ניל"י: וילה טוסקנית עם לב ישראלי

כשבעל בית נגר אומן, שמתמחה במטבחים וריהוט בסגנון טוסקנה, פוגש מעצבת פנים שתעצב את ביתו, הזיווג המקצועי לא יכול שלא להיות מבטיח. עדי חליפה ואשתו, שניהם בשנות ה-40 לחייהם, רכשו מגרש ובנו בית למשפחתם, בנות 14 ו-11 ובן שנה וחצי, ביישוב ניל"י ליד העיר מודיעין. הם הכירו את רונית רחבי מאדר, מעצבת פנים והנדסאית בניין, כשהתגוררה ביישוב, ויצאו לדרך עם בית בן שתי קומות בגודל 230 מ"ר על מגרש בגודל 450 מ"ר.

היישוב הכפרי נמצא 360 מטר מעל פני הים ומאופיין בבתים צמודי קרקע. הבית עצמו תוכנן בצלע המערבית של היישוב, הוא משקיף לשקיעות ולקו חוף מרשים של הארץ, ובימים של ראות טובה ניתן לראות ממנו את הארובות של חדרה ואשקלון. ייחודו בפתחים הגדולים ובחלונות הבלגיים שמכניסים פנימה את הנוף הפנורמי ואת הגינה, אבל בעזרת צמחייה מושגת פרטיות מלאה. שלושה חלונות – שניים במטבח ואחד בסלון – תוכננו כ"חלונות ביי", שבולטים עם דפנות זכוכית משלושה צדדים, נותנים תחושה של עומק ויוצרים נישות להנחת אקססוריז.

כבר בתחילת התהליך היה ברור שלבני הזוג יש חלום מדויק ליצור בית שבו קומת הקרקע תהיה מרחב פתוח ונושם, שמוקדש ברובו לאירוח, למשפחה, לחברים ולחיים המשותפים. לצד זה היה להם חשוב לשמור על הפרדה מלאה בין קומת החדרים לבין קומת הקרקע הציבורית. מתוך ההבנה הזו נבנתה התפיסה האדריכלית של הבית. לא תכנון שמתחיל רק ממיקום קירות וחלונות, אלא תכנון שמתחיל מאורח חיים ומשאלות כמו איך המשפחה מארחת, איך היא מתכנסת, איפה היא רוצה להרגיש פתוחה והיכן היא זקוקה לשקט, פרטיות ואינטימיות.

לכל הכתבות בערוץ living

קומת הקרקע תוכננה כמרחב אירוח גדול, מואר וזורם, שבו המטבח, פינת האוכל והסלון מתקיימים כרצף אחד, אך כל אחד מהם מקבל נוכחות ברורה ואופי משלו. "המטרה הייתה ליצור חלל נדיב, שמאפשר תנועה חופשית, אירוח נעים ותחושה של בית פתוח, אך עדיין חם, אישי ומלא אופי", מספרת רחבי מאדר על הבית שנבנה במשך שנה וחצי.

דלת הכניסה מוקמה בחזית הדרומית, החלטה תכנונית שאפשרה לנצל באופן מיטבי את שטח קומת הקרקע לטובת אזור האירוח. במקום שהכניסה תקטע את המרחב המרכזי, היא הפכה למבואה נעימה עם ארון מעילים גדול שתוכנן כחלק בלתי נפרד מהשפה העיצובית של הבית. הארון משתלב עם הסגנון של פינת האוכל והמטבח, ומייצר כבר בכניסה תחושה של סדר וחמימות.

מול המבואה נחשף גרם מדרגות מתפתל, שחופה בשיש בהזמנה אישית והפך לאחד האלמנטים הפיסוליים המרכזיים בבית. על המדרגות היא מספרת: "הן לא משמשות רק כמעבר בין קומות, אלא רגע אדריכלי בפני עצמו שמחבר בין הפונקציונלי לאלגנטי, בין התנועה בבית לבין החוויה העיצובית. הן מלוות את הבית מבחינה צורנית ויוצרות מוקד מבט מרשים כבר מהרגע הראשון".

משמאל לכניסה מוקם הסלון, הפונה למערב, עם חלונות מהרצפה ועד התקרה, בגובה של כ-3 מטרים כדי להכניס אור טבעי, אוויר ותחושת פתיחות. כל הפתחים בבית תוכננו כאמור מברזל בלגי עם חלוקה מינימליסטית ועדינה, שמוסיפה אופי, עומק ותחכום בלי להכביד על המראה הכללי. "אחד המהלכים המשמעותיים בתכנון היה שילוב של שלושה חלונות Bay. מעבר לאיכות האסתטית שלהם, הם העניקו לחללים עומק, תחושת מרחב וחיבור ישיר יותר אל החוץ. הם יצרו רגעים קטנים של שהייה והתבוננות, שמטשטשים את הגבול בין פנים לחוץ וגורמים לבית להרגיש פתוח וחי". על אדן החלון מונחים עציצים, נרות ריחניים ובקבוקי זכוכית מעוצבים שחלקם מסודרים על מגש מתכת. בחזית זו תוכננה פרגולת עץ גושני, שממשיכה את השפה החמה והטבעית של הבית. מתחת לה פינת ישיבה שפונה לנוף המערבי ולבריכת השחייה, ובמקביל מעניקה הצללה לסלון וגם מגנה על הריהוט ועל פרקט העץ הטבעי מפני שמש ישירה וחזקה.

המטבח תוכנן כחלל מרכזי ומואר בסגנון פרובנס חם ועל זמני. הוא מאפשר שתי יציאות נוחות לחזית הקדמית ולחזית הצדדית, וכך מתחזקים הקשר בין הפנים לחוץ והזרימה היום-יומית בבית. ליד המטבח מוקמה פינת אוכל רחבה, שממשיכה את תחושת האירוח ומאפשרת התכנסות משפחתית בנינוחות. החומרים שנבחרו לבית ממשיכים אותו קו עם פרקט עץ טבעי, ריהוט עץ, פריטי וינטג', תאורה עם אופי, פרזול מתכת, פתחים מברזל בלגי וקווים כפריים מעודנים. השילוב ביניהם יוצר בית שאינו מרגיש חדש או קר מדי, אלא נראה כאילו נבנה לאט מתוך שכבות, זיכרונות וסיפורים.

פונקציות השירות, כמו שירותי האורחים והממ"ד, שתוכנן גם כחדר עבודה וחדר אירוח, מוקמו בחזית הצפונית, הפונה לכיוון השכנים, וכך נשמרו החזיתות הפתוחות והיפות יותר לטובת אזורי החיים המרכזיים, האור, הנוף והאירוח. בעוד קומת הקרקע הוקדשה לאירוח, קומת החדרים תוכננה כאזור פרטי, שקט ומוגן יותר. יחידת ההורים מוקמה במערב מול הנוף כדי להעניק לה את המיקום הטוב והפתוח ביותר בבית. חדר הרחצה של יחידת ההורים תוכנן בהמשך ישיר לשפה העיצובית של הבית. נשמרה בו תחושת הגובה והפתיחות, והוא חלק בלתי נפרד מחוויית הסוויטה שנפתחת למרפסת המשקיפה לנוף ולבריכת השחייה. "זו סוויטה מרווחת ומוארת עם תקרה גבוהה וקורות עץ גושני חשופות, שמעניקות לחלל תחושה חמימה, טבעית ואצילית. התקרה הגבוהה, שהגיעה לגובה של כ-4.4 מטרים, יצרה תחושה של חלל גדול, פתוח ומרשים גם בחדר השינה וגם בחדר הרחצה. יחד עם קורות העץ החשופות נוצרה סוויטה שהיא מרחב של שקט ונוכחות שמרגישה כמעט כמו בית קטן בתוך הבית".

לצד יחידת ההורים תוכננו שלושה חדרי שינה, אחד מהם יועד לבת הבכורה ותוכנן כחדר עצמאי ומפנק, עם שירותים ומקלחת צמודים. בחדרי הילדים האחרים תוכננו מרפסות קטנות, שמעניקות לכל חדר תחושת מרחב גדולה יותר, אוויר, אור וחיבור לחוץ. המרפסות תרמו גם למראה החיצוני של הבית ויצרו חזית עשירה, כפרית ורומנטית יותר. פרזול המתכת הוסיף עומק ואופי של בית כפרי אירופאי עם אלגנטיות חמימה וקרבה לחומר.

בגינה נשתלו עצי הדר בוגרים, שתרמו כבר מהשלב הראשון של המגורים בבית לתחושת פרטיות. "במקום לחכות שנים עד שהגינה תתפתח, הבית קיבל מיד מעטפת ירוקה ומגוננת, שמחברת בין האדריכלות לנוף ומעניקה תחושה שהבית היה שם מאז ומתמיד", מסבירה רחבי מאדר.

"אחד המרכיבים המשמעותיים בתהליך היה שיתוף הפעולה המלא עם עדי, שמגיע עם ניסיון עשיר בענף נגרות האומן. הידע שלו בחומר, בפרטים, בחיבורים ובאפשרויות הביצוע פגש את התכנון האדריכלי והוא היה שותף מלא לכל התהליך. יחד נוצר דיאלוג מקצועי מפרה שדייק את הבית לא רק ברמת החלוקה, אלא גם ברמת הפרטים הקטנים במטבח, בארונות האחסון, בפריטי הנגרות, בחיבורים בין עץ, אבן ומתכת ובשילוב שלהם באדריכלות כחלק טבעי מהבית". את התוצאה היא מתארת כבית שמרגיש פתוח, מזמין והרמוני, ובו כל החלטה אדריכלית נולדה מתוך צורך אמיתי של הדיירים ומתוך רצון ליצור עבורם מרחב שמכבד את אורח חייהם - פרטי כשצריך, פתוח כשאפשר, ובכל מקרה תמיד מחובר לאור ולנוף. "זהו בית שלא תוכנן רק לפי מטרים וקירות, אלא לפי תנועה, אור, אירוח, חומר וזיכרונות עתידיים. בית שמבין את האנשים שגרים בו, ונותן להם מקום לחיות בדיוק כפי שהם חלמו".

תכנון ועיצוב פנים: רונית רחבי מאדר בשיתוף עדי חליפה

נגרות אומן: עדי חליפה, נגרות עילית (עדי וארז נגרים)

פתחים בלגיים ומסגרות אומן: ארטפרו