מדהים: נחשפה הדרך העתיקה של עולי הרגל בירושלים

10 מטרים בלבד לעומק האדמה, מורידים את המבקרים בירושלים 2,000 שנה אחורה בזמן אל דרך עולי הרגל העתיקה שבעיר דוד. הדרך, שהובילה את עולי הרגל ותושבי ירושלים בתקופת בית שני מבריכת השילוח ועד למרגלות הר הבית, נחפרה על ידי רשות העתיקות במשך למעלה מעשור מתחת לשכונה קיימת, וחוץ מלחוות מקרוב את ירושלים הקדומה כמו שלא נראתה מעולם, היא מאפשרת היום לראות שכבה שלמה של חיים שנאטמה, ברגעיה האחרונים ערב חורבן הבית בשנת 70 לספירה.

קשתות קונסטרוקטיביות תומכות עדיין בחפירות במקום, שהסתיימו זה כבר וייפתחו לציבור בשנה הבאה כחלק ממסלול סיור. מבעד להן מתגלה רחוב של פעם, מדורג ורחב, מרוצף באבני הרחוב המקוריות, ולאורך המסלול אפשר לראות שרידי מבנים, מתקני מים, תעלות ניקוז וממצאים מחיי היום-יום של ירושלים דאז. כל זה נשמר במעמקי התת-קרקע ומוביל את המבקרים בדרך לאלפי שנים של היסטוריה, אמונה וחיים תוססים, מתחת לרגליה של העיר המודרנית.

עיר דוד, על שמו של דוד המלך שקבע בירושלים את בירת ממלכתו, היא אתר ארכאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה החל מראשית ימיה ונתגלו בו ממצאים חשובים מתקופות שונות. הדרך שנחשפה במקום לפני למעלה ממאה שנה התגלתה במקרה. "בסוף המאה ה-19 חפרו באתר הזה בליס ודיקי, צמד ארכאולוגים שפרסמו מחקר חשוב שכלל שרידים של הרחוב ותעלת הניקוז מתחתיו. כלומר היה לנו מידע עליו, אבל הוא היה חלקי ונחקר באמות המידה של ראשית המחקר הארכיאולוגי", מספר נחשון זנטון, ארכאולוג בכיר במרחב ירושלים וממנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות. "בעקבות מחקרם, פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה ואלי שוקרון מרשות העתיקות התחילו לחפש את הרחוב ב-2007 ובחרו מגרש לחפירה בעיר דוד בתוואי המשוער של הרחוב. הרחוב אומנם לא נמצא במקום, אך במקומו נחשפה תעלת הניקוז המרכזית של העיר. כיום משמשת התעלה כמעבר לתיירים העולים מבריכת השילוח לאזור קשת רובינסון. ב-2013, אחרי שראינו שרידי רחוב מתוך תעלת הניקוז, רשות העתיקות החלה לחפור במקום וחשפה שרידים מדרום לשטח החפירה של רייך ושוקרון, שהיו קרובים מאוד אך פספסו אותו במטר וחצי".

<< לכל הכתבות בערוץ living

מה גיליתם?

"חשפנו רחוב מונומנטלי אדיר מידות שהרוחב המינימלי שלו מגיע ל-7.5 מטרים, לא כולל אבני שפה שרוחב כל אחת מהם כ-80 ס"מ. אבן ריצוף אחת של הרחוב יכולה להגיע למשקל 2.5 טון. האורך המינימלי של הרחוב הוא 600 מטר, כך שאנחנו מדברים על 10,000 טון של אבן שצריך לחצוב, לשנע ולבנות איתה את הרחוב. זהו מפעל הבנייה הציבורי השני בגודלו בירושלים אחרי הר הבית, והרחוב הזה למעשה הוביל אליו".

הרחוב שהתגלה מתחיל משער בריכת השילוח, שנחשף כבר על ידי בליס ודיקי, ועד שערי הר הבית. "תוואי הרחוב מלמד אותנו על הנגשת המעבר בצורה מונומנטלית להמוני אדם משערים לשערים – מדרום העיר למקדש. זהו רחוב טקסי ששימש לעלייה לרגל של המונים, בעיקר בשלושת הרגלים", מסביר זנטון.

במה הוא שונה משאר רחובות העיר?

"הוא מרוצף בבנייה מונומנטלית אדירה שלא פוגשים כמוה בירושלים ברחובות שלא קשורים להר הבית. מתקבל כאן תוואי שנבנה משערי העיר סמוך לבריכת השילוח אל שערי הר הבית, וברור שמדובר ברחוב טקסי חשוב. לשם השוואה, הרחובות בעיר העתיקה קיסריה, שהיא מדהימה וחשובה בכל קנה מידה, לא היו מרוצפים באבן בתקופה זו. אין אף עיר עם ריצוף בסדר גודל כזה ביהודה, ואפילו במזרח הקרוב מדובר בתופעה נדירה למדי".

זנטון מתאר מנהרה גדולה מתחת לאדמה בתוכה נחשף הרחוב עם לוחות הריצוף הענקיות, מסותתות היטב, בגוון צהבהב עד ורוד או לבן אפור. בצדדי הרחוב חזיתות של מבנים וחנויות שחרבו ב-70 לספירה. כל כמה מטרים יש מדרגות שמונעות שימוש בעגלות ומאפשרות עלייה ברגל בלבד. "יש גם שיפוע משמעותי בגובה עשרות רבות של מטרים, שצריך לעלות מהשילוח עד אזור הבית. בסוף הדרך מגיעים לאזור הפינה הדרומית-מערבית של הר הבית, אל הרחוב שנחשף מתחת לקשת רובינסון, עליה עבר מחלף מדורג אדיר מידות שהוביל לאחת הכניסות אל הר הבית".

בחפירה, שהוגדרה כאחת המשמעותיות ביותר שנעשו בירושלים בשנים האחרונות, שולבו טכנולוגיות מתקדמות לתיעוד הממצאים יחד עם תיעוד קפדני של השכבות הקדומות. בין הממצאים שהתגלו מטבעות מתקופת המרד הגדול ועליהם הכיתוב "לחרות ציון", כלי חרס, כלי זכוכית, תכשיטים ופריטים מהחיים היום-יומיים כגון סיכת שיער או פלך אריגה.

כיצד אספתם במקום שרידים?

"ככלל השרידים הארכיאולוגיים נחלקים לממצאים אדריכליים וממצא קטן. הממצא הקטן נאסף ברזולוציות משתנות. אם ההקשר הארכיאולוגי חשוב או קשה להבנה, או שאין מספיק ממנו, ניקח את החומר ונסנן אותו בסינון יבש ורטוב כדי להגדיל את הרזולוציה ולמצוא גרעינים, חרוזים, מטבעות ועצמות קטנות. ממצא קטן הוא גם כלי חרס שלמים או שבורים, מטבעות, כלי זכוכית, נרות. עצמות מועברות לחוקר עצמות וגם שם יש מומחי עצמות לסוגיהם: אדם, דגים, בעלי חיים, צדפים וכו'".

כמי שמנהל את אופרציית המחקר, עובד זנטון מול כל חוקר ומספק לו נתונים שמגיעים מהאתר – מאיזו שכבה, מאיזו תקופה, מאיזה חדר ומה הקשר של הממצא לאתר. "אנחנו משתדלים להגיע לרזולוציות הכי גבוהות, למשל בחקר העצמות ננסה להבין אם נמצאו בעצמות בקר או חזירים, או צדפים הקשורים במאכל מסוים. המומחים לחקר העצמות יודעים לאפיין את סימני החיתוך שעל העצמות המעידים על טכניקת הקַצָּבוּת. חוקר המטבעות מזהה אותן ועובד על המכלול כולו לפי תקופות ושכבות ובכך מאפשר לתארך בצורה מדויקת יותר מכלולים אדריכליים".

מאחר שעיר דוד היא עיר היסטורית, נמצאו בחפירות השונות שהתקיימו באתר לאורך השנים שרידים מימי בית ראשון, הכוללים למשל בולות (פיסת חרס שמוטבעת עליה חותמת ונושאת עיטור או כתובת) שבעזרתן חתמו מסמכים רשמיים. המפורסמות שבהם כללו שמות מקראיים כמו "גמריהו בן שפן" המצוין בספר ירמיהו כשמו של פקיד ירושלמי שפעל בעיר ערב חורבנה.

חקר השרידים האדריכליים מתנהל בשיטה אחרת. תל ארכאולוגי בנוי משכבות, והשכבה המאוחרת למעלה. כדי לחשוף את השכבות הקדומות המצויות תחתיהן, צריך לפרק ולהסיר את השרידים של השכבה הקודמת המכסה אותן. "זהו תהליך חד-פעמי. אם חופרים ומפרקים וילה רומית, על הקירות והרצפות שלה, היא למעשה נעלמת. לכן חשוב לתעד את השרידים האדריכליים ואת היחס בין שכבה לשכבה. אנו משתמשים במדידות שונות ומפיקים מהן תוכנית וחתכים של השרידים. שיטת תיעוד נוספת שאנו משתמשים בה נקראת פוטוגרמטריה, שהיא תיעוד תלת-ממדי של השרידים. המחקרים והתיעוד הן של השרידים האדריכליים והן של הממצא הקטן מתפרסמים בדו"ח סופי, וזו העשייה החשובה ביותר של המחקר הארכאולוגי המנכיח את מה שנחשף גם אם למעשה כבר הוסר ואינו קיים במציאות, ומנגיש אותו לקהל החוקרים ולציבור".

מסלול הסיור שייפתח בשנה הבאה וכבר הספיק לארח רמי דרג כמו מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו ושגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי, מתחיל בבריכת השילוח, שהייתה שער הכניסה המרכזי לעלייה לרגל. כאן נהגו עולי הרגל להיטהר לפני שהמשיכו צפונה לעבר בית המקדש. הדרך מתפתלת מתחת לשכונות ירושלים של ימינו, ונפתחת לקראת סופה אל מרגלות הר הבית, ליבה הפועם של העיר הקדומה. מסלול ההליכה יאפשר למבקרים לצעוד ממש על אותן אבנים שבהן הלכו עולי הרגל לפני אלפי שנים.

עלייה לרגל לירושלים הייתה אחת התופעות המרשימות והייחודיות של תקופת בית שני. מכל קצוות העולם - בבל, פרס, רומא, יוון ומצרים - נהרו עולי רגל אל העיר שהייתה למוקד רוחני ותרבותי בינלאומי. ירושלים הקטנה, שמנתה כ־60 אלף תושבים, נדרשה לקלוט רבבות אנשים ולספק מזון, לינה ותשתיות. מעבר להיערכות הפיזית, נוצרה גם חוויה חברתית עמוקה של עם שמתגבר על פערים חברתיים ודתיים. חכמים תיקנו תקנות לטהרה ואחווה, וגווני החברה כולה התקבצו יחד שלוש פעמים בשנה לקיום מצוות העלייה לרגל לבית המקדש בירושלים.

הרחוב שהתגלה טומן בחובו גם זיכרון כואב של חורבן ירושלים. בין שכבות האפר שנמצאו בו התגלו גרעיני חיטה שרופים, חיצים, מסמרים ומטבעות, הממחישים את הרגעים הדרמטיים של שנת 70 לספירה, כשהדרך הפכה לשדה קרב. לוחמים ואזרחים ניסו להימלט דרך תעלות הניקוז שמתחת לרחוב, בתקווה להימלט מהלגיונות הרומיים. כלי הבישול והמטבעות שנמצאו שם, מונחים כאילו הזמן עצר מלכת, מספרים סיפור של מי שחיפש לעצמו מפלט, והותירו אחריהם עדות מצמררת לרגע האחרון של העיר החיה.