים חמים ומערכת מוסיקה שמפוזרת בכל הרחבי הבית, ובמקביל לכך בית שיכול להכיל ולשרת משפחה מתרחבת כשתגיע העת. 

הדייר פנה אל המעצבת הילה מוטיל וביקש לעצב את הבית תוך מתן ביטוי לתחביבים שלו: צילום מקצועי, בר קוקטיילים במרכז הסלון, ברביקיו ארגנטינאי "בהתאמה אישית" בגינה ושטח אירוח פנימי וחיצוני רחב שמיועד למסיבות,ערבי יין, וברביקיו בשבת בצהריים. כל התחביבים הללו ראשית כל דרשו הכנה רבה של מקומות אחסון, ציוד רב של צילום מוסתר בארונות נישה בגוון הקיר, בר הקוקטיילים בסלון מכיל אין סוף סוגי כוסות ובקבוקים מיוחדים שאסף בכל מסעותיו בעולם ובקבוקי היין מאוחסנים במחסן שהפך להיות מרתף יינות פרטי. הקו העיצובי המנחה היה בית חם בעיצוב נקי שישתלב עם כל הציוד הטכני "סטייט אוף די ארט" שישנו בבית, הכולל בין היתר חשמל חכם, מערכת סאונד ברמה גבוהה, מצלמות, מערכת נעילת דלת בטביעת אצבע ועוד.

הילה מוטיל, חוץ (20) (צילום: אורית ארנון)
המרפסת. גריל דרום אמריקני זה מאסט | צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, חוץ (19) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, מחיצה (3) (צילום: אורית ארנון)
מבואת הכניסה. משרבייה בתפקיד מחיצה | צילום: אורית ארנון

עוד בערוץ עיצוב הבית: 

תהליך שנמשך שש שנים

כל התהליך נמשך שש שנים מרגע רכישת הדירה על הנייר עד לקבלת מפתח. "עבור עולה חדש התהליך היה היכרות לעומק עם איך שהדברים עובדים בישראל", מספרת מוטיל, "הייתה דרושה לנו הרבה סבלנות, אך היה שווה לחכות". אף שהדירה נרכשה על הנייר, היו הרבה מגבלות מבחינת התכנון בשל קירות בטון שאי אפשר להזיז, בעיקר קיר אחד שחוצה את החלל הציבורי לשניים ומנע את מיקום המטבח באופן ספייס כחלק מהחלל הציבורי של הבית. "בדיעבד היה זה לטובה", מתארת מוטיל, "המטבח נשאר בצדו האחורי של הבית ולב הבית הוא חדרי האירוח והגינה שמקיפה אותם באופן שמתאים לסגנון החיים של בעל הבית. היום החלל הציבורי מחולק למספר חללים אינטימיים שנעים לשהות בהם גם לבד ובעת אירוח מתאפשרים מספר מעגלי שיחה נפרדים בו זמנית".

הדירה בנויה כדופלקס גן בבית משותף. קומת הכניסה של הבית מוקפת בגינה הפרטית, הקומה שמעליה משקיפה לגינה ושייכת אף היא לאותו הבית. הבניין שקט עקב כך ששאר בעלי הדירות הם תושבי חוץ, וכך בדירה הזו יש תחושה מבודדת, שקטה ופרטית ממש כמו וילה פרטית בלב העיר.

הילה מוטיל, סלון (7) (צילום: אורית ארנון)
כוסות ובקבוקים מיוחדים שנאספו בכל מסעותיו בעולם | צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, בקבוקים (9) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, סלון (6) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל (5) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, מטבח (21) (צילום: אורית ארנון)
המטבח. בניגוד לטרנד - נפרד מחלל האירוח | צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, מטבח (22) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון

פרקט כמו בונצואלה

"עוד בשלב התכנון, בתחילת תהליך העיצוב, אני מבקשת מהלקוח לציין אילו פריטי ריהוט קיימים ברשותו שהוא מעוניין להעביר איתו לבית הבא, כדי שאמצא להם מקום ראוי בתוכנית", מתארת מוטיל את תהליך העבודה. "במקרה הזה מצאתי את עצמי מוקפת באוסף אדיר של רהיטים שהביא איתו הדייר במכולה מונצואלה. היו שם פריטים מאוד יפים, שטיחים בעבודת יד, כיסאות עם גילופי עץ, מנורות חרסינה מצוירות. אך לא היה דבר ביניהם ובין הסגנון המודרני שביקש ליצור בבית החדש. מצאנו את עצמנו בכל מפגש מוותרים על רהיט נוסף. לאט לאט שמרנו באופן סמלי על הדברים החשובים לו באמת, שאותם בחרנו להציג במדפים בסלון, שחררנו את הבית הישן ויצאנו לדרך חדשה".

בבית הקודם של הדייר, בונצואלה, הרצפה הייתה רצפת עץ. הדייר מאוד רצה רצפה דומה, אך "ספק הפרקטים ניסה לשכנע אותו שבארץ לא עושים פרקט כלל אלא רק למינציה", מסבירה מוטיל, "אני הייתי צריכה לשקף את האמת ולוודא שמה שביקש לעצמו מלכתחילה מתגשם ואכן הבית היום עומד עם פרקט עץ תלת שכבתי יפהפה, פשוט מספק אחר".

הילה מוטיל, פינת אוכל (2) (צילום: אורית ארנון)
פינת האוכל. נקי ומודרני | צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, פינת אוכל (8) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, פינת אוכל (11) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, מסדרון (23) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון

להעז בעיצוב חדר השירותים

הדירה מחולקת לחלל ציבורי בקומת הכניסה, שבה מבואת כניסה, שירותי אורחים, פינת אוכל, פינת טלוויזיה ופינת אירוח - כולם מוקפים בגינה הירוקה - ומטבח בעיצוב נקי בחלקו האחורי של הבית. בקומה העליונה שלושה חדרי שינה, אחד מהם הוא ממ"ד המשמש כחדר ארונות ושני חדרי רחצה. חדרי השינה צופים לגינה הפרטית שבקומה התחתונה ותורמים לתחושת הבית הפרטי בלב העיר.

מול דלת הכניסה קיר המשרבייה ולפניו קונסולה. זו מעין מבואה פתוחה המובילה לשאר הבית וממנה גם מגיעים אל שירותי האורחים. שירותי האורחים מחופים בטפט שעליו מפת העולם, בהשראת אהבתו של דייר הבית לטייל בעולם ולצלם. "אני תמיד ממליצה להעז ולהוסיף איזושהי קריצה בחדר השירותים מכיוון שמדובר באזור בבית שאינו חשוף לעין לאורך כל היום ולכן פחות סביר שהטפט או המוטיב העיצובי יימאס על בעל הבית, גם לאורך זמן".

המטבח נפרד מהחלל הציבורי, ויש לכך יתרונות כשמארחים הרבה, והאורחים לא נחשפים לכל הבלאגן שמאחורי הקלעים. כמו כן האוכל אינו לב הבית ומגיעים למטבח רק כאשר באמת רעבים. פינת האוכל מעוגנת בחלונות הצופים לגינה וממוקמת בסמיכות למטבח ואל מול פינת הברביקיו הארגנטינאי הבנוי, מעין מטבח חיצוני שנמצא בשימוש תדיר. פינת הטלוויזיה וחדר האירוח גם הם צופים לגינה, והקיר המרכזי הוא בר הקוקטיילים, עבודת נגרות בהזמנה אישית. עיצוב הגינה נעשה תוך מחשבה על שטח רב לאירוח ולכן הוחלט על ריצוף דק איפאה המוקף צמחייה גבוהה שעוטפת את הבית ונראית מכל חלונותיו, גם מהקומה הראשונה.

הילה מוטיל, מדרגות (10) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, מדפים (15) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, שינה (16) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל,שינה (14) (צילום: אורית ארנון)
השטיח שההורים הביאו עמם מטהרן | צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, רחצה (18) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון
הילה מוטיל, ג, שירותים (13) (צילום: אורית ארנון)
צילום: אורית ארנון

שטיח עתיק מטהרן

העלייה לקומה העליונה מוארת בתאורה שקועה בסף התחתון של כל מדרגה. אור נעים שמזמין לעלות ולגלות מה יש בהמשך הבית. הקומה העליונה היא החלל הפרטי של הבית, הכולל חדר שינה מאסטר עם חדר ארונות וחדר רחצה, חדר עבודה וחדר אורחים, עם חדר רחצה משותף. חדרי השינה כולם צופים לגינה עם יציאה למרפסת קטנה מול הנוף הירוק.

פריט אהוב על המעצבת הוא השטיח בחדר השינה שהביא עמו הלקוח מביתו הישן בונצואלה. זהו פריט בעל ערך סנטימנטלי רב שהביאו הוריו של הדייר עמם מביקור בטהרן בשנות ה-60, שתורם לאופיו הייחודי של הבית ושומר על הקשר של הדייר לבית שהשאיר מאחור. עיצוב הבית בסגנון מודרני יודע להכיל בחדר השינה את השטיח האוריינטלי עבודת יד בעזרת בחירת קפדנית של אביזרים ורהיטים שמשתלבים עם צבעיו בצורה מדויקת ובעלי אופי עדין יחסית.
"בפרויקט הממושך הזה למדתי שגם כשהדברים לא הולכים לפי התכנון ושיש הרבה שאינו בשליטתנו, צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר. בסופו של דבר עיצוב בית הוא חוויה ופריבילגיה גדולה וכדאי ליהנות מהדרך. כשקונים דירה על הנייר צריך להביא בחשבון בתמחור הראשוני עוד הוצאות שצפויות להתבצע על שדרוג הסטנדרט. כמו כן, כאן במיוחד בשל משך הזמן שהתארך עד לקבלת מפתח, הייתה הוצאה לא מתוכננת על אחסון פריטים שהוזמנו בחנויות מחו"ל למשך זמן רב", מספרת מוטיל על חלק מן האתגרים וגם על הנאות קטנות: "לשתות כוס יין או קוקטייל עם לקוחות גם בפגישות עבודה, כוס קפה טוב ועוגה, תלוי בשעה, להתפנק, לבלות וליהנות מהתהליך".

הילה מוטיל, התוכנית
תוכנית קומת הכניסה
הילה מוטיל, התוכנית 2
תוכנית הקומה העליונה
_OBJ_OBJ_OBJ_OBJ

תכנון ועיצוב פנים: הילה מוטיל

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?