"אכסנייה מפנקת לעשירים מח"ל": כך נראה המלון היחיד במאה שערים

כבר כמה שנים נכלל מלון צפניה שבשכונת כרם אברהם בסיורי האדריכלות של "בתים מבפנים" בירושלים, ומציע הצצה למבנה בעל ערך היסטורי ואדריכלי יוצא דופן. מעבר להיותו מקום לינה, הוא מוצג כבית מלא סיפורים, אוספים ועיצוב, ומיקומו בלב שכונת מגורים סגורה, על התפר עם מאה שערים, מפתיע במיוחד. בין אורחיו אפשר למצוא תיירים מחו"ל, לצד קהל מקומי - חילוני וחרדי.

"מלון צפניה הוא אחד המלונות הראשונים בירושלים", מספרת מנהלת המלון, מיכל בר, שהיא עצמה חילונית, כמו בעלי המלון עצמם. "הוא הוקם בשנות ה-30 כבית מגורים, בתקופה שבה השכונה היתה חילונית, וכבר ב-1947 החל לארח תיירים". במהלך השנים עבר המבנה לא מעט גלגולים – מבית חייל, דרך מעונות לסטודנטיות ועד מקום מחסה לדיירי רחוב שפעל מטעם העירייה. עם התחרדות השכונה החלו גם חיכוכים עם התושבים, שהגיעו עד לפרסום פשקווילים מתוך דאגה, כהגדרתם, ל"בנינו ובנותינו שלא ילכו אחרי זרם הרחוב מלא הפריצות וזוהמה". למשך כמה שנים נסגר המלון, ובעשור האחרון נפתח מחדש במתכונת המותאמת לסביבה החרדית.

למלון, אומרת בר, אין כמעט מתחרים. "בטח לא בשכונה צפופה עם ביקוש אדיר למגורים, שבה משפחה בת 12 נפשות מתגוררת בדירת שלושה-ארבעה חדרים". גם קהל היעד השתנה עם השנים: תיירות החוץ הקלאסית פינתה מקום, בעיקר בתקופת הקורונה, לתיירים נוצרים אוהבי ישראל ולתיירים מקומיים חילונים באמצע השבוע. בסופי שבוע מגיעים גם אורחים דתיים, שמשפחותיהם מתגוררות בסמוך או שילדיהם לומדים בישיבות ובסמינרים באזור. "אנחנו אומנם בלב שכונה חרדית", אומרת בר, "אבל במרחק עשר דקות הליכה נמצאים שוק מחנה יהודה ומרכז העיר, וחצי שעה הליכה מהכותל המערבי".

<< לכל הכתבות בערוץ living

המבנה, שמציין כמעט מאה שנה לקיומו, ממוקם ברחוב צפניה 4, בין שכונת גאולה לשכונת הבוכרים, וגובל במאה שערים. הוא נבנה בידי יוכבד ואליהו גלעדי, משפחה מפרס שהתגוררה בקומת הקרקע. כיום מנהלים אותו הבן יצחק והנכד אסף. למבנה קומת כניסה עם חצר פנימית ושתי קומות נוספות. "הוא נבנה בהתאם לצביון המקומי של בתים נמוכים בני שתיים עד שתיים וחצי קומות, עם ארבע-חמש דירות של כ-70 מ"ר", מסביר אסף גלעדי. "אלה היו בתים שנבנו עבור משפחות שברחו מגרמניה ורכשו כאן קרקע. הסגנון הוא באוהאוס, עם אלמנטים שמזכירים את העיר הלבנה - אבל מאבן ירושלמית".

בכניסה למבנה קבועים שני פסלי אריות שנרכשו בעבר ביפו, ורומזים כבר במבט ראשון שלא מדובר בעוד בניין מגורים. שלט מקורי, שעליו נכתב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", הוסר בעבר ועתיד להיות משוחזר בקרוב. לדבריו של גלעדי, המלון נטמע בסביבה עד שכמעט אינו מורגש. "זה לא בית מלון טיפוסי עם זכוכיות, טיח ושלט ענק. זה בית קטן, עטוף חצר עם צמחייה שופעת, עצי לימון, תפוזים ואשכוליות, ושלט צנוע. לפעמים פשוט מפספסים אותו, וקרה שקרוב משפחה התארח כאן והמשפחה שגרה ליד לא ידעה בדיוק איפה זה".

הדלתות וגרם המדרגות מקוריים מתקופת הבנייה, שבה השקיע אליהו גלעדי את מיטב החומרים, מתוך מחשבה שישמשו את המשפחה למשך שנים. בכניסה נמצא סלון גדול המשמש כלובי וקבלה, ובו אפשר לשבת ולהתכבד בעוגיות ובשתייה חמה. במלון 18 חדרים, שכל אחד מהם מעוצב אחרת, ושלושה מהם כוללים חצר פרטית. המוטיב המרכזי בעיצוב הוא אוספיו של יצחק גלעדי: חנוכיות וצלחות פסח, אומנות ארץ-ישראלית של קדישמן, נחום גוטמן, אהרן גלעדי ושאגאל, לצד אומנות מרוקאית ואפריקאית, נברשות וריהוט וינטג'.

"כולם מקפידים על צניעות וכבוד"

לאורך השנים עבר המלון התחדשות הדרגתית, כולל תוספת קומה שלישית בשנות ה-70. השיפוץ האחרון, שנערך ב-2019, כלל שדרוג של חדרים וחדרי רחצה, תוך שמירה על הקו האקלקטי שמאפשר לאוספים ולפריטים לקבל מקום של כבוד. בכל חדר יש פרקט, שתיים עד שלוש מיטות, שידה אירופאית מהמאה ה-19, שולחן, שני כיסאות ומטבחון. התחושה הכללית היא של הוויה ירושלמית אותנטית, עמוסת פריטים, נברשות ואומנות. באותה תקופה התקבל גם היתר להרחבה עתידית - תוספת של שתיים וחצי קומות מעל הקרקע וחפירה של שתיים וחצי קומות מתחתיה, לטובת אירוח קבוצות גדולות והסעדה.

"כשנכנסים ללובי, מרגישים שנכנסים למקום שהוא חצי מוזיאון", אומרת בר. "אנשים נכנסים להציץ גם בלי להתארח, וכולם מקפידים על צניעות וכבוד הדדי, כדי להימנע מחיכוכים עם השכונה". במקום לא פועל מטבח, כך שנושא הכשרות אינו רלוונטי, והמחיר ללילה עומד על כ-450 שקלים.

אחת האורחות היתה גילי מצא מרמת אביב, עיתונאית חילונית, צלמת ובעלת הבלוג האמנותי "לטייל עם גילי".המתמחה בגילוי מקומות מיוחדים. היא הגיעה לאזור שמבחינתה היה עד אז טאבו, אך גם מקור לסקרנות. "באתי לפגוש נשים מהשכונות החרדיות, שחיות בצניעות גדולה, ולשמוע את הסיפורים שלהן", היא מספרת. "לנתי במקום שנחשב לאכסנייה מפנקת של עשירים מחו"ל שלומדים בסביבה. בהתחלה חששתי, אבל כאומנית גיליתי מלון עם סצנה אמנותית, יודאיקה, אוסף פרטי ומאות חפצים".

לדבריה, אי אפשר להתעלם מהסביבה שמחוץ למלון: מגרשי גרוטאות, פסולת, עשרות אופניים זרוקים בכניסות לבניינים, אנשים שממתינים לאוטובוסים, חנויות "הכל בשקל", עוני והזנחה. "המלון הוא אי של שפיות ונעימות", היא אומרת. "בלובי יש תחושה חמימה, תנור חם ותאורה יפה. כשיוצאים החוצה, צריך לעשות סוויץ' בראש".

"יש כאן שיח ודיאלוג יפה עם השכונה, אבל אנחנו לא נותנים לצביון שלה לקבוע את הטון", מסכמת בר. לדבריה, ימי הפשקווילים כנראה לא ישובו. בימים אלה נבנית במלון תוכנית של קירוב לבבות, שתאפשר למבקרים חילונים להיחשף לעולמן של החסידויות השונות באזור. "בשכונת גאולה הסמוכה מתגייסים לצבא, משתמשים בטלפונים חכמים ועובדים למחייתם. יש חרדים שלא יסתכלו עלייך, אבל יש גם כאלה שמדברים בשפה יומיומית, מתכתבים בווטסאפ ומקיימים קשרי עבודה רגילים לגמרי".