הוד השרון: בית סבתא ישן הפך לבית מהז'ורנל

זוג הורים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם מצאו בהוד השרון מגרש עם בית ישן, "בית סבתא" של פעם, מלא אופי ועם שטח גדול. הם התכוונו לשפץ ולהפוך אותו לבית חם ומשפחתי, אולם עד מהרה התברר כיהמוכרים מעוניינים למכור רק חצי מהשטח, ולכן עליהם להיכנס לפרויקט בנייה משותפת, כלומר לרכוש רק חלק ממנו, להרוס את המבנה הישן ולבנות בית חדש מהיסודות.

"כבעלת חשיבה אקולוגית וסגנון עבודה שמדגיש בנייה חכמה ומודעת, חוויתי את ההריסה ויצירת הפסולת כחלק לא פשוט בתהליך", מספרת האדריכלית ומעצבת הפנים פלביה גרסיה בן זאב. "מצד אחד היה ברור שההריסה הכרחית, משום שהבית היה ישן מאוד ואף מסוכן. מצד שני, היה לי חשוב לצמצם פגיעה מיותרת בסביבה וליצור תהליך כמה שיותר אחראי. דווקא מתוך המורכבות הזו נפתחה הזדמנות לתכנן בית שמותאם להם באמת, כולל הוספת מרתף ואלמנטים שלא היו אפשריים במסגרת שיפוץ בלבד".

תהליך השינוי של הבית, שגודלו 350 מ"ר והוא משתרע על פני מרתף, קומת קרקע ועליית גג, התחיל בסוף תקופת הקורונה, עם כל הבירוקרטיה והאישורים הארוכים שהיו כרוכים בכך. כשהבנייה הגיעה לשלב הסיום, פרצה המלחמה. בני הזוג, על ילדיהם בני ה-12 וה-10, הכלב ושני החתולים שלהם, מצאו את עצמם משלימים את עבודות הגמר בתנאים מאתגרים במיוחד, עם עיכובים ולחצים רבים. בסופו של דבר הצליחו לסיים את הבית מתוך הכרת תודה על האפשרות לבנות בית חדש מהיסוד שמספר את הסיפור שלהם.

לתהליך הוקצבו 4 מיליון שקלים, מתוכם עלו עבודות השלד 1.5 מיליון שקלים ועבודות הגמר 1.2 מיליון שקלים, והוא ארך שנה וחצי. בני הזוג ביקשו מהאדריכלית בית פרקטי, אידיאלי לאירוח חברים, עם ניצול מרבי של אור טבעי ואוורור, חומרים פרקטיים, בריכת שחייה, משרד עם כניסה נפרדת וחדר שינה ראשי בקומת הקרקע. את המטבח ביקשו לקרב לאזור החיצוני, מכיוון שהמשפחה אוהבת לארח חברים. הם גם רצו בית שבו לא יצטרכו לדאוג מנזקים או לכלוך, מאחר שיש להם ילדים וחיות מחמד. "הבעלים מעריכים מאוד חומרים טבעיים, ולכן בטון חשוף ועץ היו בסיסיים. הם רצו בית שישקף את ההיסטוריה של כל אחד מדייריו, בית עם מאפיינים ייחודיים, שום דבר מפואר מדי. שיהיו בו אלמנטים קלאסיים כמו הגג, אך שיהיה גם מודרני עם חלונות גדולים", היא מספרת.

<< לכל הכתבות בערוץ living

אחד האתגרים המרכזיים שאיתם היה צורך להתמודד הוא שטח המגרש הארוך, מה שגרם לכך שהבית היה צר וארוך מהרגיל. עם זאת הצליחו להבטיח חדרים מאווררים היטב ונעימים, תוך שמירה על תחושת מרחב וחיבור טבעי בין האזורים השונים של הבית. נשמר גם מיקום חשוב למשרד וחדר השינה של ההורים: מאחר שהם מוקמו לבקשתם בקומת הקרקע, בוצעה הארכה נוספת של המבנה. עליית גג נוצרה עבור הילדים בקומה שלישית, וכך התקבלה חלוקה המעניקה פרטיות לילדים בחלק העליון ואת כל הנוחות והפונקציונליות להורים, של חדר ומשרד עצמאי לאישה, בקומת הקרקע.

תכנון הבית נשען על חלוקה ברורה של האזורים, יחד עם בחירות עיצוביות שמספרות סיפור של בית משפחתי, נוח וקשוב לפרטים. כבר בכניסה לבית, ללא מבואה מופרדת, הדלת נפתחת ישירות אל החלל הציבורי של הסלון, פינת האוכל והמטבח, ונגלית התקרה הגבוהה והמרשימה שיוצרת תחושת פתיחות עם אור טבעי שמלווה את כל הבית.

מבחינה סגנונית, הבית משלב בין ברוטליזם מודרני, כפריות, חמימות ונגיעה טבעית. החומרים הם תמהיל של נוקשות ורכות - בטון חשוף לצד עץ, אלומיניום שחור לצד טקסטורות חמות. הבטון החשוף בגרם המדרגות מייצר עומק רגשי בחלל, ונשאר לא מושלם בכוונה, "כדי להזכיר שהחיים אינם מושלמים, שיש בהם עליות וירידות ושיופי אמיתי קיים גם בחוסר השלמות".

לסלון נבחר ריהוט פרקטי ומזמין, כולל ספת משפחה גדולה ונוחה. פינת האוכל ממוקמת במרכז החלל, עם שולחן גדול שמקבל אליו את כל בני המשפחה. מעליו תלויה מנורה ייחודית עם צורות ציפורים, שמוסיפה קלילות ושמחה ומשקפת את האישיות והאופי של המשפחה. המטבח רחב, מאוורר ונוח במיוחד לשימוש יום-יומי. האי הגדול תוכנן כך שיהיה מרכז עבודה יעיל ויאפשר מרחב תנועה גדול. תוכנן ארון מזווה רחב ונסתר לאחסון שוטף של מזון, ציוד וכלי מטבח. בתוך יחידת הנגרות שולב גם בר ביתי שמוסיף פונקציונליות ואווירה חמימה לאירוח.

בקומת ההורים תוכנן חדר רחב, מואר ומחובר לצרכים של הזוג. חדר הרחצה הצמוד הוא יחידה מפנקת ורחבת ידיים עם בחירות חומר אלגנטיות ושקטות. חדר הארונות מרווח במיוחד, ונבנה כדי לאפשר סדר, נוחות וניצול מקסימלי של החלל. קיר הבטון בחדר הרחצה ממשיך עד פנים החדר, ויוצר קשר חזק בין אזורי הבית ומראה קונסיסטנטי וחמים.

הגינה תוכננה עם עצי פרי לשימוש משפחתי ועם צמחייה דקורטיבית שיוצרת מסגרת ירוקה לבית כולו. בחירת החלונות היוותה חלק מרכזי מהתכנון. בחדרי השינה נבחרו חלונות בסגנון רומנטי עם מראה המזכיר מלון בוטיק, ואילו בחלל הציבורי הועדפו פתחים גדולים ורחבים, ונבחרו ויטרינות הרם-הזז, שמאפשרים כניסה מקסימלית של אור טבעי, אוורור טבעי ותחושת רצף בין הפנים והחוץ. סקיילייט הותקן באזור המעבר והעלייה, כדי לאפשר יציאה טבעית של אוויר חם ושיפור משמעותי של זרימת האוויר בבית.

בקשת הבעלים לאוורור מקסימלי בחדרים ביחד עם חסימת שמש ישירה ותחושת ביטחון הביאה את האדריכלית לבחור במערכת הצללה ייחודית שהותקנה במרפסות החדרים ובגג. הרפפות העשויות אלומיניום בגוון עץ אשר מדמות תריסים, ענו בדיוק לדרישות אלה והוסיפו ייחודיות עיצובית למבנה.

אתגר מרכזי בפרויקט היה אחוזי הבנייה הנמוכים שאושרו על ידי העירייה והצריכו תשלומים ואישורים מיוחדים כדי לעמוד בכל צורכי המשפחה. לקראת סיום הבנייה הוביל המצב הביטחוני בישראל למחסור בכוח אדם, לעצירה של עבודות ולעיתים אף לחשש אמיתי שהבנייה לא תוכל להסתיים בזמן. "במציאות שבה חלק מהאנשים סביבם איבדו את בתיהם, תהליך הבנייה הפך למורכב רגשית. מצד אחד הייתה שמחה והתרגשות על הבית החדש, ומצד שני כאב על המצב הכללי", מציינת גרסיה בן זאב. "ועדיין, המשפחה שמרה על אופטימיות, על אמונה ועל התקדמות מתמדת, והבית הפך לסמל של כוח, תקווה וחזרה לשגרה בטוחה יותר. היום הבית משלב את הדרישות הפרקטיות, את החלומות האישיים ואת החיבור האנושי למקום ולסיפור. הוא מלא אור טבעי, מאוורר, חמים ומזמין, ביטוי נאמן למסע הארוך, המאתגר והמרגש שעברו הבעלים, עד הרגע שבו יכלו סוף סוף לקרוא לו בית".

לדבריה, עיצוב ויצירה אינם רק שרטוטים ותוכניות אלא גם אנרגיה, כוונה ואהבה שמחלחלים אל תוך כל פרט ופרט. "לכן היה לנו חשוב לבחור אנשי מקצוע ושותפים שמביאים איתם אותה רוח, תשוקה ורגישות אנושית. בזכות עבודה משותפת, מטרה ברורה, אמון, חום ונוכחות של לב גדול, הצלחנו לסיים את הפרויקט בצורה מכובדת, מרוממת תוך שמירה על התקציב, על כבוד הדדי ועל תחושת שליחות. הבית נושם אנרגיה טובה, שלווה עמוקה ואור שנובע מהדרך שבה הוא נבנה".

אדריכלות ועיצוב פנים: פלביה גרסיה בן זאב

חלונות: ALUG