לא ויתרו על החלום אחרי ה-7 באוקטובר: הווילה המושלמת שנבנתה בלב העוטף

כשהחלו לבנות את ביתם במושב בעוטף עזה, העמידו בני הזוג "מצלמת אח גדול" במגרש, כדי שיוכלו לעקוב אחר תהליך הביצוע ממעוף הציפור וליצור ממנו סיפור בתמונות. אלא שהסיפור נוצר מעצמו חודש לאחר התקנת המצלמה, ברגע שהחלה מתקפת 7 באוקטובר. "הבית היה בשלב הכנת הרצפה, והיינו אמורים להיפגש בשטח ב-8 באוקטובר", מספרת מעצבת הפנים מיכל סמץ שליוותה את הפרויקט. "המושב פונה, בעל הבית גויס למילואים, כולנו היינו מפונים בטראומה, ללא בתים, וכל התשתיות שהוטמעו עד אותו זמן היו עלולות לרדת לטמיון כי כל תשומת הלב הופנתה למלחמה". בדרך לא דרך הצליח הבעל לחזור הביתה חודש לאחר מכן, ועם אנשים טובים, שלהם רכש מגפי גומי, התגייסו לעבודת היציקה הנדרשת של הרצפה. "מבחינתו זו הייתה התשובה הציונית לטרור", היא מספרת.

רק חודש מוקדם יותר החלו העבודות במגרש ששטחו 2.5 דונם, והוא ממוקם במרכז המושב. האישה יצרה קשר עם סמץ לאחר היכרות דרך חברים ולאחר מכן בחרוה עם בעלה, בן המושב, את האדריכלים עפרה ויואל גולדברג, וכך גיבשו צוות שייצור את בית חלומותיהם. "היה לו חשוב להגביה את הבית ממפלס הרחוב ולזכות באוויר מטורף ובנוף מרהיב ליער שוקדה", מספרת סמץ על הבעל, שהיה הקבלן והמפקח על העבודות ובעזרת עבודה אישית שלו כמסגר ושל עובדיו הצליח לקדם את הבית על אף הקשיים. בני הזוג בשנות ה-30 המאוחרות לחייהם, היא מתחום הטיפול והוא בעל ידי זהב, החלו את התכנון כשהם הורים לשלושה, וב-7 באוקטובר האחרון, במעין סגירת מעגל קוסמית, נולדה בתם החמישית.

לכל הכתבות בערוץ living

העיצוב האדריכלי של הבית, שגודלו 350 מ"ר, מחלק את המבנה לשני אגפים מלבניים בעלי אופי ופונקציונליות שונים: האגף הראשון נמוך, כבד ועטוף אבן, ומיועד להבטחת פרטיות ושקט באזור חדרי השינה, ואילו האגף השני גבוה, קליל ופתוח, המכוון אל האור, הגינה והנוף. במשרד האדריכלות בן דוד-גולדברג מסבירים כי החלל הציבורי תוכנן כלב פתוח ואחיד, המטשטש את הגבולות הבין-פנימיים והחיצוניים, ומחבר באופן טבעי בין שטח המגורים הפנימי לחצר, שנתפסת כסלון המרכזי והחשוב ביותר בבית. "אנחנו כמעט לא חושבים על סלון או על מטבח או על פינת אוכל. אנחנו חושבים על לב", אומרת עפרה גולדברג. "בבית הזה כל החלל הציבורי תוכנן כמקום אחד, שבו מבשלים, מארחים, יושבים, עוברים, עוצרים. גם הגינה היא חלק ממנו, ואין גבול ברור בין פנים לחוץ אלא רק חיים שנעים ביניהם. כשאנחנו מתחילים לתכנן בית, אנחנו כמעט אף פעם לא מתחילים מהבית, אלא מהחצר, המקום שלא נמצא בין הקירות. המקום שבו הקפה של הבוקר נמשך קצת יותר מהמתוכנן, שבו הילדים הופכים כל פינה להרפתקה ובו ארוחות מתארכות אל תוך הערב, והשקט של סוף היום מרגיש קרוב. זה 'הסלון' הכי גדול בבית. הקירות, הפתחים והגגות הם רק הדרך להגיע אליו".

לצד התכנון החווייתי והזורם, האדריכלות מעניקה מענה מדויק למציאות הביטחונית המורכבת בעוטף עזה באמצעות שילוב ממ"דים בשתי הקומות, המוטמעים בהרמוניה בתוך המבנה בלי לפגוע ברצף העיצובי. "יש בבית מפלס אחד ומעליו קומת גלריה, אבל שני ממ"דים, אחד בכל קומה", מציינת סמץ. "הקפדנו שבקומת הקרקע הממ"ד יכלול גם יחידת מקלחת ושירותים. מעליו הממ"ד הנוסף לצד חדר שינה, חדר רחצה וגלריה עם מתקני כושר שמשקיפה על החלל הציבורי. במקום הזה, כשאתה בקומה אחרת, אין זמן להגיע לממ"ד שלא נמצא בקומה שלך".

הבית ממוקם בנחלה, ולצידו בית ישן מאוכלס, שנותר במקומו. שנתיים לפני הבנייה החדשה נפגע הבית הישן מקסאם. מאחר שהיה זה תוך כדי תכנון הבית החדש, הבעל דאג לשפץ את מה שנפגע ולהחזיר את הדיירים לביתם. "הבית שתכננו משקף את בני הזוג, אנשים צנועים, ענווים, פשוטים ורחבי לב, שהשקיעו בבית החלומות שלהם. גם בעלי המקצוע נבחרו לפרויקט לפי הלב הרחב והמבט בעיניים שלהם, וכדי לעמוד בסטנדרטים כמי שמגיע מהתחום, הבין הבעל שהוא ייקח על עצמו גם את הבנייה והפיקוח. כל פרט שחלמתי עליו ונראה לי לא ישים, הוא אמר לי 'תחלמי, תשתפי ואני אוציא לפועל. הייתי משרטטת פרט, והוא היה ממשיך אותו, מחזיר אליי, וככה יצרנו יחד בית לו ולאשתו, שפחות או יותר אמרה לנו 'תקראו לי כשמוכן'", מספרת סמץ. העלות, היא מוסיפה, הסתכמה ב-18,500 שקל למ"ר, כלומר כ-6.5 מיליון שקל.

מבחוץ עטוף מלבן המגורים הנמוך באבן לקט מאיטליה, וכדי לממש את קונספט ה"איביזה ריזורט" שנבחר לבית, חופה המלבן הציבורי הגבוה בטיח מינרלי בגוון חול-אבן, מבפנים ומבחוץ. "בהיותם אנשי מדבר וטבע, הבעל ביקש 'חירבה', והאישה חששה ממראה כפרי מדי, ולכן מצאנו את דרך השווה עם קונספט של ריזורט שגרם לעיניים שלה לנצוץ". כך נבחרו לבית אבן לקט פרלה ביישום נטול כוחלה, פרופיל בלגי ברזל שחור, אבן וורדה גואטמלה ירקרקה לחיפוי הבריכה כדי לשמר גוון מים של אגם בטבע, סנדות לפרגולה ופיתוח נוף באבן קרמה דה מוס בשילוב צמחייה המעניקה תנועה, מרקם וקלילות לחלל החוץ.

מהשער החיצוני נכנסים לגן שכמו מטיילים בו עד דלת הכניסה. היא עצמה שקופה וממוקמת בתוך פטיו מחבק שממנו אפשר להציץ לשמיים. בפטיו פינת ישיבה קטנה וקמין עצים במראה מפוסל שיוצר מעין פינת מדורה למשפחה. כשעומדים במבואת הכניסה של הבית המבט נמשך לחלונות הזכוכית הגדולים ולגינה, והתחושה היא של חלל פתוח אך מחבק באינטימיות נעימה. מימין למבואה שירותי אורחים עם פינה לנטילת ידיים ו"מאד-רום" למזוודות. לפינת הנטילה בחרה סמץ בריקים מאבן טבעית קרמה דס מוס בדוגמת פישבון וחיפוי קורות אלון לקירות ולדלתות הפנים בקו אפס, כשפס שחור שקוע ממסגר אותן. לכיור מראה של אבן חצובה, ובשירותים קיר בחיפוי דמוי אבן במראה גס, שפוסל בשטח לבקשת הבעל, כהמשך האבן.

לקיר ה"וולקאם" בכניסה העניקה המעצבת "קיק צעיר ופחות כבד" עם קונסולה אומנותית וקלילה בנוכחותה מסטודיו "בעלות מלאכה", ללא מגירות, ומעליה אומנות ממראות המגוונות בחום ואפור מסטודיו רייש. על הצורניות היא אומרת: "היה לי חשוב להכניס אלמנטים עגולים ולהמשיך את התנועתיות של גרם המדרגות הפיסולי במרכז החלל, והיא אכן מורכבת מספסל נמוך ששכפלנו והפכנו אותו".

משמאל למבואה פינת משפחה הממוקמת מתחת לגלריה. היא פונה לפטיו הכניסה ויש לה גינה משלה, כך שמתקבלת תחושה של אינטימיות עטופה ומחבקת. גרם מדרגות מברזל שחור מעוגל נטוע כפסל בחלל, גם הוא עבודה של בעל הבית. "המדרגות נוכחות מאוד בבית והיה ברור לנו שהן יהיו מברזל. הן תוכננו כקונכייה סגורה שכביכול נעלמים בתוכה. היא מפרידה בין המטבח לפינת המשפחה ותוכננה כפינה כיפית, אינטימית ומגוננת בבית הגדול. זהו חיץ שלא היה מתקבל עם מעקה פתוח, ועדיין יש לה חיבור עם המטבח. עבור הילדים זו פינת 'קוזית' שהם מאוד אוהבים ובוחרים בה על פני הסלון". את צורתו המעוגלת של הגרם הדהדה סמץ בפינות שונות של הבית, למשל בנגרות בפינת המשפחה, בצד אחד של האי וגם במחיצה האוורירית בכניסה לבית. "מכיוון שפינת המשפחה ממוקמת מיד בכניסה, ביקשתי לייצר חציצה שנפתחת ונסגרת על פי הצורך ולהוסיף תנועתיות. תכננתי עם הבעל מחיצה בגוון נחושתי עם רפפות עץ. הוא לא התרגש מהפרט המסובך ומיד נכנס לעומק הפרטים ולמלאכת הייצור".

מיד לאחר המדרגות נפתח הבית כולו לחלל הציבורי, שבו התקרה חשופה לחלל, והוא כולל את המטבח, פינת האוכל והסלון. מימין להן מסדרון לחדרי הילדים, שם התקרה הופכת לנמוכה יותר. פרקט מחפה את כל הרצפה, עם איים של שטיחי אבן וחימום תת רצפתי.

קיר הכוח שעשוי מנגרות עץ מוביל את החומריות מפינת המשפחה, לאורך כל המטבח ועד לסלון, שם משולבת יחידת ברזל בגוון נחושת שגם אותה יצר בעל הבית. מתוך הקיר הזה מובילות שתי דלתות למזווה ולממ"ד עם חדר הרחצה, כאמור. הן מתוכננות כדלתות קו אפס בפורניר אלון מעושן, שמתחבר לגוון הפרקט אבל מעט בהיר ממנו. גם החיפוי התחתון של הגלריה והגשר מהדהדים את הפרקט בפלנקים דקים יותר של 9 ס"מ במקום 20 ס"מ.

המטבח הכשר בנוי משני פסים מקבילים, ויש בו שני כיורים, שני מדיחים ופונקציות מרובות, בהן מקרר 75X75 ס"מ אינטגרלי, מקרר במזווה וכיור נוסף על האי. "הבית עובד, מבשל ומארח, והתעכבנו על המטבח כדי שיהיה בו כל מה שבעלת הבית צריכה ורוצה", היא מספרת על התכנון המוקפד. לקיר האחורי, שבו ממוקם חלון, בחרה סמץ שיש אבן בעל אמירה. "אחרי פרקט מעושן וחזיתות אלון מעושנות הכנתי את הקרקע לשיש עם הרבה תעוזה, בגוני אדמה, חומריות שבעלת הבית אוהבת. זוהי אבן דזרט קיס בגימור לדר, והקיר משתלב בהרמוניה, לא לגמרי קונטרסטי ואפילו נותן סוג של שקט". החלון מוקם על ידי האדריכלים נמוך יחסית, כדי שהמבט לא יופנה לבית הישן על המגרש, אלא לגינון ובעיקר לעץ ששומר ומעניק מבט מעט תרפויטי, שאפשר להשתהות עליו. מערכת דלתות קונספטה נטמעת בקיר הנגרות עבור מכשירי חשמל קטנים, וליד הדלתות מזכוכית הברונזה של יחידת הברזל שולבו דלתות זכוכית בגוון שוקולד למשקאות, כלים ומקרר יין. "האי הוא מדורת השבט של הבית. האמא מבשלת מול הנוף, הילדים יושבים ליד האי בזמן הבישול, ושם מתנהל הפרלמנט המשפחתי", היא מספרת. כיסאות עץ בגוון מעושן, מרופדים לנוחותם.

פינת האוכל מודרנית יותר עם שולחן אמורפי בפורניר אלון שחור, אוספת בטקסטורה שלה את כל גוני האלון בבית ומייצרת איזון עם גרם המדרגות השחור. הכיסאות, בגוון אפור חם ובד קל לניקוי, נבחרו בקפידה לישיבה ממושכת סביב שולחן שבו אוכלים ושרים במשך שעות. מעל השולחן שני גופי תאורה עשויים פיברגלס בעבודת יד, המדמים פרפרים בתעופה. הקצוות הפרומים מעט מדמים את החומריות הטבעית של הבית. מעל האי, לעומת זאת, מרחף גוף תאורה ממתכת גולמית משולב עם רוזטת אבן קטנה.

קיר הגינה הוא קיר מסך כפול עם שלושה פתחי יציאה, שמותאמים להעמדת הריהוט ולזרימת תנועה נעימה. ספת הרביצה והשטיח בהירים, מזמינים למפגש ושיח מול הנוף. שולחנות הקפה מזכוכית אפורה מעושנת, שמקנה לחלל אווריריות. כורסאות מעור ג'ינג'י ועץ מכניסות זיק של צבע, מחבקות ומהדהדות את הצורות המעוגלות שבבית. "למרפסת גודל של בית שלם, היא נוכחת בבית ופונה לסלון ולמסדרון כך שיחסי הפנים-חוץ נמצאים בדו-שיח קבוע", אומרת המעצבת על המרפסת שמאכלסת שתי ספות של 3 מטרים כל אחת, מסך נגלל לחוויית צפייה, שולחן אבירים באורך מעל 4 מטרים ומטבח חוץ טיח בסגנון איביזה, מאובזר במנגל, כירת גז, טאבון, מקרר גלידות ועוד. "הם ממש חיים בו. האי נמצא ממש מתחת לפרגולת הברזל שבה ניקוזים נסתרים בתוך העמודים, ועבור פונקציות העבודה שנותרה מחוצה לה בנה הבעל כנף נוספת, הידראולית, כדי שתחסום את שמש בין הערביים במערב". לבריכה נבנו מקלחות עם חיפוי קיר פורצלן דמוי רזינה, משטח אבן טאג' מהאל ריבן, נגרות באלון אגוזי ומחיצות זכוכית.

חדר המאסטר פונה אף הוא לגינה. הוא ממוקם אומנם בקצה המסדרון, ליד חדרי הילדים, אולם הכניסה אליו דרך מבואה מאורכת מייצרת מרחק מההמולה. הוא צופה אל הבריכה, יש לו פטיו פרטי ללא תקרה, שמייצר "מקלחת תאילנד" המאפשרת חופשיות רבה עם צמחייה של שיחים ואמבטיית צפחה שחורה. באזור השינה גב המיטה הוא ארון בגדים שחוצץ בינה ובין חדר הרחצה, שבו מקלחון זוגי ותאי שירותים מופרדים וריצוף של בריקים קרמה דס מוס בדוגמת פישבון. "לחזיתות בחרנו בנגרות ללא גמר, בתוספת מריחה של מעין מיקרוטופינג בטקסטורה, גוון וגימור בשטח. הקירות מחופים טיח מינרלי, והארונות ממשיכים את הקיר הטבעי". מעל המיטה נתלה צילום מדברי עם עבודת טקסטיל של תמר ברניצקי, שיש גם בסלון, ולשידות נבחרו פרוסות אבן מרחפות.

"זה לא היה פרויקט רגיל וגם לא לקוחות רגילים, אלא חיבור אישי ועמוק יותר מהרגיל עם אנשים שהיו ועדיין מרגישים כמו משפחה", מסכמת סמץ את החוויה. "הם סמכו עליי לאורך הדרך והייתה בינינו זרימה והפריה הדדית שמדברת בעד עצמה בקירות הבית. כל הקסם של בני הבית נמצא בטיח, בברזל ובזכוכית, משום שהם צובעים אותו בקסם שלהם. מאוד העריכו את העבודה הקשה, תמיד עם מילה טובה, בנועם ובחיוך, ולימדו אותי הרבה שיעורים בעצמם. למדתי שהכל אפשרי עם קצת מחשבה ועם מישהו שאפשר לרוץ איתו. היד בד שלנו הוא עונג צרוף, וזה ניכר בבית הזה. זכיתי".

היא מוסיפה כי זו הייתה תקופה מאתגרת נפשית לה ולבני הבית, שדרשה מכולם התגייסות גמישות מחשבתית ויצירתית, החל מלהשיג ידיים עובדות תוך כדי מילואים ועד פתרונות יצירתיים משום שהיה בלתי אפשרי להשיג בעלי מקצוע שאליהם כיוונו מהתחלה. "והכי חשוב, החזקנו את התקווה שלמרות ועל אף מה שעברנו בעוטף בשבת השחורה הזאת, יש תקווה לבנות חיים איכותיים ובתים מפנקים לתושבי העוטף. לא הפסקנו לרגע לחלום ולקוות. מבחינתנו זה היה ממש פרויקט של תקומה".

עיצוב פנים וניהול פרויקט: מיכל סמץ

אדריכלות: בן דוד גולדברג אדריכלים

אדריכלות נוף: שחר בליס, שחר וגלעד תכנון וביצוע נופי

נגרות: ספי קרייף, "נפלאות נגרות" בית גמליאל

שיש: אליהו חסון פתח תקווה