אחרי חודשים ארוכים של חיפושים, מצאו זוג עם שלושה ילדים בית סבתא ישן וחשוך בעמק יזרעאל. למראית עין נדמה היה שכל שאפשר לעשות, הוא להרוס ולבנות מחדש. אלא שלבני הזוג, שלרשותם עמד תקציב מוגבל, היתה האינטואיציה הנכונה להבין, שבאמצעות שיפוץ בלבד, מבלי לגעת בגג הנמוך, היסודות והעמודים התומכים של הבית – אפשר יהיה להפיח מחדש חיים בבית המט לנפול.
הבית, המשתרע על שטח של 100 מ"ר בלבד, דרש במהותו עבודת עיצוב פנים נרחבת. "כדי להתגבר על בעיית הגובה נפתחו הרבה פתחים", מסבירה מעצבת הפנים עדי קליין, שהיתה אמונה על הפרויקט, לצד האדריכלית סיוון יתום. הכניסה המקורית לבית הפכה לכניסה צדית והודות לדק הענק הפך הסלון לחלל מרשים. על מנת להגדיל את המטבח, ולו מבחינת חושית, תוכננה במרכזו דלת יציאה החוצה.
רוב שטחו של הבית הוקצה דווקא לחללים הציבוריים המשותפים, בעוד חדרי השינה (יחידת הורים, אליה צמוד חדר שירותים ושני חדרי ילדים החולקים שירותים משותפים) נותרו קטנים מאוד, יחסית לשטחו של הבית, ובהם משתמשים לרוב בסוף היום בלבד. גם מהחדרים נשקף נוף עוצר נשימה של הרי הכרמל, אשר עם חדירתו לחדר, תורם אף הוא משמעותית לתחושת המרחב ולהגדלת החלל הפנימי.
"החומרים שעבדנו איתם הם אבני פרוק המחפות את החזית הקדמית של הבית, בטון מוחלק מחורץ, אריחי בטון מצוירים ועץ אלון אירופאי גושני שהם כולם חומרים טבעיים המתכתבים עם הנוף הפסטורלי הנשקף מחלונות הבית ועם תחושת הטבע, המועצמת על ידי עץ האלון שבחזיתו", מפרטת יתום. פלטת הצבעים של עבודות האומן בבית, מהמטבח והאי, ויטרינת המטבח המרכזית המשמשת הן את המטבח והן את הסלון, דלתות הפנים והארונות נגזרו כולם מצבעוניות המאפיינת את אריחי הבטון שנבחרו. כך שולבו להם יחדיו צבעי פסטל רכים ונעימים לעין: תכלת, ירוק, שמנת ומגע של בורדו.
שורה תחתונה: הבית, שתכנונו הוכתב על ידי היצע הטבע והאהבה אליו, משרה נינוחות ומשדר פשטות התואמת את הרוח הכפרית של עמק יזרעאל.
אדריכלות: סיוון יתום
עיצוב פנים: סטודיו דולו, עדי קליין
צילום: שרון קנה