פרק חדש בדרום תל אביב: כך תיראה התחנה המרכזית הישנה

מבנים נטושים, חנויות ומחסנים בשימוש חלקי ודיירים לא רשמיים מאכלסים היום את התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. התחנה, חלק משכונת נווה שאנן בדרום העיר, שימשה כתחנה המרכזית של העיר בין שנות ה-40 ועד שנות ה-90. פעילותה הופסקה עוד לפני המעבר לתחנה החדשה בלוינסקי, מרחק קילומטר משם, ומאז ועד היום הפעילות המסחרית מתערבבת עם שוהים ארעיים, לעיתים חסרי בית, הזנחה תכנונית והיעדר זהות. את המצב הקיים מבקשות לשנות סוף-סוף תוכניות חדשות, שיהפכו את המתחם בן 80 הדונם לשכונת מגורים, מסחר ותעסוקה חדשה, הכולל גם מבנים לשימור.

בחודש האחרון אישרה הוועדה המקומית תל אביב-יפו את תוכנית העיצוב האדריכלי למגרש השני בפרויקט, תוכנית בשם "מרחב השומרון", בין הרחובות מנחם בגין ועכו. "מרחב שומרון הוא פרויקט עירוני רב שכבתי, המבקש לנסח מודל עכשווי של התחדשות עירונית, שנשען על החיבור בין אינטנסיביות, הקשר היסטורי והקשר עירוני", אומרת אדריכלית רחל פלר ממשרד האדריכלים יסקי מור סיון. "התוכנית משלבת מגורים, מסחר, תעסוקה, מבני ציבור ושטחים פתוחים, וממוקמת בלב אזור דרום תל אביב, בנקודת המפגש של צירי תנועה ראשיים, מרקמים היסטוריים ורקמות עירוניות מתחדשות ומתפקדת כמרחב מחבר".

< לכל הכתבות בערוץ living

האדריכלות מבוססת על הפלטפורמה הקיימת, שממשיכה את קנה המידה של הרחוב ומגדירה חזיתות מסחר, מבואות ציבוריות, מעברים מוצלים ושטחים פתוחים ברצף הליכה עירוני, פעיל ונגיש שמחזק את הקישוריות העירונית של המתחם והגינה. מעליו מתנוססים שני מגדלי מגורים ומבנה תעסוקה. אדריכלית פלר מסבירה כי מגדלי המגורים מופרדים במרווחים שמאפשרים אור, אוורור ומבטים פתוחים, וכל אחד מהם מאורגן בחלוקה דו-אגפית, המגדירה שני אגפי מגורים ברורים סביב גרעין התנועה. חלוקה זו מאפשרת מרחקים משמעותיים בין חזיתות הדירות, מחזקת את תחושת הפרטיות בין יחידות הדיור ומצמצמת מבטים צולבים גם בבינוי עירוני אינטנסיבי. "ברמה הצורנית האדריכלית, החלוקה האגפית מדגישה את הוורטיקליות של כל אחד מהמגדלים, קצב חזיתות אחיד של קורות אופקיות מודולריות היוצרות צללית מאורגנת ומפוסלת בקו הרקיע", היא מסבירה. המרפסות משולבות כחלק אינטגרלי של המעטפת ומשמשות כאלמנט פונקציונלי וכאמצעי הצללה ועידון המסה הבנויה.

תמהיל המגורים כולל כ-600 יחידות דיור בגדלים שונים, מהן 119 יחידות דיור בר-השגה, כחלק מתפיסה חברתית הרואה בהתחדשות עירונית הזדמנות ליצירת עיר מגוונת. במבנה התעסוקה שתוכנן על ידי אדריכל משה צור מוקצים כ-750 מ"ר למבנה ציבורי. התוכנית שאושרה היא אחת מארבע תוכניות שנמצאות עדיין באישורים.

פלר מוסיפה כי מרכיב מהותי בתכנון הוא שימור של בית הבאר, שנקרא בית נאבולסי, מבנה היסטורי מהמאה ה-19 המהווה עוגן תרבותי וזיכרון פיזי של עבר חקלאי שישמש כמבנה ציבורי לפעילות קהילתית.

בית הבאר: מבנה ציבורי וקהילתי

בית הבאר ברחוב השומרון, הכלול במתחם השומרון, הוא מבנה חקלאי היסטורי מתקופת הפרדסים של מרחב יפו, מאמצע המאה ה־19. רינת שטינלאוף-מילוא, רכזת שימור בכירה בעירייה, מציינת כי זהו טיפוס בנייה ייחודי שהתפתח סביב באר מים, ומעליה מערכת קמרונות, לרוב שניים או שלושה, שאפשרה שאיבה, אגירה והזרמת מים בתעלות אל הפרדסים. בתקופה זו פעלו באזור כ-200 בארות, וכיום מוכרים כ-100 שרידים בלבד, מהם כ-50 מבנים המיועדים לשימור בדרגות שונות.

לקראת סוף המאה ה-19, עם התבססות הביטחון באזור בשלהי התקופה העותמאנית, החלו בעלי הקרקעות האמידים ובעלי הפרדסים להתגורר במתחמים עצמם. לשם כך נוספה קומה שנייה, והמבנים הפכו למתחמי מגורים מרשימים, כמו ארמונות. לצד מגורי בעלי הקרקע התנהלה במקום גם הפעילות החקלאית עם מגורי פועלים, החזקת בהמות, קטיף ואריזת תפוזים, הכל בתוך מתחם סגור ומוקף חומה. "זהו גם אופיו של מתחם השומרון כיום. חומה הרוסה חלקית, גג רעפים, בריכת אגירה, באר ומבנה המוכרז לשימור כחלק מתוכנית שימור המתחם", היא מתארת.

בית הבאר, הידוע גם כבית משפחת נאבולסי, משפחה אמידה שהגיעה משכם, מיועד להפוך למבנה ציבורי וקהילתי בבעלות עיריית תל אביב-יפו, ועתיד לעבור שיקום ושיפוץ בשנים הקרובות על ידי אמנון בר אור-טל גזית אדריכלים. מילוא מוסיפה כי סביבו מתוכנן פיתוח נופי בהשראת רוח התקופה, עם מרחב ירוק פתוח ונגיש לציבור. באזור פזורים בתי באר נוספים כדוגמת בית ברכאת ברחוב עזה 55, בית הבאר בסלמה 6, בית הבאר בחורשה ברחוב פנחס לבון 16 וקפה המצפור, שגם הוא שוכן במבנה באר היסטורי. העירייה פועלת בשנים האחרונות לשימור בתי הבאר שבבעלותה, לצד מבנים בבעלות יזמים פרטיים, במטרה להחזירם לחיים ולאפשר בהם שימוש ציבורי.

מתיק התיעוד שהוכן במשרד בר אור-גזית עולה כי בית הבאר נבנה לפני 1878. "ככל שגדלה הפעילות האנושית ביפו, גברה בה הצפיפות ועמה הדוחק והזוהמה. רבים מאמידי העיר בחרו לצאת מן העיר ולמקם את משכנם בלב הפרדסים שברשותם. כך הפכה הבאר למרחב מגורים ייחודי פרטי ומעורר השראה עבור האוכלוסייה האמידה עם אדריכלות המבטאת את רוח התקופה וסגנונותיה". בתי הבאר, נכתב, היוו אחד מהמוקדים להתפתחות חברתית ואורבנית ולשינוי תפיסתי ומעשי של אופי החברה שהקימה אותם.