מושב בשרון: הבית מושלם - אבל תראו מה קורה בחוץ

הדיירים: בבית מתגוררים זוג הורים עם שלושה ילדים, שבתקופת התכנון היו בני 3 עד 10. שני ההורים עובדים מהבית, ולכן כבר בשלב הראשוני הושם דגש על איזון בין חללי המגורים לבין חללי העבודה. לצד המרחב המשפחתי המרכזי שולבו אזורים שקטים ונפרדים לעבודה, בלי לפגוע בתחושת הפתיחות והחיבור בין חלקי הבית.

הבית: הבית ממוקם במושב פסטורלי בשרון, על מגרש של כ-700 מ"ר. הוא תוכנן כך שיכיל כ-250 מ"ר בנוי, כולל יחידת דיור נפרדת עם כניסה עצמאית. המבנה נבנה מאפס, מתפרש על שתי קומות ומרתף, והותאם במדויק לצורכי המשפחה.

החזון: הדיירים ביקשו בית שבו חיי היום-יום מתקיימים במפלס מרכזי המחובר ישירות לחוץ. חלל ציבורי גדול מאחד את המטבח, פינת האוכל והסלון, כך שהמשפחה מבלה יחד תוך קשר רציף עם החצר. במרתף מוקמו משרד ביתי וחדר משפחה, המאפשרים להפריד בין עבודה לשגרת הבית ולספק לילדים מרחב נוסף. האתגר היה לשלב בין הצרכים של משפחה צעירה עם ילדים לבין שפה עיצובית מודרנית ונקייה שתישאר רלוונטית לאורך זמן.

כבר בשלב התכנון היה ברור שהנוף הוא הכוכב הראשי של הבית. המגרש הפונה דרום מערבה איפשר מבט פתוח אל נוף עוצר נשימה, והמבנה הוצב כך שכל חלל הפונה אליו ייהנה ממנו. הסלון, פינת האוכל והמטבח עוצבו כחלק מקומפוזיציה אחת עם פתחים רחבים שמייצרים תחושת המשכיות ומטשטשים את הגבול בין פנים לחוץ. הבחירה בקווים נקיים ובחומרים טבעיים כמו עץ, אבן ופלטת צבעים רכה לא נועדה להתחרות בנוף אלא להדגיש אותו וליצור תחושת איזון והרמוניה. כך נולד מרחב זורם שבו כל פעולה מתקיימת על רקע הנוף ונשזרת בו באופן טבעי.

הכניסה לבית יוצרת אפקט דרמטי כבר ברגע הראשון. שביל גרניט פורצלן בסידור פישבון מתחיל בגינה הקדמית, חוצה את המבואה ונמשך עד לחצר הפונה לנוף. כך נבנה רצף ברור בין חוץ לפנים שמדגיש את עקרון ההמשכיות. המבואה אינה רק חלל מעבר אלא לב שמסמן את הציר המרכזי.

מהמבואה נכנסים לסלון, חלל שטבול באור טבעי הודות לוויטרינות רחבות. הספה והכורסאות פונות אל הנוף ולא אל קיר סגור, והטלוויזיה מוקמה על עמוד במקביל לפתחים כדי שלא תחסום את המבט. הריהוט נקי ומודרני, הצבעוניות רגועה, וכל אלה מאפשרים לנוף לגנוב את ההצגה. התחושה היא שהישיבה כאן היא חלק מהחוויה שמתרחשת גם בחוץ. הנמכות גבס עדינות תוכננו בחלל הציבורי כדי להסתיר מערכות מיזוג ותאורה, והן נראות כאלמנט מרחף ששומר על המראה הנקי.

במרכז הבית מוקמה פינת אוכל עגולה, שבירת הקווים הישרים מאפשרת זרימה ותנועה חופשית. המיקום בציר שבין הסלון למטבח הופך אותה לנקודת מפגש טבעית בחיי היום-יום ובאירוח.

המטבח תוכנן לפרקטיות מקסימלית. שני קווים מקבילים של משטחי עבודה מאפשרים לשני בשלנים לעבוד יחד בנוחות. הארונות הנמוכים בצבע קשמיר עם ידיות במראה תעשייתי, והארונות הגבוהים בחיפוי פורניר טבעי תוכננו בפתרון ייחודי: החלק התחתון בגובה נגיש לשימוש, מעליו שובץ חלון קבוע שמכניס אור יום, ומעליו חזיתות נוספות בפורניר שממשיכות עד לגובה התקרה, 3.2 מטר. התוצאה היא קומפוזיציה רציפה שמושכת את המבט כלפי מעלה, שוברת את המסה ויוצרת מראה קליל. השיש הבהיר במראה מגויד ואריחי הקרמיקה בגריד משובץ משלימים את התמונה.

לאורך המסדרון שובצה פינת עבודה אינטגרלית שמאפשרת ללמוד או לעבוד בלי להתנתק מהמרחב המרכזי. לצידה ספרייה גדולה בנגרות אישית שמספקת אחסון ונוכחות עיצובית שמלווה את המעבר לחדרים.

חדר ההורים ממשיך את רעיון הקשר הישיר אל החוץ. המיטה פונה לוויטרינות רחבות כך שהבוקר מתחיל באור טבעי ובנוף פתוח. צבעוניות רכה ונגרות מותאמת אישית הופכות את החדר למרחב רגוע ושקט, פרטי אך שומר על השפה הכללית של הבית.

גם החצר היא חלק בלתי נפרד מהתכנון. שביל הפישבון ממשיך אליה ומוביל לרחבה מרוצפת ולאזור ישיבה שמתחברים ישירות לסלון ולמטבח. הגדר נשמרה מינימלית כדי שלא תחסום את המבט, וכך מתקבלת תחושת פתיחות רחבה. רהיטי חוץ קלילים ועמידים משלימים את המראה, והנוף עוצר הנשימה נשאר השחקן הראשי בכל שהייה בבית.

דבר המעצב: זהו פרויקט שאני גאה בו במיוחד, בין השאר משום שהיווה עבורי אתגר לא שגרתי. לצד עיצוב הפנים נדרשתי גם לתכנון האדריכלי של הבית. זו לא משימה שאני עוסק בה בשגרה, והיא חייבה אותי לדייק את ההחלטות ולשלב חשיבה אדריכלית עם ראייה עיצובית כוללת. במקביל שמתי לעצמי מטרה לייצר בית שהוא לא רק יפה אלא גם חכם ונוח לחיי המשפחה. החיבור אל הנוף היה נקודת מוצא, וכל פרט נבחן מתוך הרצון לשמור על זרימה והרמוניה בין הפנים לחוץ. בסופו של דבר הצלחתי לשלב בין ראייה אדריכלית רחבה לבין שפה עיצובית נקייה ומגובשת, וליצור בית שנשאר פונקציונלי, הרמוני ורלוונטי גם שנים אחרי סיום הפרויקט.

טיפ: במקום להשאיר מסדרון צר ומשעמם או לפנות שטח לפינת משפחה שאף אחד לא באמת משתמש בה, אפשר להפוך את המעבר לאזור שימושי. עמדת עבודה שממוקמת במסדרון, בייחוד כשהיא פונה עם קשר עין אל החוץ ואל החלל הציבורי, יוצרת נקודת עצירה נעימה ופרקטית וגם הופכת את המעבר לחלק פעיל ומשמעותי מהבית.

פריט אהוב: הספרייה שממוקמת כמעבר בין החלל הציבורי לחלקים הפרטיים של הבית היא אחד האלמנטים שאני הכי אוהב. זו ספריית ספרים אמיתית, לא דקורציה בלבד, ותמיד כיף לעבור דרכה בדרך לחדרי השינה. היא הופכת את המעבר לחוויה, מוסיפה חמימות ואופי וגם יוצרת תחושת רצף והרמוניה בין האזורים השונים בבית.

אדריכלות ועיצוב פנים: טוביה פנפיל