סופו של בית דולפין: המלון שאירח כוכבי קולנוע ונשיאים נהרס אחרי יותר מ-80 שנה

במשך עשרות שנים עמד מלון "בית דולפין" שומם ועזוב, מחכה לישועה ומצית סביבו מחלוקות יצריות בין בעלי אינטרסים. לתושבי המקום במושב שבי ציון היה קשה לראות את המלון המפואר, שאירח בשיאו נשיאים ושחקנים הוליוודיים, מתקלף ומט ליפול, ויזמים לטשו עיניים לשטח שנמצא קו ראשון לים. השבוע הוא נפרד סופית מהנוף לטובת מתחם מלונאי חדש, ואנחנו הפסדנו פיסת מורשת היסטורית בגליל המערבי, לצד שרידים עתיקים מהתקופה הביזנטית שנמצאו במושב ומורשת התיישבות מתקופת "חומה ומגדל".

בית דולפין קיים בנוף הישראלי משנת 1942, כשהוקם כפנסיון קטן על על חוף ימה של שבי ציון. הוא נמכר למשפחה אמידה מדרום אפריקה, ובן המשפחה, נורמן לוריא, שהיה מפיק קולנוע ואיש תרבות, ניהל את המקום והפך אותו למרכז תרבותי ובוהמייני. לאחר שיפוץ הוא נפתח במתכונת מפוארת והוגדר כמלון הבוטיק הראשון בארץ. מי לא עבר שם - השחקנים סופיה לורן, דני קיי וקירק דאגלס, צוותי צילום שהגיעו לישראל, נשיא המדינה השני יצחק בן צבי ובאופן כללי הקרם דה לה קרם של החברה הישראלית, כמו גם תיירים שנהנו מבילויים בזמן שהמדינה הצעירה התמודדה עם מדיניות קיצוב וצנע בשנות ה-50.

לאחר שנמכר לידיים פרטיות ולקואופרטיב אגד וחלה ירידה בתפוסה, הוא נמכר לקופת חולים כללית והפך לבית הבראה הסתדרותי. תקופה מסוימת שימש כמרכז לקליטת עולים חדשים, ולאחר שננטש לחלוטין, עמד כפיל לבן והפך למושא צילומים לחובבי מבנים נטושים. אביה של איריס מאירי שניר, יהודה מאירי ז"ל, ניהל את בית דולפין משנת 1960 ועד 1967. "הוא היה מחלוצי ענף המלונאות בארץ, ובית דולפין היה תחנה משמעותית בקריירה שלו. הוא אירח שם את סופיה לורן ופול ניומן שהגיע לצורך צילומי הסרט 'אקסודוס'", היא מספרת. אמה של איריס הייתה מזכירתו ולכן היא הייתה מבלה במלון ובבריכה, עד שעברו משם למרכז. "הוא ניהל את המלון בסטנדרטים שלא היו מוכרים בישראל, לאחר שלמד בניו יורק והתמחה בוולדורף אסטוריה בניו יורק".

<< לכל הכתבות בערוץ living

גם בפוסט נוסטלגי של "הצלמניה", שתיעד את הריסתו הסופית של המלון ההיסטורי בשבוע שעבר, נזכרו מגיבים בנוסטלגיה אישית. "יש מקומות שלא יוצאים מהלב, גם אחרי שנים רבות", נכתב. "בית דולפין הוא אחד מהם עבורי. בכל קיץ של ילדותי בילינו שם, וכמעט כל פינה שמורה אצלי בזיכרון: חדר האוכל, הבריכה, המדשאות, האוויר המלוח והאווירה המיוחדת של ימי הקיץ התמימים. אלה היו ימים של חופש אמיתי בלי טלפונים, בלי מסכים, רק משפחה, חברים, צחוק, משחקים ושעות ארוכות של אושר פשוט... בית דולפין תודה על ילדות יפה, על קיצים בלתי נשכחים ועל געגוע שתמיד נשאר בלב".

עבור אבי לוזון, תושב פתח תקווה, בית דולפין היה אז כמו חו"ל למשפחה. "אבא שלי ז"ל היה פועל בניין, טייח, ופעם בשנה, בשבוע הראשון של אוגוסט היה יוצא עם שותפיו דאז לבית ההבראה. כילדים, היינו מחכים לכך שנה שלמה". האירוח היה כמו היום, הכל כלול, הוא מתאר. "כולל ארוחת ארבע של קפה ועוגה, פעילות מסביב לשעון בבריכה, במדשאות, בטיולים, בערב באולם התרבות. אני ממש זוכר את מי שהיה לימים חבר כנסת ויו"ר הכנסת ויו"ר יד ושם שבח וייס ז"ל מגיע ערב אחד ומעביר ערב הוויי כאיש הסתדרות העובדים בחיפה מתישהו באמצע שנות ה-70. היו גם טיולים מטעם המקום לעכו העתיקה ולראש הנקרה. אחר הצהריים היינו מדי פעם נוסעים לנהריה, שהתפארה אז בשדרות הגעתון, מלון קרלטון ובית הקפה פינגווין".

בשנים האחרונות הקרקע הנדירה, כ-17 דונם מול הים, עמדה במרכז מאבק תכנוני. יזמים פרטיים הציעו להרוס את המבנה הישן שסבל מבליה קשה, ולהקים מלון חדש ומודרני הגדול פי שלושה מהשטח המקורי, תוך הרחקתו לקו 100 המטרים מהים בהתאם לחוק החופים. הוועד המקומי של המושב התנגד לתוכנית שהוצגה, בטענה שהיקפיה הרסניים למושב והיא עלולה להביא להתפוררות היישוב ונטישת תושבים.

המועצה לשימור אתרים נאבקה בניסיונות להריסה מוחלטת ללא שימור, ובפרסומים בתקשורת מ-2024 דווח כי הוועדה המחוזית לא אישרה את התוכנית, וביקשה מהיזמים, אנשי העסקים שוקי חזן ורמו בן שושן, לבנות תוספות מדודות התואמות לסביבה הכפרית והחזית לחוף, לאפשר מעבר חופשי של הציבור לחוף ולשמר את האגף הדרומי של המלון המקורי. הוועדה ציינה אז גם כי תתמוך בהוספת יחידות דיור למגורים כתמריץ לשימור.

אלא שמאז נותרו מאמצי השימור של המלון על הנייר בלבד. גיא שחר, אדריכל שימור ולשעבר מנהל מחוז גליל מערבי חיפה ומנשה במועצה לשימור אתרי מורשת, אומר כי האגף הצפוני משנות ה-40 נהרס לגמרי, ומה שנותר הוא חלקו הדרום-מזרחי שנבנה בשנות ה-50, שאותו צילם מיד לאחר תהליך ההריסה שלו שלשום. "המלון החל כפנסיון קטן בשנות ה-40 ועם השנים הוסיפו לו את החלק הדרום-מזרחי. כשבוצעה תוכנית בניין עיר לפני כמה שנים, המבנה לא סומן לשימור, והמועצה לשימור הכינה למועצה האזורית מטה אשר סקר מבנים לשימור, שבו בין השאר צוין בית דולפין. בעלי השטח החלו לקדם את התוכנית למלון והמועצה לשימור ביקשה להתייחס לסקר".

לדבריו, זהו מלון בעל ערך עם סיפור מרתק, שיכול להיות לו ערך עסקי תיירותי משמעותי תוך שילוב של ישן וחדש, כמו שקורה בכל העולם. "היו דיונים עם בעלי הקרקע ותושבי המושב, ומשרד האדריכלים פייגין אכן ניסה לשלב בנייה ישנה עם החדשה, וכשנדמה היה שהנושא עולה על הפסים הנכונים, ניגודי האינטרסים גרמו שוב לעיכובים. המושב בעל מורשת והשתמר בו מגדל השמירה הישן של שבי ציון הסמוך לבית דולפין. כשמזהים מבנה משמעותי, צריך לבדוק ולנסות לשלב בינו לבין החדש בפרופורציות המתאימות".

תושב שבי ציון תפס את רגע ההריסה בשבוע שעבר ושיתף את הצילום בעמוד הפייסבוק של "הצלמניה". ארכיון הצלמניה שייך למשפחת הצלם רודי ויסנשטין, שהקים אותה ב-1936, וצילם עשרות תמונות של בית דולפין. עם השנים אף יצרו עיבוד בצבע לאחת התמונות האייקוניות שהפכה לבסט סלר.

מהמועצה לשימור אתרים נמסר ל-mako כי היא "רואה בחומרה רבה את הרס מלון בית דולפין, למרות התנגדותנו החד-משמעית לאורך כל הדרך וכל פעולותינו בהיבטים התכנוניים והציבוריים. מדובר במבנה שהחל את דרכו בקיץ 1942 כפנסיון על החוף שבין עכו לנהריה, והפך במהרה למקום המועדף על הנציב העליון, קצינים ופקידים בריטים בכירים. בשנת 1950 נרכש המלון על ידי מפיק הסרטים הישראלי נורמן לוריא, ששיפץ אותו והפך אותו למלון הבוטיק הראשון בישראל. בשנות ה-50 וה-60 התארחו במלון אח"מים רבים מהארץ ומהעולם, בהם נשיא המדינה יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית בן צבי, כוכבי קולנוע כמו קירק דאגלס, סופיה לורן, דני קיי ורבים אחרים. אין ספק שמדינת ישראל בכלל והגליל המערבי בפרט הפסידו במקרה זה נכס מורשת מהמעלה הראשונה".

תגובת היזם לא התקבלה עד רגע סגירת הכתבה.

.