לא רק במקלט: הבטון משתלט על החללים המסחריים

בתקופה שבה הבטון חזר לתודעה בעיקר בהקשרים ביטחוניים, לא מובן מאליו לראות אותו מקבל מקום של כבוד גם בעולמות האסתטיקה – כאלמנט עיצובי מחוספס, חשוף ונוכח שמצליח לספר סיפור אחר. אבל זה מה שהוא עשה במהלך השנים האחרונות - הפך מחומר אפור וקר השייך לאתרי בנייה ומקלטים לאחד החומרים הפופולריים בעיצוב פנים. הוא משמש ברצפות וחיפויים, במשטחי מטבח ובריהוט ואפילו באומנות קיר. ולעתים רבות הוא נשאר ממש כמו שהוא, גולמי, מלוטש מעט כדי שלא יפצע או ישרוט, ומשמש כפוקל פוינט בחלל, כלומר אלמנט שמושך את העין.

אז איך קפה קשור לכל זה?

בשלהי 2023 הגיעה תגלית משמחת מאוסטרליה: חוקרים מאוניברסיטת RMIT במלבורן מצאו כי אפשר להוסיף לבטון חומר מפתיע: ביוצ'אר – פחם שמתקבל משריפת פולי קפה משומשים, וההוספה הזאת הופכת את הבטון עד כ‑30% חזק יותר מאשר בטון סטנדרטי. למה זה כל כך חשוב? כי השימוש בפולי קפה כמשאב לביוצ'אר לא רק מציע פתרון לניצול פסולת (מאחר שהעולם מייצר מיליארדי קילוגרמים של פסולת קפה מדי שנה), אלא גם מציע הפחתת פליטת גזי חממה. המכון האוסטרלי מציין כי על ידי שימוש בביו-צ'אר בתוך הבטון, ניתן להפחית את התלות בחומרי בניין זולים ומזיקים כמו חול. נוסף לכך, השילוב של חומר זה בבטון לא רק משדרג את החוזק, אלא גם עשוי לשפר את עמידות הבטון לאורך זמן, מה שמסייע בהפחתת צורך בתיקונים עתידיים – יתרון משמעותי במבני בטון לאורך זמן. במובן רחב יותר, תגלית זו מציגה פוטנציאל להפיכת הבטון לחומר אקולוגי יותר ומבוסס על חומרים ממוחזרים, תוך שמירה על יציבות מבנית. וכעת, לאחר ניסויים ראשוניים בשטח, חברות בנייה גדולות כבר בודקות את החומר כחלק מפרויקטים ממשיים.

לבטון יש אישיות, ולכן מעצבים ואדריכלים מחבבים אותו. יש לו נוכחות ותחושת חומריות חזקה, והחלל שבו הוא נמצא משדר טבעיות נקייה ממניירות, גם אם בחרו במראה דמוי בטון. הגימור המוקפד הופך אותו לאלגנטי ומעודן, יש אומרים לא פחות מאבן טבעית או שיש.

לבטון יתרונות פרקטיים, שכן הוא עמיד ולא נשרט. הוא לא דורש תחזוקה ולכן מתאים במיוחד לחדרי רחצה למשל. שיטוט קצר באולמות תצוגה יניב תצורות של בטון כבטון מוחלק, כחיפוי גולמי לעיתים אפילו עם טקסטורות, דלפקים במטבח, משטחי עבודה ואפילו כיורים. בחנויות ריהוט אפשר לראות אותו כשולחן, מדף או כיסא, וכאמור, הוא תמיד יתפוס את העין ויהיה המוקד.

בתצורתו הטבעית זהו חומר כבד בעל מגבלות כמו נטייה להיסדק, לספוח נוזלים ולהשאיר כתמים אם הוא לא אטום. את תחושת הקרירות או התעשייתיות שבו לא כל אחד אוהב, ולכן הסוד הוא לשלב לצידו חומרים טבעיים שמעניקים תחושות חמימות, למשל עץ, טקסטיל רך או תאורה חמימה. אם לא אהבתם אותו בבית, אולי תאהבו אותו בחללים מסחריים כמו בתי קפה, מסעדות, חנויות וחללי עבודה משותפים. השימוש היום-יומי, אם זה הניקיון התכוף או גרירת הכיסאות, גורם לשחיקה, ולזה בדיוק נועד הבטון.

<< לכל הכתבות בערוץ living  

חנות Kixbox בשינקין תל אביב

Kixbox היא חנות אופנה בינלאומית שפתחה חנות דגל ראשונה בארץ במקום קפה תמר ברחוב שינקין בתל אביב. היא עוצבה עם Andrea Caputo Studio ומשלבת חומרים תעשייתיים בדגש על בטון ופלדה (RAW) לצד עיצוב קמעונאי עכשווי. האדריכל והמעצב קאפוטו ידוע בעולם בעבודותיו בחנויות דגל של מותגים כמו Fucking Awesome, Alexander McQueen, Carhartt Wip ועוד. הוא מתמחה ביצירת חללים מסחריים ותרבותיים חדשניים המשלבים פונקציונליות אדריכלית עם חומרים אקספרסיביים, גאומטריות שונות וקווים נקיים. החנות התל אביבית עוצבה כדי לשקף את הרוח האופנתית של העיר.

מסעדת הולה הולה בשוק הכרמל

מסעדת "הולה הולה" של השף שקד פחימה נפתחה לפני שנתיים בלב שוק הכרמל בתל אביב, ועיצוב הפנים שלה משלב בין מסורת מקומית לאסתטיקה מודרנית. מעצב הפנים ריף פלח בחר לשמר את הקירות המקוריים של המבנה ולשלב אותם עם חזית זכוכית ושלט עץ אינטגרלי, שתורם למראה חמים. אבני רוק פייס בגוון בטון מחפים את אזור הישיבה החיצוני שבו שולחנות עץ וכיסאות קש המקיימים אינטראקציה ישירה עם סביבת השוק. האבן חודרת פנימה לקירות, שאחד מהם מחופה בשליכט בגוון בטון אפור. על אריחי הרצפה דמויי הבטון מצוי חלל האוכל הפנימי שבו מפות לבנות וכיסאות קש מסורתיים, המבליטים את קורות המבנה החשוף.

בבר המרכזי קיר תצוגה של בקבוקי קלאסה אזול בצבעי כחול-לבן, המסודרים בדפוס גאומטרי, ומעליהם גופי תאורה מודרניים בצורת חרוט. התאורה במסעדה משתנה בהתאם לשעות היום: בשעות האור נכנס אור טבעי דרך הפתחים הגדולים, ובערב נדלקת תאורה רכה ואינטימית. המעצב פלח מספר כי באמצעות האבנים ביקש להכניס אווירה ישראלית יוונית לתוך השוק בלי להתעלם מקונספט מודרני. "יצרנו אווירת מיקונוס בשוק, אותנטית אך עכשווית, עם דלפק משיש ובר נגרות עם כיסאות חמרה, קורות עץ בתקרה וראטן, שמחממים את האווירה".

בית קפה Ivy באיראן

אחרי המלחמה עם איראן, שהעניקה לבטון משמעות כמעט סמלית של מגננה והתבצרות, מעניין לראות כיצד אותו חומר בדיוק הופך באיראן עצמה לבסיס לעיצוב רך, נגיש ומלא אופי. בית הקפה Ivy בטונקאבון, עיר בצפון איראן, שכבר הספיק להיסגר, עוצב על ידי האדריכלית נדה מיראני, שבחרה להשתמש בחומר בטון מקומי וזמין כדי ליצור חלל מודרני, פונקציונלי ובעל אופי מיוחד. הבחירה בבטון נבעה מזמינות הבלוקים באזור, מהעלות הנמוכה שלהם ומהיכולת להניח אותם במבנה מודולרי שייצור חלוקה פנימית ברורה. הבטון שימש כחומר בנייה וכחומר גמר, כשהוא משולב בקירות, במדפים, בספסלים ובאלמנטים נוספים. רהיטי מתכת שחורים יוצרים עיצוב נקי ועכשווי. לצד האסתטיקה הברוטליסטית של הבטון שילבה האדריכלית צמחייה חיה של קיסוס כדי לרכך את תחושת הקרירות והחספוס התעשייתי. זו גם ההשראה לשם הקפה - Ivy הוא קיסוס בעברית.

בית הקפה נבחר להיות מוצג בתערוכת אוטופיה הבינלאומית A’ Design 40x40 2024. התערוכה מציגה יצירות של 40 מעצבים מובילים מ-40 מדינות, שבחרו להתמודד עם אתגרים סביבתיים באמצעות עיצוב חדשני המשלב טכנולוגיה חכמה ורגישות אקולוגית, וגם זכה בפרס האדריכלות האיראנית ה-15 בקטגוריית עיצוב פנים ציבורי.