מיליארד שקל בייבי: המלון שמחזיר להרצליה את הבאז

הדרך לאי המלאכותי במרינה הרצליה עוברת בכביש גישה צנוע, שנראה קטן מדי לגודל האירוע המתוכנן עליו: מתחמי דירות נופש ומגורי יוקרה, מלון הרודס וכעת גם מלון הנושא החדש של המקום, The Yacht. תרני היאכטות שנוגעות במים מלווים את המבט עד קצה הרחוב, וברקע בולדרים נערמים על שובר הגלים במפגן כוח. מחוץ לאי, במרחק נגיעה כמעט, טיילת, מגדלי מגורים וקניון ארנה המיתולוגי. מתח שברירי מרתק.

היאכטה בלב הים היא מלון הקונספט שתכנן אילן פיבקו, מבכירי האדריכלים בארץ, בהשראת עולם השיט ומגה יאכטות הפאר. כשהגיע לראשונה לאי, ראה לפניו קרקע חולית שצורתה משולש. "המלון יושב על מעין שפיץ, שעורר בי מיד מחשבה על כלי שיט שיוצא לים, ולשם כיוונתי את השפה האדריכלית", הוא מספר. ואכן, לאן שלא הולכים, התחושה היא של ים וחול העוטפים מכל כיוון, וכמו אצל אדריכלים - בלי אף סממן מוחשי, למעט חלונות ענקיים שפתוחים למרינה ולים.

כמי שמאמין בהטמעה של מסרים סמויים, שנתפסים בתודעה כחוויה של קרוז, ולא בחיקויים אחד לאחד, בחר פיבקו בפלטת צבעים וחומרים של לבן, חול, כחול, אבן, עץ ומתכת שמובילים את הדמיון בעידון. המעטפת החיצונית של המלון בלבן בוהק של יאכטות, שהושג על ידי קריאון סינתטי שהוא חומר פולימרי יצוק שמיוצר בספרד. הכורסאות המסתובבות בלובי כחולות, ואת הנגיעות התכולות של אבן ברזילאית נדירה מוצאים במשטחי השולחנות ובגוש האבן הענקי של דלפק הקבלה. אפיזודות של תקרת ברונזה, חומר מעולם היאכטות והאוניות, משקפות את הפנים מהתקרה ומסתירות מערכות.

לכל הכתבות בערוץ living

הצבעים משתלבים עם הטון הבז'י של רצפת הטרוורטין. הבר מתעקל כמו סירה, והאומנות מדברת את שפת החומרים, הצבעים והגלים. אולם האירועים כמו טובל בתוך מים עם שטיח שהוא "רצפת חול" וטפט דגרדה שנושק לתקרה עם גוונים תכולים שהולכים ונעלמים. וילונות בדוגמה זהה משלימים את "קופסת המים" שבתוכה הם נמצאים. בשטחים הציבוריים שטיחים בעבודת יד שהוזמנו מחו"ל, ובין החדרים שטיח רך ועבה עם פסים רוחביים בצבעי ים. החדרים עצמם מעוצבים בעיקר בכחול ולבן, ובז' טרוורטין עוטף את חדרי הרחצה. אגד הגוונים הזה נסחף גם לספא ולמסעדות בפנים ובחוץ.

המלון עוגן כביכול במרינה, וכבר מבחוץ, כשמרחוק מזדקר החרטום המחודד, מרגישים בעולם הימי. "המשחק והדיאלוג בין הבניין לאונייה מובילים למחוזות הים והשיט", אומר פיבקו. "השתמשתי בקווים אלכסונים שמטפחים את החרטום וגם ברופטופים מעל יש תחושה של דק באונייה. כיסויי תשתיות על הגג הם סוג של ארובות, וכשיושבים בתוך המלון ובחדרים רואים מים מבחוץ, כך שהתחושה עוטפת מכל כיוון".

חמישה יוצרים ישראלים הוזמנו לפתח עבודות ייעודיות עבור המלון, בקני מידה גדולים המותאמים למרחב. המעצב והאומן גל גאון יצר שורה של פריטים מרכזיים המלווים את האורח לאורך השהות, בהם הבר המרכזי באורך 18 מטרים מעץ אגוז אמריקאי, שולחן בקוטר 3 מטרים בלובי ועוד. גור ענבר יצר ציור קיר באורך 32 מטרים, ההופך את חדר האוכל למרחב אומנותי רציף. בלובי המלון האומנית מרים כבסה מציגה יצירות, וצח כהן יצר אינסטלציית תאורה אבסטרקטית בקנה מידה גדול. פיבקו עצמו יצר את הדלפק הגושני (אבסולוטו) וכן פריטי אבן שממשיכים את הקו האדריכלי של המבנה.

הבחירה באומנות, בפריטים ובריהוט לא הייתה מובנת מאליה בעולם היזמות המלונאית. "משכנו לכיוון הגבוה של ה'קאסטם מייד', לריהוט שנמכר בניו יורק בעשרות אלפי דולרים ומיועד לווילות הכי גדולות. זה לא תמיד 'עובר בגרון', אבל לאחר שקיבלתי הסכמה של נציגות המלון, עבדנו יחד כדי להוציא את הפרויקט לפועל. אני תמיד אומר שכדי לייצר אדריכלות טובה, צריך לא רק אדריכל טוב אלא גם קליינט טוב, כמו היזמית חברת יצחקי שנתנה גב, הבינה את היתרונות ורצה איתך".

המלון מוקף במים משלושה כיוונים, חלקו מתנשא לגובה של שש קומות וחלק לשלוש קומות. ביציאה מפתח המלון מוביל פיבקו כמו קפיטן לכיוון החרטום. "מה יותר אונייתי מהמקום הזה", הוא שואל ועונה בו-זמנית. אי אפשר להתעלם מהזווית החדה של המבנה. בדרך עוצרים אותו השף אבי ביטון ("הלוק שלך הוא ההגדרה לסן טרופז", הוא מחמיא לאדריכל), זוג רמת גני שמזהה אותו ומתגאה שהוא עובר מדי יום ליד הבניין שלו בנתיבי איילון ("מגדל הגן"), וגם ספק טקסטיל שהבין מי עומד מולו ומעוניין להשאיר כרטיס ביקור. במתחם שבו עדיין מתנהלים גימורים וצילומים למיניהם, נראה שכולם מזהים ומכירים אותו. לוחצים יד, לוטשים מבט ובעיקר מתקשים לעזוב. סטארכיטקט, אדריכל שהשם והחתימה העיצובית שלו מוכרים מספיק כדי להקפיץ ערך נדל"ני של מבנה.

עם קשר או בלי, גלאם הוא חלק מהאג'נדה המקצועית שלו. "הרצליה הובילה בעבר את תרבות המלונאות בארץ עם מלונות ותיקים כמו השרון, דניאל ואכדיה בזכות ים נקי ותיירות. תל אביב תפסה את מקומה בשנים האחרונות, אבל מלון יאכט מחזיר להרצליה את הבאז התיירותי", הוא מסביר. "זו הסיבה שהרופטופ מופעל על ידי טובי המסעדנים וכולל שף מצוין, והבר מיועד למשוך קהל מבחוץ ממש כמו בחו"ל, כשאתה מחפש את המקומות שאליהם הולכים המקומיים. עוד לפני שהמלון בכלל נפתח, אנשים כבר נרשמו לאירועים ולמסיבות על הגג. זה מקום עם סקס אפיל, שאנשים פשוט רוצים להיות חלק ממנו".

הסקס אפיל, האלמנט הייחודי, מאפיין כל מלון, בניין או דירת מגורים שמתכנן פיבקו. "מקום שיש בו זוהר וגלאם שאתה פשוט רוצה לקחת ממנו ביס. וזה בדיוק מה שקרה פה. זה לא פשוט מול עולם היזמים, שמבקשים למקסם רווח ומופתעים כשאני מדבר איתם על המושגים האלו. אבל בסוף הסקס אפיל הוא המגנט שמושך אנשים לשלם יותר ולומר 'כזה אני רוצה'". העיר הרצליה, לדבריו, הבינה שעליה להחזיר לעצמה את תקופת הזוהר שלה, ואכן אנשים מתל אביב וסביבתה מגיעים. "עשו ועושים הרבה למערב העיר עם מסעדות וחנויות, וגם את קניון ארנה יסדרו יום אחד, כך שהיום במקום ללכת לעיר, העיר באה אליך".

The Yacht הוקם במהירות שיא יחסית, במשך שלוש שנים, שלוו בעצירות של מלחמה ועוד קודם לכן בשלב התכנוני, בתקופת הקורונה. הוא מציע חוויית אירוח שונה בנוף המקומי, ופרשנות חדשה למלון שהוא יעד בפני עצמו. הוא חלק מקולקציית היוקרה Fattal Limited Edition של רשת מלונות פתאל ובשיתוף קבוצת יצחקי. לצידו בנבחרת מותגי דגל כדוגמת The Jaffa Hotel, מלון כנען צפת ובוטניקה למרגלות הגנים הבהאיים בחיפה. הושקעו בו כמיליארד שקלים והוא נחשב לאחד מפרויקטי המלונאות המרשימים של השנים האחרונות. צוות התכנון של אילן פיבקו כולל עיצוב פנים של אדריכלים כמו עמיר צורף, אלירן דהאן ושלומי זלקינד, שעבדו אצלו במשרד ויצאו לעצמאות.

יש בו 325 חדרים, מתוכם 85 סוויטות שרובן פונות לים ולמרינה וסוויטת "קפטן" נשיאותית אחת בגודל 92 מ"ר. חלק מהחדרים מציעים מרפסות פתוחות לנוף, ואחרים משקיפים אל חצר פנימית ירוקה הכוללת מתחם בריכות: אחת באורך 50 מטרים שבאמצעה בר צמוד, בריכת שכשוך ובריכת פעוטות. לצד מסעדת השף המקומית MARÉE ו-SKIPPER’S BAR בלובי, פועלת בקצה המלון, ממש בחרטום, מסעדת קלאב מרין של השף אבי ביטון ושותפיו, שהביאו את המולת העיר ללא הפסקה ללוקיישן הנינוחות ואווירת החופש בהרצליה. למלון שני מתחמי רופטופ, האחד בקומה הרביעית עם בריכה ובר מול נוף המרינה, והשני בקומה השישית עם תצפית פנורמית לים, וכן מתחם ספא עם 7 חדרי טיפולים, סאונה וג’קוזי חיצוני הצופה אל המרינה, חדר כושר מול הים, טרקלין, חדרי ישיבות מאובזרים ומועדון ילדים.

העובדה שהמלון נבנה על אי מלאכותי הציבה אתגרים הנדסיים ותכנוניים, אבל פיבקו מעיד כי "כשעושים דברים מיוחדים באמת, מוצאים להם גם את הפתרונות המיוחדים. מנהל ההנדסה של החברה היזמית, אריאל זמיר, לא נרתע משום מכשול והלך עם החזון עד הסוף. האתגר המרכזי היה לתכנן חניון תת-קרקעי במבנה בנקודה שבה אין עומק קרקע טבעי. זה דרש פתרונות איטום והנדסה מורכבים כדי ליצור תשתית יציבה ויבשה". בנוסף, הוא מציין את הקרבה הקיצונית לים שמחייבת היערכות מיוחדת ללחות הגבוהה ולרוחות החזקות. "בישראל חזיתות מערביות הן בעייתיות במיוחד, כי הרוח הימית מכה ישירות במבנה. עומסי הרוח על החלונות חושבו ותוכננו בהתאם והשתמשנו בפרופילים, זכוכיות וחומרי גלם שמותאמים לעמידות המעטפת. סביבה ימית היא כבר לא הבעיה שהייתה פעם. הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת לנו לבחור חומרים עמידים לקורוזיה ושחיקה ואפילו צמחייה נכונה שיודעת לשגשג ולשרוד בתנאי רסס המלח והרוח הקשוחים של קו ראשון לים".

כשאתה מסתובב היום במלון, יש אלמנט או פינה שמעוררים בך תחושת סיפוק גדולה במיוחד?
"יש הרבה ויש גם כאלה שצריך להוסיף כי לא הכל גמור. אבל כשאני נכנס ורואה את הדלפק ואת השולחן העגול של גל, אני מרוצה".

אדריכל מתנסה במלונות שהוא מתכנן?
"כן. איך שפתחו ביקשו שאגיע ואני מתכוון לעשות זאת, הבעיה שאני תמיד מוצא מה להעיר".

מחיר לילה + ארוחת בוקר לזוג באמצע שבוע בחודש יולי: החל מ-2,125 שקלים