"הנפש שמחה": אחרי שנתיים, רחל אדרי חזרה הביתה

לאחר שיפוץ ארוך של ביתה ועיצוב מהודק בידי מעצבות פנים חזרה רחל אדרי לבית באופקים. אדרי התגוררה כל זמן השיפוץ בדירה שכורה, ונמנעה מלהגיע עד לרגע שבו נפתחה בפניה הדלת והמהפך נגלה לעיניה. "התעלפתי מהיופי ומהעיצוב. הייתי בהיי ובהלם", היא מספרת ל-mako. "כל דבר היה במקום, החדרים וואו וואו וואו. בכיתי כשראיתי את חדר השינה שעיצבו לי כמו לנסיכה. אבל חבל שדוד לא נמצא".

במשך שנה ותשעה חודשים המתינה, לבקשת בניה, אביתר וטל, עד שהבית יהיה מוכן וכך יוכלו להפתיע אותה. "לא התווכחתי איתם. הם רצו שתהיה לי הפתעה, יש לי ברירה? גם לא הייתי מעורבת בכלום, סמכתי עליהם ועל המעצבות פאני ואורית, שדאגו לי, רצו בשבילי ועיצבו את הבית מא' עד ת' בצורה יסודית ומיוחדת. איפה ששמו יד, הן הצליחו ויצא לפּנים. אין עליהן".

אדרי, בת 66 ואמא לשני בנים ובת, הפכה לסמל של אומץ, תושייה ורוח גבורה לאחר שלביתה חדרו חמישה מחבלים במהלך מתקפת 7 באוקטובר. היא ובעלה דוד הוחזקו כבני ערובה במשך יותר מ-20 שעות, והיא ניהלה שיחות עם המחבלים, הגישה להם קפה ועוגיות ואף חבשה אחד מהם. בעזרת קור רוח ויצירתיות הצליחה להעביר דרך בנה השוטר מידע חשוב לכוחות הביטחון, וכך למעשה עיכבה את האירוע עד לחילוץ. ארבעה חודשים לאחר האירוע נפטר דוד ז"ל. אדרי קיבלה את הכינוי "רחל מאופקים" או "רחל עוגיות" בזכות אותן עוגיות שהגישה, הפכה לדמות ציבורית ונבחרה להשיא משואה בטקס יום העצמאות ה‑77 כמחווה לגבורה שלה.

הבית נהרס לחלוטין, וסימני הירי נראו עליו בבירור. בזמן שרחל פונתה, החליטו המעצבות פאני ברק ואורית בינדר מסטודיו SPOT Design לפעול. "אחרי כל הזוועות והפגיעות של מלחמה רצינו להתנדב ולשקם בית שנפגע", מספרת ברק. "רחל הייתה בכותרות ופנינו אליה דרך הבן שלי, שמשרת בצאלים וסיפר לי שרחל עובדת אצלם כאזרחית עובדת צה"ל והמפקדים שלו הם כמו ילדים בשבילה". הן יצרו קשר ונפגשו איתה ועם הבן אביתר במלון בתל אביב, שבו שהתה לאחר שפונתה. "הייתה בינינו כימיה טובה, נדלקנו עליה והיא עלינו. רחל סיפרה לנו את הסיפור והחליטה שאנחנו מתאימות לה לשיפוץ".

בינדר מספרת: "היו חורים בכל הבית. אפילו המזגנים היו עם יריות. הקירות נראו זוועה והכל היה מלחיץ. אי אפשר היה להאמין למה שראינו. עד שלא ראינו בעיניים, לא האמנו שזה מה שקרה. את מסתובבת בבית ואת בשוק. אני לא מבינה איך רחל יצאה מזה. אנשים בבית ומרססים להם את הבגדים והארונות למעלה ולמטה. לא השאירו כלום. הכל היה הרוס. כאילו נהנו להרוס".

<< לכל הכתבות בערוץ living  

הבית פורק והתוכניות החלו לצאת לפועל. כשהעניינים נרגעו מעט המעצבות הגיעו לפיקוח בשטח. הן פנו לספקים ועבדו שעות על גבי שעות כדי להשיג לבית של רחל כמה שיותר. "באמצע התהליך דוד נפטר והייתה שבעה בבית השכור של רחל. הבית כבר היה בשלב מתקדם של תשתיות לאחר סתימת החורים. התקרה נוצקה וחיכינו ליציקה של הממ"ד, שבלעדיו רחל לא הייתה מוכנה לחזור הביתה. צריך לזכור שבאירוע לא היה ממ"ד, והמחבלים נכנסו מהחלון". היום התוצאה היא בית חדש, מוקפד ומעוצב לפרטי פרטים, כזה שמעניק תחושת חום, נוחות ואסתטיקה עכשווית. הוא נבנה במטרה להחזיר לרחל תחושה של בית, ביטחון ושגרה ולאפשר לה להתחיל פרק חדש בסביבה נעימה ומזמינה.

"אפילו ראש הממשלה נכנס לבית וישב על הספה לפניי. הוא היה באופקים לפני חודש בטקס ההנצחה לשוטרים ליד הבית שלי, ורצה להיכנס ולדבר. הילדים לא הסכימו שאכנס עד שהבית יהיה מוכן טוטאל, והבן שלי דיבר איתו. אמרתי לבן שלי 'ראש ממשלה לפניי בבית?'", מספרת רחל.

היא אוהבת את כל חדרי הבית ונהנית מהתחושה של בית חדש. "מי שנכנס פעור פה, והשאלה הראשונה שהוא שואל זה מי עיצב אותו".

ביקשת שיישאר משהו שמזכיר את הבית הישן או רצית ניתוק מוחלט?

"המעצבות דאגו לפינת הנצחה לבעלי בקומה למעלה עם תמונות שלו ושל המשפחה איתו. יש גם כמה תמונות בחדר השינה שלי. אם הוא לא נמצא, לפחות שהתמונות שלו יהיו לידי".

לשאלה אם היא מרגישה בטוחה, היא עונה מיד: "אני לא עושה חשבון למחבלים ולא מנסה להיזכר במה שקרה. אני נזכרת רק בניסים שהיו לי. הם לא מעניינים אותי וזו הסיבה שחזרתי. הבית הוא חוסן בשבילי ובשביל הילדים, ועד יום מותי אהיה בבית הזה. אמרו לי קחי כסף, נעשה מוזיאון. את הבית הזה אני לא עוזבת. הבית מבורך. 25 שעות הייתי עם מחבלים שפצעו לי את הנפש אבל לא נגעו בי. אני חושבת על הניסים ועל הילדים הגיבורים שלי ואומרת תודה רבה לבורא עולם על הטוב ועל הרע".

השיפוץ היה עבורך גם תהליך של שיקום נפשי?

"ברור, משפצים גם את רחל. השארתי בית מפויח, ירוי, חורים בכל הבית, וכשנכנסתי הביתה הנפש שמחה. נכנסתי לבית עם אנרגיות טובות וכיפי, כשאני שמחה לראות את התמונות, את הריהוט החדש וכל דבר במקום, בטח לעומת מה שהיה לפני כן".

מה החלק הכי קשה להתמודדות מאותו יום נוראי?

"היה לי קצת קשה בחדר השינה, אבל אני אומרת לעצמי שדוד מסתכל מלמעלה ורק רוצה שאשמח ולא אבכה. הבטחתי לו שברגע שהחטופים יחזרו הביתה, דמעה אחת אני לא מזילה. עבדתי בבסיס 43 שנה, ואני מכירה 70 אחוז מהחיילים שנהרגו ונפצעו. מ-7 באוקטובר לא חזרתי לשם, כי כל פינה מזכירה לי חייל שנהרג. אני נזכרת בחטופים וכואב לי. אלה הילדים שלנו. ריבון העולמים, הייתי עם המחבלים 20 שעות, והחטופים איתם יותר מ-600 ימים! מה הם אוכלים? מה הם שותים? הם רואים אור יום? אלה הילדים שלי. אני חולה עליהם. אם היה לי אומץ לחזור לעבודה, הייתי חוזרת, אבל 7 באוקטובר הרס לי הכל. שיבש לי את החיים בשנייה".

הבית בנוי בשתי קומות ושטחו 200 מ"ר. מיקום דלת הכניסה שונה כדי להכניס את רחל מכיוון אחר ולא להותיר זיכרון חי. במטבח אוחדו שני חלונות קטנים לחלון אחד גדול, ובחדרי השינה שונו הפתחים. "כל חדר טופל, חדרי הרחצה טופלו, המטבח הוגדל על חשבון הכניסה לבית והוספנו בו חצי איש", מספרת ברק. לדבריה, "רחל לא התפנקה, אמרה תודה על מה שנתנו ורק רצתה לחזור למקום מגורים ולשלוות נפש. היא הצטרפה אלינו לבחירה של כלים סניטריים, קרמיקה, מטבח, שטיחים וריהוט במרכז הארץ, ועם כל הקושי שעברה הייתה צנועה, עדינה, טובה וחייכנית".

המעצבות התחשבו באהבה של רחל לשטוף את הרצפה ולשפוך מים, ולכן נמנעו מפרקט ובחרו חומרים קלים לתחזוקה כמו גרניט פורצלן. המקלחונים גדולים ומרווחים, הרבה אחסון שהיה חשוב לה בכל הבית ותנור-כיריים פרי סטנדינג, המקום שהיא הכי אוהבת. החדר של רחל בקומת הקרקע, כדי שלא תצטרך לעלות, ובמקלחות הותקנו ידיות אחיזה. נבחרו צבעים רגועים, ניטרליים ועכשוויים - מטבח בז' ושיש לבן עם גידים מוזהבים. מקלחות בחום וקרם ורצפת אריחים מצוירים אנטי-סליפ. בסלון ספת בננה מעוגלת ובהירה כדי להאיר את החלל, כורסת טלוויזיה אפורה, ושחור מופיע רק בנגיעות בתאורה. השטיח והווילונות בקרם ולבן שבור כדי להוסיף חמימות.

"התקציב שעמד לרשותנו הוא כ-1.5 מיליון שקלים, שמתוכו השגנו תרומות בשווי 750 אלף שקלים", מציינת ברק. "הבית שונה ממה שהיה, יש בו אווירה חמימה וכיפית. תחושה של ביטחון עם הממ"ד, כיף לבשל ולאפות את העוגיות הטעימות של רחל שהספקנו לטעום בדירה השכורה וגם בפגישה הראשונה במלון, לשם היא הביאה כמה מהן".

עבור רחל הבית החדש הוא סוג של ניצחון אישי. "לא אתן למחבלים לנצח אותי ואני לא שוכחת שהבית מבורך. להיות עם חמישה מחבלים 20 שעות בזמן שטבחו ב-28 שכנים שלי עד שהגיעו אליי הביתה – גורם לי רק להגיד תודה לך בורא עולם. כל יום אני אומרת מודה אני. צריך רק אמונה".

מה את רוצה שילדייך או נכדייך יזכרו מהתקופה הזו ומהמעבר לבית החדש?

"רק בשורות טובות ושמחה. שלא יזכרו שהיו אצלי חמישה מחבלים ושסבתא עצובה. שיגידו סבא בשמיים שמח בשבילנו שאנחנו חיים. דוד נפטר מטראומה, אבל אלה חשבונות של בורא עולם, ואני מקבלת את הטוב וגם את הרע. פאני ואורית המעצבות, שאני אוהבת אותן, הכניסו לי שמחה לבית וללב. דוד לא זכה לראות את הממ"ד. בעזרת השם, החטופים יחזרו למשפחות בריאים ושלמים ושהחיילים יחזרו עם מוטיבציה ושמחה, והפצועים יבריאו ושלא יהיו עוד מלחמות. ועוד בקשה: בואו נהיה מאוחדים, נפרגן אחד לשני. עזבו אתכם מפוליטיקה. ביחד נהיה שמחים. די עם המתחים בנפש ובגוף". 

עיצוב פנים: פאני ברק ואורית בנדר, סטודיו ספוט דיזיין

אדריכלות: גמא אדריכלות
פיקוח: טל ישראלי בדק בית ואיתור ליקויי בנייה
קבלן מבצע: ארז ראובני
תרמו לפרויקט: אלום גייט, רהיטי קאזה, מטבחי קמילה, אוריה לייטינג, חזי בנק, אחים לוי יבואני קרמיקה, Take it, השטיח האדום, תכשיט לבית, ברק פיננסים, א. לב חשמל, שיש ירדן, שיש אטלס, שוני כלים סניטריים, קלוס ארונות, ניגא מוצרים למטבח ולאמבט, דייסון שואב אבק בנזכ סחר ייבוא והפצה.