הרצליה פיתוח: במקום להרוס ולבנות מפלצת - שיפצו בית ישן ואינטימי

הבתים בהרצליה פיתוח, ובייחוד ברחוב גלי תכלת היוקרתי, ידועים בגדלים העצומים שלהם ובמרחבים שסובבים את הבית. בתים ישנים שנקנים, נהרסים לא פעם עד היסוד כדי ליצור מאפס בית חדש, מודרני, עכשווי ולטעמם המדויק של הבעלים. לא כך ביתם של זוג הייטקיסטים בשנות ה-40 לחייהם, שרכשו בית ישן עם עיצוב לא עדכני והנחו את האדריכלית יולי וולמן לשפץ אותו מבחוץ ומבפנים בלי להרוס את המבנה ולשמור על התקרות והמפלסים. "בבתים בשכונה הכול ענק ולפעמים יש תחושה שהולכים לאיבוד, אבל כאן לא נכנסנו להריסות והיתרים אלא נגענו במה שקיים, שמרנו על הקירות העגולים ושברנו רק קיר אחד לצורך פתיחת המטבח", מסבירה וולמן. "הבית אומנם נמצא באחד הרחובות היוקרתיים בארץ, אבל לא רצינו לנקר עיניים. בני הזוג ביקשו ליצור בית חם ובגובה העיניים, שיסתנכרן עם אופיים".

< לכל הכתבות בערוץ living

שטחו של הבית 350 מ"ר, והוא בנוי במפלסים על מגרש של דונם. במפלס התחתון מרתף, ממנו עולים לרבע מפלס המשמש כחדר משפחה. שש מדרגות נוספות מובילות לסלון עצום, וארבע מדרגות מובילות למטבח עם פינת האוכל. מקומת הכניסה מובילות עשר מדרגות לחדר של אחד הילדים, ואחרי עוד שבע מדרגות מגיעים לקומה השנייה שבה שלושת חדרי הילדים הנוספים וסוויטת ההורים שממנה נשקף חלק מהסלון מתוך חלל כפול.

הבית במצבו ההתחלתי כלל הנמכות תקרה מעוגלות, רהיטים בצבע חום כהה ומדרגות עץ כהות. מאחר שעץ הוא "חומר לתמיד", מספרת וולמן, שמרו עליו במדרגות ורק שייפו וצבעו בלכה כדי להחזיר אותו למקור. "עם שיוף העץ מקבל מראה מיושן ויפה יותר, במיוחד כשהוא איכותי, וזה היה גם מצב הבית שנבנה ברמה טובה והיינו צריכים רק לשמור עליו ולחדש עם חלונות אלומיניום במקום עץ בשל הקרבה לים, גג חדש ומזגנים שהוחלפו".

מה ביקשו בני הזוג במפגש הראשון שלכם?

"היה חשוב להם להביא את הבית למצב עכשווי, נכון להיום, בלי להפוך אותו לקר מדי, ולהתמודד עם הגודל הענקי של הסלון, שהיום כבר לא מתכננים כמותו. פינת האוכל הייתה חלק מהסלון, במקום נוח לפתיחה בחגים, אבל מרוחקת מדי מהמטבח שבו הם אוהבים לארח. הוחלט להעביר אותה לאוזר המטבח, ובאירועים מיוחדים הם יעבירו את השולחן למפלס התחתון כדי לפתוח אותו. אירוח נוסף יכול להתרחש מתחת לפרגולה בחוץ, שם תכננו אזור ישיבה ואירוח עם מטבח חוץ".

וולמן השתמשה במפלסים כדי לייצר תיחום של פונקציות בבית בלי להזדקק לקירות. התחושה שהתקבלה היא מרחב עצום שלא מרגיש כמו אולם, וכעת אפשרויות האירוח מגוונות לכל אחד מהילדים מחוץ לחדרם, בלי שאחד יפריע לשני עם החברים. בסלון ניתן לארח בשלושה אזורים, במרתף יש חדר משפחה שהוא גם חדר קולנוע קטן, באמצע הדרך למעלה יש פינת משפחה, ולילדה הגדולה יש פינת סלון משל עצמה.

את בעיית האקוסטיקה בסלון פתרה וולמן על ידי ספה תפוחה שפונה לשני כיוונים וגם מתאימה לאופי המשפחה, מעין "מדורת שבט": מצד אחד אפשר לשבת ולראות טלוויזיה, ומצד שני, אחד ההורים יכול לשבת לשיחה עם הילד. "היה חשוב לשמור על תחושה של אנושיות ובית במרחב הגדול, ולא רצינו ספה ארוכה ולא מחבקת, שיושבים עליה וקשה לדבר כי האחד לא רואה את השני. בתצורה הנוכחית הספה ורסטילית, יכולה לזוז ולהשתנות. היא יכולה להיות ארוכה ולהתאים למראה של בית אלגנטי ומהוקצע, והיא יכולה להתחלק לשני כיוונים ולקבץ סביבה כורסאות כדי להתאים לבית של משפחה צעירה".

בספרייה שבסלון מוסתרים שני מזגנים, והיא כוללת בר יין, ספרים ודקורציה שמעניקה את החום והאנושיות. "כדים, ספלים וצבעים נותנים תחושה של בית בחלל ענקי, בזמן שבשאר אזורי הבית יש גושים של צבע אחד. בקיר הספרייה מתקבצת כל הצבעוניות שחלמנו עליה, והיא ניתנת לשינוי", היא מסבירה את הראייה שלה בתכנון אדריכלי שלא מתבסס רק על עיצוב ובחירת חומר. "גם שני השטיחים בסלון שונים ולא באותם טונים של גרייז', כדי שהסלון לא יהיה מנומנם. הגוון השחור ממלא את החלל ומעניק עומק נוסף לצבע".

התאורה שנבחרה טכנית ברובה ולפינת האוכל ולסלון נבחרו גופי תאורה בקו נקי. וולמן מציינת כי החלל הכפול בסלון היה צריך להתמלא, ולכן יצרה שנדליר מתשעה גופים קטנים בעלי כמה גוונים, בקומפוזיציה מעניינת ואוורירית, שייראו טוב גם מלמטה וגם מלמעלה. מעקה העץ בתחתית גרם המדרגות הוחלף במעקה מתכת חלק ונטול קישוטיות כדי להמשיך בקו הנקי. "המטרה הייתה להמשיך את הקו הבנוי וליצור גוש אחד מרשים, רגוע ועל זמני, שנותן למדרגות את הכבוד שלו ויישמר עדכני גם בעוד 15 שנה".

גם בכניסה נדרשה חשיבה ייחודית, כדי שארבעת הילדים לא ישליכו את התיקים כשהם חוזרים הביתה ממסגרות הלימוד. האדריכלית תכננה מבנה גושי מעץ, בעל מראה אחיד, כדי "לנקות" את החלל ולתת תחושת גודל וגובה באזור שתקרתו נמוכה יחסית. הנגרות לא מחולקת לארונות, דלתות, ספסל, ספרייה וחפצים יפים, אלא נותרת במצבה השלם גם כשהיא מקפלת בתוכה חדר שירותים, ארון למעילים ותיקים, מזגן וארון חשמל. עיצובה בעץ אלון מאפשר לעין להסתגל לריבוי הפונקציות במטבח ממול, שכולל אי, ארונות ואפילו דלת גישה לחנייה. גם למטבח נבחר מנעד רגוע של חומרים וצבעים כדי לשמור על איזון – עץ אלון, לבן וגרייז'. המטבח עם המזווה האחורי, שמוסתר מאחורי המטבח המרכזי, משמש לבישול בזמן אירוח רב משתתפים.

הבית ההרצלייני מאופיין באלמנטים מעוגלים מקוריים שבני הזוג והאדריכלית ביקשו לשמור עליהם עם התאמות. פינת האוכל הייתה ממוקמת באזור מעוגל, והיום הונחה בו ספת דו שאפשר להשתרע עליה, לקרוא או לעבוד בשקט ועדיין להיות חלק מהחלל. רק חלונות הזכוכית הוחלפו והמבנה המעוגל נותר על כנו. גם בחדרה של הבת יש אזור מעוגל שפונה לחזית הבית ועוצב כסלון אירוח קטן, ואף במרפסת הקרובה לכניסה, שם הוחלט להשאיר את התקרה העגולה אך לרבּע את הרצפה. וולמן בחרה למרפסת ריצוף אבן פישבון כדי להעניק לה תחושה של גן ולא של חלק מהבית.

לעומת זאת, בגינה שקרובה לסלון, שם מצויה בריכה, בחרה להמשיך את הריצוף באותו גוון כדי להשקיט ולהרגיע את המתרחש בגינה. היא מסבירה: "החלונות כהים ולבריכה יש צורה של כליה, משהו נעים ומחבק, מה שהיה נהוג לתכנן בשנות ההקמה של הבית וכבר לא מייצרים היום. לפיכך ראינו צורך לבחור בריצוף לא בולט של פלטות גרניט פורצלן מדוקקות במידה 120X120 ס"מ בגוון גרייז'". כמו כן, יש פינת ישיבה לילדים ליד הבריכה, מטבח חוץ ענקי עם שולחן אירוח גדול במיוחד, ופרגולה שתוכננה עם מהנדס כדי להותיר אותה עם שני עמודי תמיכה בלבד כדי שהשולחן יוכל להיפתח באין מפריע.

סוויטת ההורים, שכוללת חדר רחצה מרווח וחדר ארונות ענקי, מוקמה בקצה המסדרון, כדי שהילדים וחבריהם לא יצטרכו לעבור דרכה. חלון זכוכית בחדר הארונות, ששימש בעבר לאזור עבודה, הושאר כדי להוסיף אור טבעי ולאפשר להורים הצצה לחלל הבית. לחדר הותאמה נגרות שמסתירה מזגנים, וקיר הטלוויזיה הולבש במלואו עם חיפוי ומקום ספציפי לאקססוריז. בחדר הרחצה המרווח מקלחון זוגי, כיור כפול ואמבטיה פרי סטנדינג מפנקת. הריצוף והחיפוי מגרניט פורצלן דמוי אבן בגוון גרייז', והדלתות מזכוכית גלינה גלית, המטשטשת את מי שנמצא באמבטיה.

"האתגר המרכזי היה להפוך חלל גדול מאוד לאנושי ומשפחתי, ועשינו זאת עם החלטות שהתקבלו במהירות לאחר עבודת שטח רבה גם בזמן מלחמה. הדו שיח עם בעלי הבית זרם, רעיונות הועלו משני הצדדים וירדנו לפרטים שהיו חשובים לשנינו והובנו עד תום. אחד הדברים המרגשים היה לפגוש את אחת האמהות של החברים, שגרה באותו בית כילדה. היא לא האמינה איך המדרגות המעוגלות והבריכה נשארו במקום והפכו יחד עם כל הבית למקום שמדבר בשפה מודרנית עדכנית", מסכמת וולמן.

תכנון ועיצוב פנים: אדריכלית יולי וולמן
ריהוט: ארז לוי
ריצוף: חזי בנק