לפניכם 11 פרויקטים שהם מקור הגאווה של משרדי האדריכלים, אלה שאחריהם הכל השתנה. בדקנו מה היה כה ייחודי בפרויקטים, מה היו הקווים המנחים שעמדו בפניהם ואילו מסקנות הסיקו בעקבותיהם. פרויקט גאה לתפארת מדינת ישראל.

עוד בערוץ לעיצוב הבית:

מרכז פרס לשלום ביפו, 2009 // אדריכל יואב מסר

"בפרויקט זה חברנו לאדריכל הבינלאומי מסימיליאנו פוקסס", מסביר אדריכל יואב מסר "למעשה, התמודדנו עם פרויקט בינלאומי על כל המשתמע מכך. הדבר בא לידי ביטוי הן בעיצוב המרכז והן בתוכנו וכן במפגשים עם תורמים ואנשי מקצוע, ואף זכינו לפגוש את מר פרס בעצמו. המשרד הוביל את התכנון המקצועי במשך עשר שנים עד אירוע פתיחת המרכז, שכלל אורחים רבים מהארץ ומחו"ל. מבנה בית פרס לשלום שוכן על חוף הים ביפו ובנוי באופן ייחודי משכבות של בטון ירוק וזכוכית. בהיבט הקונספטואלי ובהקשר של אור טבעי, הבניין מקרין על הסביבה ולהפך. המבנה משמש כביטוי מופשט לרעיונות כמו ערכי שלום ותפיסה פוליטית, ומייצג את תפיסת העולם, הנחישות והאופטימיות של המשרד. הוא זוכה להיות נוכח בהרצאות ובדיונים רבים בארץ ובעולם ככזה שמייצג באמונה שלמה שילוב של אדריכלות וכמיהה לשלום. כעת אנחנו חשים שנוכל להתמודד עם כל מבנה בעולם".

יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
מרכז פרס לשלום. המבנה משמש כביטוי מופשט לרעיונות כמו ערכי שלום ותפיסה פוליטית | צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש
יואב מסר בשיתוף אדריכל מסימיליאנו פוקסס, מרכז פרס לשלום.
צילום: רונה וטש

ביתה של רונית יודקביץ', 2004 // אדריכל נסטור סנדבנק

"בפרויקט הזה לקחנו בית מודרני קיים, הרסנו את כולו למעט קיר אחד ובנינו בית חדש בסגנון פרובאנס" מגלה אדריכל נסטור סנדבנק, "התמרון הזה היה קשה יותר מאשר להרוס הכל ולבנות מחדש. מדובר במגרש יחסית קטן והצלחנו לנצל את השטח בצורה מרבית ולייצר בית שמרגיש גדול ורחב, זאת, בין השאר, באמצעות יצירת תחושת לופט שבו הכל מתרחש בחלל אחד. כך למשל, הכניסה לבית נעשית דרך ויטרינה שמאפשרת מבט המשכי אל החצר הגדולה שמאחור. עד היום הבית רלוונטי ועדכני, ובהחלט לא ניתן לתייג אותו לזמן או תקופה מסוימים. חשוב לנו לא לחזור על רעיונות, למצוא פתרונות שיקדימו את זמנם ובשום אופן אסור להינעל על קונספט מסוים. עוד חשוב לי שהבתים שלי יישארו אקטואליים ומחוץ ומעבר לטרנדים גם זמן רב לאחר השלמתם, ולכן אני דואג כל הזמן להיות גם חדשני אבל גם קלאסי".

נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
בית רונית יודקביץ. תחושת לופט שבו הכל מתרחש בחלל אחד | צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
נסטור סנדבנק, בית רונית יודקביץ.
צילום: יחצ נסטור סנדבנק
   

בית המשפט בחיפה, 2004 // חיוטין אדריכלים

"למרות ותק המשרד, אנחנו בהחלט רואים בבית המשפט של חיפה פריצת דרך", אומרים בחיוטין אדריכלים, "בית המשפט, הכולל את כל הערכאות השיפוטיות, זכה בתחרות פומבית מתוך 60 הצעות. המבנה ניצב על קו התפר בין הרצועה החופית של העיר התחתית חיפה ותחילת הטופוגרפיה ההררית של הכרמל, המשתלב ברקמה האורבנית של העיר ומפנה חזית כלפי שכונת ואדי סאליב שעל מדרון הכרמל. המבנה בעל חזית רציפה כלפי הרחוב הראשי וכלפי הים. עיצוב החלל המונומנטלי המרכזי, המאחד בין אזור השיפוט ואזור המנהלה, מעניק תחושת הוד לבאים בשערי המשפט. אנחנו מאוד גאים על יחודו של הפרויקט ועל רמת הביצוע שלו וכן על זכייתו בפרס רכטר לאדריכלות ובפרס אגודת האדריכלים האמריקאית AIA. ההצלחה היא בעיקר בשימור רוח החיפוש וההתחדשות בכל פרויקט".

חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
בית המשפט בחיפה. תחושת הוד לבאים בשערי המשפט | צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא
חיוטין אדריכלים, בית המשפט בחיפה.
צילום: ארדון בר חמא

בית הצדף, 1985 // אדריכל אילן פיבקו

"מדובר בפרויקט חדשני מעצם העובדה שארגנתי קבוצת רכישה, מה שלא היה מקובל אז", אומר אדריכל אילן פיבקו, "היתה הרבה עבודת שימור של רוח המבנה והמקום והשינויים שהכנסתי יצרו התייחסות לחללים מעניינים לאו דווקא על דרך של הנגדה בין ישן וחדש אלא תוך יצירת הרמוניה בין מה שהיה למה שיהיה. למעשה, עשיתי שימוש בזמן כבחומר עיצובי כשהתייחסתי בכבוד להתיישנות הבניין הקיים והשארתי חלקים ממנו לא משופצים ולא מטופלים. המשחק עם פטינות ישנות וחדשות ועם קירות הכורכר המתקלפים שהיו במקום נתן ערך אסתטי שקישר את המבנה לשכונת עג'מי וליפו.

"המבנה זכה להמון תשומת לב, ובעקבות השלמתו אפילו זכיתי לתערוכה במוזיאון ישראל בירושלים. אני גאה על הדיאלוג שיצרתי בין המבנה והסביבה, על הכבוד שרכשתי לערכי ההתיישנות וההתבלות, על פתרונות התכנון ההרמוניים ועל אופן השימוש באלמנטים של חורבה שאפיינו את ציורי המאה ה-17 אבל לא היו מקובלים באדריכלות ועיצוב בעת הנוכחית".

אילן פיבקו, בית הצדף.
בית הצדף. כבוד לערכי ההתיישנות וההתבלות | צילום: אילן פיבקו
אילן פיבקו, בית הצדף.
צילום: אוריאל מסה
אילן פיבקו, בית הצדף.
צילום: לא ידוע
אילן פיבקו, בית הצדף.
צילום: לא ידוע
אילן פיבקו, בית הצדף.
צילום: יגאל גבזה
אילן פיבקו, בית הצדף.
צילום: אוריאל מסה

רשת מקס ברנר שוקולד בר, 1997 // סטודיו ירון טל

"רשת השוקולד בר היתה יצירת קונספט חדש מסוגו שטרם נראה בארץ", אומר המעצב ירון טל, "הניסוי המקדים יושם בכמה מקומות ברחבי הארץ ומיד אחריו נפתחו סניפים בעולם באוסטרליה, ארצות הברית, סינגפור, יפן ורוסיה. העבודה על פיתוח הקונספט העיצובי לרשת שתהווה חלופה שוקולדית לבתי קפה נעשתה בצמוד לעודד ברנר, ממקימי ובעלי המותג, ששימש לי מקור השראה בלתי נדלה. כך נולדה השפה העיצובית של הרשת, שנשענת על שילוב מוטיבים של אדריכלות קלאסית עם צבעוניות של חום, בז', וניל וכרמל בשילוב מכונות שהומצאו בהשראת מפעל שוקולד משנות ה-40.

"אנחנו מאוד גאים בפרויקט עד היום. עם זאת, אני לא מסכים עם הטיפול בסניפים שנפתחו בשנתיים האחרונות בוושינגטון ובטוקיו. סניפים אלו עוצבו על ידי משרד אדריכלות אמריקאי שלדעתי דרס את האווירה הייחודית שאפיינה את הרשת קודם לכן והחליף אותה במוטיבים פופולריים שקיימים ברשתות אחרות. ההצלחה באה לא מעט בגלל המקוריות והאטרקציות השונות והמפתיעות, בהן מכונות שוקולד עם הצינורות החשופים והאווירה התעשייתית המעוצבת. חשיפתו והצלחתו בחו"ל הוכיחו שהוא עורר סקרנות בקרב העוברים ושבים שלא נשארו אדישים כלפיו והצביעו ברגליים".

ירון טל, סניפי מקס ברנר בחול.
סניפי מקס ברנר. מקוריות ואטרקציות שונות ומפתיעות | צילום: אורן שליו
ירון טל, סניפי מקס ברנר בחול.
צילום: אורן שליו
ירון טל, סניפי מקס ברנר בחול.
צילום: אורן שליו

ביתי הפרטי, 1996 // אדריכלית טולה עמיר

"הבית הפרטי שלי, שתוכנן באופן מדויק לפי צורכי משפחתי, מהווה מבחינתי נקודת מפנה משמעותית בקריירה שלי", אומרת אדריכלית טולה עמיר, "הבית נחשב כבית הבטון הראשון בגלגול הנוכחי של בתי הבטון בארץ. הוא תוכנן במחשבה ירוקה ועשוי תוך שימוש בחומרים שקל וזול לתחזק ללא השקעה כספית לאורך שנים. הוא בעל מבנה חלונות שמיקומם מאפשר מעבר אוויר טבעי בתוך הבית שמצנן ומאוורר אותו. מעבר לכך, מערכות התחזוקה שלו, מיזוג אוויר, מים, ביוב, נמצאות מחוץ למעטפת הבית, כך שניתן לטפל בהן מבלי להיכנס פנימה. למרות שהוא תוכנן כבר לפני קרוב ל-20 שנה הוא נראה עדכני עד היום.

"מהבית וממשך עבודתי למדתי שהצלחה היא עניין של תפיסה, ואם פרויקט נחשב טוב ומתפקד כראוי, הזמן אינו משפיע עליו. ההצלחה נמדדת על ידי לקוחות ששמחים בחלל שתוכנן עבורם ומרגישים שעטיפת הבית הולמת את יכולתם, צרכיהם וטעמם".

טולה עמיר, ביתה הפרטי.
הבית של טולה עמיר. תוכנן במחשבה ירוקה ועשוי תוך שימוש בחומרים שקל וזול לתחזק | צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני
טולה עמיר, ביתה הפרטי.
צילום: רוני כנעני

מסעדת קווטרו בתל אביב, 2015 // אדריכל אלכס מייטליס

"אני תמיד חושב ומרגיש שהפרויקט שעליו אני עובד בהווה הוא הפרויקט המנצח עבורי", מסביר אדריכל ומעצב אלכס מייטליס, "הסכנה והפחד הגדולים ביותר שלי כמעצב זה שעמום, ואין דבר יותר משעמם מאשר לחזור על עצמי. כך אני מנסה לצאת מאזור הנוחות ולהמציא את עצמי כל פעם מחדש. בפרויקט הנוכחי שילבתי שתי אמניות פיסול, תמר צידון ודיאנה אייזנברג, ויחד איתן אני מנסה לייצר חלל שמתעסק באמנות ולא בעיצוב. במסעדה, שהיא יותר כמו מיצב שאפשר לאכול בו, אין שום דבר שנרכש מן המוכן אלא אך ורק ריהוט שתכננתי כולל ציור שעשיתי בעצמי על הרצפה.

"רגע לפני הסוף, כשהכל מתחבר, בשלב המלחיץ של הפרויקט, אני ממש מקווה שהכל יצא כמו שתכננתי ודמיינתי, ולכן מוקדם לקטוף פירות. המסעדה פחות פורמלית באופייה ויותר יצירתית, ומבחינתי אמנות מאוד משחררת לעומת עיצוב שהוא די מגביל. גם היום, ממרומי גילי, אני רחוק מלהרגיש שעיצבתי חצי מכל מה שאני רוצה. אני כל הזמן רוצה עוד ומחפש מה חדש, מה לא ניסיתי ולא עשיתי. ואפילו הייתי שמח לחזור על פרויקטים ישנים ולתכנן אותם מחדש. אני מרגיש שהיום אני יותר טוב, יותר מודע ויותר מלומד. אם אתה לא מרגיש ככה אתה בצרות, כי נהפכת ממעצב שחוגג את העיצוב לכזה שפותר בעיות. מעבר לכן, תמיד נחמד לעבוד עם לקוחות שמוכנים לבטוח ולקחת סיכון".

אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
מסעדת קווטרו. כמו מיצב שאפשר לאכול בו | צילום: הדמיות
אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
צילום: הדמיות
אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
צילום: הדמיות
אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
צילום: הדמיות
אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
צילום: הדמיות
אלכס מייטליס, מסעדת קווטרו. הדמיות
צילום: הדמיות

הבית ברחוב חבצלת ברמת השרון, 2006 // אדריכלית דנה אוברזון

"זהו הבית הפרטי שהיה שייך למשפחתי הצעירה והיה הראשון שתכננתי מהבסיס ועד בחירת הידיות", אומרת אדריכלית דנה אוברזון, "הפרויקט התחיל בבחירת מגרש עם טעם של פעם, שהיה קטן יחסית ואתגר אותי ליצור תחושה של מרחב גדול. הבחירה להציב את הבית כשחזיתו פונה אל עבר הוואדי יצרה תחושה של גודל. לאשליית המרחב העצום תורמים גם המראה הסימטרי של הבית וחלונות הזכוכית סביב היוצרים טשטוש בין פנים וחוץ. המבנה עצמו תוכנן בצורת ח' סביב חצר, שמשני צדיה אגפי הבית.

"התכונה המרכזית שהופכת אותו למוצלח היא האופן שבו הוא שירת אותנו, הדיירים, מבחינת הפרוגראמה. זה אולי הפרויקט הראשון שבו הבנתי את החשיבות של עירוב ושילוב חומרים ופריטי אמנות ואספנות כדי לייצר בית עם אופי ופלטת צבעים מורכבת ומעניינת. רק כך ניתן ליצור שפה שיש בה תחושה של בית מארח שקיים כבר שנים להבדיל מבית חדש שנראה כאילו יצא מקטלוג. הצלחת הפרויקט נבעה משילוב של עבודה עם האנשים הנכונים, הן בצוות והן בתוך המשפחה. עבדנו בשיתוף פעולה יצירתי ובחופש תכנוני. הכל זרם מאוד מהר בתהליך קבלת ההחלטות וכך גם בביצוע. כמו כן, שילוב של פריטים ישנים וחדשים ותכנון פרטי בניין ונגרות מורכבים אך פשוטים למראה יוצרים את תחושת הבית שאני מחפשת בכל הפרויקטים שאני מתכננת".

דנה אוברזון.
הבית של דנה אוברזון. עירוב ושילוב חומרים ופריטי אמנות ואספנות לייצר בית עם אופי ופלטת צבעים מורכבת | צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר
דנה אוברזון.
צילום: נתן דביר

דירה בפרויקט ירושלים, 2008 // אדריכל פנים דניאל חסון

"קשה לי לשים את האצבע על פרויקט אחד שמאפיין את נקודת הקפיצה שלי כי אני חושב שההצלחה נובעת מחריצות, עבודה קשה, עקביות, חדשנות ויצירת קשרים", מסביר אדריכל פנים דניאל חסון, "עם זאת, החלטתי להציג את הפרויקט הזה כי זו הדירה לדוגמה הראשונה שעשיתי עבור לקוחות תושבי חוץ, והיא זכתה להצלחה רבה ונמכרה מהר מאוד. הדירה הזו חשפה אותי לסגנון ואלמנטים עיצוביים שונים ממה שעשיתי עד אותו זמן, שכן הייתי צריך להתאים את עצמי ללקוחות תושבי חוץ. בסופו של דבר נוצרה דירה הומוגנית, נעימה ויוקרתית וכזו שמאזנת נכון בין חומרים וגוונים.

"עד היום אני גאה בפרויקט הזה מאוד. למרות שבעיצוב בכלל ובעיצוב פנים בפרט הטרנדים משתנים כל הזמן, הפרויקט הזה מרגיש לי רלוונטי ויפה עד עכשיו. בעקבות הדירה הזו עשיתי עוד דירות לדוגמא באותו הפרויקט וכך נחשפתי גם ללקוחות בחו"ל".

דניאל חסון
דירה בפרויקט ירושלים של דניאל חסון. הומוגנית, נעימה ויוקרתית | צילום: אורי אקרמן
דניאל חסון
צילום: אורי אקרמן
דניאל חסון
צילום: אורי אקרמן
דניאל חסון.
צילום: אורי אקרמן

מעונות משתלמים בטכניון, בשיתוף אדריכל גבי שוורץ, 2011 // בר אוריין אדריכלים

"קשה לדבר על נקודת מפנה או פריצה בקריירה במקרה שלנו, שכן עברנו דרך סיזיפית וארוכה מפרויקטים קטנים של שיפוץ דירות וסגירת מרפסות ועד תכנון מגדלי מגורים ומשרדים", מסבירים בבר אוריין אדריכלים, "לתודעה נכנסנו עם זכייתנו במקום הראשון בתחרות פומבית (יחד עם אדריכל גבי שוורץ) לתכנון מעונות סטודנטים משתלמים בטכניון שכוללים שבעה בנייני מגורים. האתגר בפרויקט היה ההתחשבות בטופוגרפיה המורכבת וכך תכננו את המבנים באופן שתהיה פגיעה מינימלית בסביבה. כל המבנים בפרויקט מחוברים במערכת גשרים מרחפת שמביאה בחשבון את הטבע. הצלחת הפרויקט היא בזכות האסתטיקה שדומה למבנה השיכון הציבורי הטורי ובזכות תכנון הדירות המרווחות והנוחות. גדולתו האמיתית היא באופן שבו הוא יוצר מרחב חברתי קהילתי חי ונושם שבו הילדים רצים בחופשיות על הגשרים בזמן שהמבוגרים נפגשים בחללים המקורים של קומת מפלס הכניסה".

"התחושה היא שככל שהזמן עובר והצמחייה נהיית סבוכה ופראית יותר מסביב לבניינים, כך הוא הופך מוצלח יותר. אנו שמחים שהצלחנו ליצור מרחב חיים איכותי ללא פשרות שלא על חשבון הטבע והנוף. למדנו שלעתים התנאים הראשוניים שהשטח מציב לנו ונראים לכאורה כמכשולים, יכולים להיות נקודת מוצא לחשיבה מחוץ לקופסה ולמציאת פתרונות יצירתיים ונכונים יותר עבור הפרויקט. כדי שפרויקט יישאר מוצלח ואטרקטיבי לאורך זמן, עליו להיות פשוט, לא מתחכם ולא מושפע מטרנדים חולפים וחשוב מכל, מתוכנן היטב".

בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
מעונות משתלמים בטכניון. התחשבות בטופוגרפיה המורכבת | צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון
בר אוריין אדריכלים בשיתוף אדריכל גבי שוורץ.
צילום: עמית גירון

פרויקט מרקורי HP3, יהוד, 2009 // מן שנער אדריכלים ומתכנני ערים

"הפרויקט היווה נקודת מפנה בשפה האדריכלית של משרדנו מכיוון שהוא כולל חיבור מורכב של אלמנטים אדריכליים שארוזים זה בתוך זה והיווצרות חללים אדריכליים בתווך שביניהם", מסבירים במשרד האדריכלים מן שנער, "זהו הפרויקט הראשון שבו העיצוב הייחודי נעשה במקביל ובצורה הדוקה לתכנון הפונקציונלי. הפרויקט כלל מרכיבים טכנולוגיים חדשניים בקנה מידה ארצי שקידמו את יכולות ואת מגוון הפתרונות הטכניים שמשרדנו היה יכול להציע לפרויקטים נוספים בהמשך. כמו כן, זהו הפרויקט הראשון שבו המזמין נתן חופש פעולה מסוים בתנאי שעלות הפרויקט תהיה במסגרת התקציבית שנקבעה. שיתפנו לראשונה את עובדי החברה בהחלטות העיצוביות המשפיעות על סביבת עבודתם.

"הפרויקט זכה בכמה פרסי תכנון בשנים 2009/2010 והיווה אבן דרך שהשפיעה על התפתחות המשרד והעניקה לנו ביטחון מסוים ביכולתנו לתכנן ולממש מבנים חכמים בעלי פרוגראמה מורכבת. בשש השנים האחרונות, לאחר השלמת מרקורי/3HP, המשרד הפך להיות אחד הבולטים בעיסוק בפרויקטים בהיקפי ביצוע ובתחומים חריגים".

מן שנער.
פרויקט מרקורי HP3. העיצוב הייחודי נעשה במקביל ובצורה הדוקה לתכנון הפונקציונלי | צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון
מן שנער.
צילום: עמית גירון