מבחוץ הוא נראה קשה וקצת מיושן. צבעו צהבהב, לבניו כבדות, מסותתות, פינותיו דוקרות, כתליו מזכירים מבצר ולאו דווקא מלון. אבל בסוף בסוף, מלון ענבל דומה מאוד לירושלים, העיר שבה הוא נמצא: קשוח מבחוץ, מעניין, רבגוני, מורכב ומואר מבפנים.
לא סתם הוא נראה קשוח. המלון, כמו רוב הבניינים בבירתנו הקדושה, בנוי מאבן ירושלמית, הקרויה בערבית "מיזי יהודי", ובתרגום חופשי – "יהודי קשה עורף". אולם בשנים האחרונות הוא עבר שיפוץ משמעותי, ובין היתר נוספו לו שתי קומות מוזהבות, העשויות ממתכת ולא מאבן, וכן עשרות מרפסות שחוברו לחדרים הישנים. מקרוב קשה להבחין בהבדל, אבל תצפית על המלון מכיוון דרום מזרח מגלה את פניו החדשות.
בתוך המלון, כאמור, הסיפור מורכב ורך הרבה יותר. למרות המון אור ירושלמי שנכנס דרך החצר הפנימית, התאורה בפנים המלון חמימה ומוצללת. גם בתוך המלון יש נגיעות של ה"מיזי יהודי" אבל כאן היא מינורית יותר, ומוקפת בקווים ישרים של מתכת זהובה, שיש לבן ושחור ומשרביות בהירות.
במהלך הקורונה התעקשו בעלי המלון להשאירו פתוח כדי לשמור על הגחלת וכי "לא סוגרים בית מלון בבירת ישראל", העובדים הגיעו לעבודה כרגיל, האורחים פחות. אבל אולי גם זה היה לטובה, כי בתקופת הסגר המלון עבר שיפוץ כולל בעלות של כ-100 מיליון שקל. במהלכו נבנו 52 חדרים וסוויטות חדשות, הלובי עבר מתיחת פנים, בריכת השחייה עברה שיפוץ יסודי, והמסעדה בהובלת השף נמרוד נורמן עוצבה בסטייל ניו יורקי.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> הבלוגרית הכניסה סקוטש מלוכלך למדיח. זו הסיבה
>> אזהרת מתיקות: הבית של אליאנה תדהר ולי בירן במושב
עיצוב לכל דת
מלון ענבל הממוקם בשכונת טלביה (בעבר נקרא המלון לרום ומרגע שעבר בעלות זכה לשם ענבל, בהשראת גן הפעמון הסמוך), הוא אחד מהמלונות הוותיקים והאייקוניים בעיר. הוא נמצא באזור מרכזי ובמרחק הליכה ממתחם הרכבת המחודש והתוסס, תיאטרון ירושלים, בית הנסן, הסינמטק והעיר העתיקה. כשנחנך בתחילת שנות ה-80 הפך לאחד המלונות הפופולריים והאהובים על מפורסמים ומנהיגים מהארץ ומהעולם ועל יהודי התפוצות.
על פי התוכנית המקורית, המלון היה אמור להתנשא לגובה 14 קומות ולכלול כ-500 חדרים, אבל בלחץ תושבי העיר שונתה התוכנית והוא צומצם בחצי. אדריכל יעקב רכטר, חתן פרס ישראל, תכנן אותו בהשראת האדריכלות הביזנטית המאופיינת בקשתות, והן מעניקות למבנה מראה של מעין מצודה. במרכז המלון יש פטיו רחב ידיים שמכניס הרבה אור ועומק לחלל הציבורי ומשמש כגינה פורחת לארוחת הבוקר וכחצר לחדרים הפנימיים של המלון.
"החצר הפנימית הייתה כמו מדבר לפני השיפוץ, שוממת ולא מנוצלת", אומר האדריכל מייקל שוורץ שמשרדו היה אמון על תוספות הבנייה והשיפוץ. "שינינו את כל האווירה ועיצבנו אותה מחדש. הכנסנו צמחייה וריהוט גן וסגרנו חלק מהחצר עם מבנה זכוכית כדי להרחיב את חדר האוכל. החצר הפכה ללב החדרים שפונים אליה", הוא מתאר.
משרדו של שוורץ התחיל במלאכת התכנון והשיפוץ של המלון כבר ב-2014. "התחלנו עם תוכנית אב – בשלב הראשון שופצו כל החללים הציבוריים, החנויות והכניסה למלון", הוא מספר. "ב-2018 הוחלט לבנות שתי קומות על הבניין הקיים ולהוסיף 52 חדרים וסוויטות ו-92 מרפסות בבנייה קלה – כולם צופים לנוף היפהפה של העיר העתיקה והרי יהודה. האתגר הגדול היה לבנות את התוספת בלי להפריע להתנהלות המלון. לשם כך בנינו את השלד מפלדה במפעלים חיצוניים והרכבנו את החלקים במלון. לחיפוי החיצוני בחרנו באלומיניום מחוספס בצבע זהב שיוצר משחקים של אור וצל ומתכתב עם קו הרקיע של העיר. החספוס של החומר מתקשר לאבן הירושלמית שמאפיינת את המבנה המקורי", מתאר שוורץ.
על מלאכת עיצוב הפנים של החדרים החדשים הופקדו מעצב הפנים מיכאל אזולאי והמלבישה אדווה הופשטיין. גם הם התבקשו להכניס למלון אווירה של התחדשות וניקיון צורני ועם זאת לשמור על המאפיינים הקיימים ולהתכתב עם סגנון העיצוב המזוהה למלון.
"כל אחד מהחדרים החדשים נראה אחר ושונה בגודלו, אך כולם מדברים באותה שפה מודרנית ואלגנטית. הצבעוניות, החומרים והסמלים המאפיינים את נופה של ירושלים באים לידי ביטוי בפרשנות העיצובית שנתנו", מספר אזולאי.
גם המסעדה שופצה וקיבלה אופי ייחודי וסטייל אורבני. האבן הירושלמית שחיפתה את הקירות ושיוותה להם כבדות פינתה את מקומה לאריחים בגוונים תכולים וירוקים המעטרים את קירות הבר הרחב. הריהוט אלגנטי ועדכני ומערכת של כלי אוכל משגעת מקרמיקה הוטסה במיוחד מאיטליה.
איך שומרים על שפה עיצובית אחידה במלון שיש לו כבר סגנון מובהק?
"התכתבנו עם המוטיבים המאפיינים את המלון הקיים, למשל את המשולשים הייחודיים למבנה הכנסנו פנימה בדוגמאות של השטיחים, במשרביות, בטפטים ששולבו בחדרים – כולם מאופיינים בצורות גיאומטריות", מפרט אזולאי.
"בלובי המלון ובמסדרונות הצבנו עבודות של אמן שעיצב בחוטי ברזל את קו הרקיע של העיר, ובלובי שולבו כריות ואריגים בעבודת יד מהעיר העתיקה. כל אלה משלבים בין ישן וחדש".
לדברי אזולאי, המלון - כמו העיר ירושלים - פונה לכל הדתות, והיה חשוב לו שכל אורח ירגיש בו בנוח.
"יצרנו שפה חדשה שנתמכת מצד אחד על העומק והכבדות הירושלמית ומצד שני ביקשנו להביא קלילות ורעננות מודרנית למלון", מפרטת הופשטיין, שהייתה אחראית על אבזור המלון. "שילבנו בו אלמנטים אותנטיים כמו משרביות ובדים שנקנו בעיר העתיקה ועשינו שימוש רב בגוונים חמים של ירוק זית וצהוב לפריטי הריהוט והשטיחים. בחרנו לתלות בכל החדרים עבודות אמנות מרקמה אתיופיות המספרות סיפורים תנ"כיים, ועיצבנו אגרטלים וחפצי נוי דקורטיביים מפליז ובגוני זהב שיוצרו בהזמנה מיוחדת. כל הצבעים הנשקפים מהנוף הירושלמי הכנסנו פנימה לחדר", היא מוסיפה.
הגימור בחדרים כמעט מושלם. בניגוד למלונות ישראליים רבים, גם היקרים והיוקרתיים שבהם, כאן אף אחד לא חיפף באיטום, בצביעה, בהתאמת הצבעים, גם לא באזורים בחדר שלא תמיד נראים לעין. בנוסף לעובדה שנוספו חדרים והקיימים שופצו לאחרונה, ניכרת ההקפדה של בעלי המלון על השירות ועל הפרטים הקטנים. כששאלנו את אזולאי מה מיוחד במלון לדעתו, ציפינו שידבר בשבחו של העיצוב והשיפוץ שלקח בו חלק, אבל זה מה שהוא אמר: "אפשר לעשות מלון הכי יפה והכי כיפי, אבל בסוף השירות הוא מה שיחזיר את האנשים אליו ובענבל זה כל הסיפור".
.
