הבת קיבלה את הבית הישן, ההורים בנו אחוזה חדשה

יש בתים שמתוכננים סביב מספר החדרים, ויש בתים שמתוכננים סביב האנשים שעתידים למלא אותם. במקרה של הבית הזה, שנבנה על נחלה עבור זוג דתי ושמונת ילדיהם, נקודת המוצא הייתה משפחה של עשר נפשות – אבל גם ההבנה שזהו רק המספר ההתחלתי. הילדים גדלים, מתחתנים, המשפחה מתרחבת, שבתות וחגים מביאים איתם אורחים, והבית צריך לדעת להכיל את כולם בנוחות, בפנים ובחוץ, בלי להרגיש לרגע כמו חלל ציבורי.

גם הסיבה להקמת הבית החדש קשורה למשפחה. על הנחלה שבמרכז הארץ כבר עמד ביתם הוותיק של המשפחה, אך כשהבת הגדולה התחתנה הם החליטו להעביר אותו אליה ולבנות עבור עצמם בית נוסף. כך, במקום להיפרד מהבית הקודם, הוא עבר למעשה לדור הבא, בעוד ההורים יצאו לדרך חדשה עם האדריכלית ומעצבת הפנים שירלי דן.

פטיו ירוק שמכניס או ואוויר

הבית החדש מתנהל ברובו במפלס אחד, מהלך שמאפשר חיים נוחים וזורמים גם בבית גדול מאוד. דן בחרה בשפה בהירה וקלאסית, עם פרופורציות נדיבות, תקרות גבוהות, נגרות מוקפדת, רצפות אבן ופרקט וחיבור משמעותי לגינה. לצד כל אלה משולבים אלמנטים בעלי נוכחות: קירות אבן, גופי תאורה גדולים, עבודות עץ ופרטים שמכניסים פנימה את האהבה של בני הבית לאדריכלות מרוקאית.

כבר ההגעה לבית מרמזת על קנה המידה. שביל הכניסה הרחב לרכב תוכנן כמעט כמו דרך גישה לאחוזה, בהשראת שבילי הכניסה הגדולים של ארמונות אירופיים, ומוביל אל מבואה מקורה ומרשימה. עמודי אבן, גינון עשיר ותקרה דקורטיבית מחוררת הופכים את רגע הכניסה לחלק מהחוויה, עוד לפני שדלת הבית נפתחת.

אלא שאז מגיעה ההפתעה. במקום להיכנס ולראות מיד את הסלון, המבט פוגש פטיו ירוק בלב הבית. מפתח זכוכית גדול חושף חצר פנימית ובה עצים, צמחייה ומזרקה, כשהמבט ממשיך דרכה אל החוץ. הפטיו מכניס אור וטבע פנימה, אבל גם עושה משהו חשוב בבית רחב ממדים: הוא שובר את המסה, מייצר נשימה ומעניק למרכז הבית רגע אינטימי ושקט.

לכל הכתבות בערוץ living

החלל הציבורי חושף מיד למי תוכנן הבית. שולחן האוכל העצום אינו מחווה עיצובית אלא צורך אמיתי של משפחה בת עשר נפשות, והסלון תוכנן עם שפע של מקומות ישיבה ועם פתחים גדולים שממשיכים אותו אל אזורי האירוח בחוץ. אחד האלמנטים הבולטים בו הוא ספריית קודש בגובה של כארבעה מטרים, שהופכת את אוסף הספרים לחלק בלתי נפרד מהאדריכלות. לצדה, קיר אבן טבעית גבוה מוסיף לחלל הבהיר חספוס וחום.

גם כאן, הגודל אינו המטרה אלא האמצעי. הבית צריך לתפקד ביום רגיל עבור המשפחה הגרעינית, ובאותה מידה להיות מסוגל לשנות קנה מידה בשבת, בחג או באירוח משפחתי גדול. לכן הפנים והחוץ אינם שני אזורים נפרדים. פתחים רחבים מחברים ביניהם, ובחוץ תוכננו כמה מוקדי שהייה ואירוח לצד מטבח חוץ גדול ומאובזר שאינו נופל בנוכחותו מהחללים הפנימיים. כשהבית מתמלא, האנשים יכולים להתפזר בין שולחן האוכל, הסלון, הפטיו, פינות הישיבה והמטבח החיצוני, ועדיין להרגיש חלק מאותה התרחשות משפחתית.

למרות ממדיו, בחדרים הפרטיים הטון משתנה. חדרי הילדים בהירים, רכים ושקטים יותר, עם פרקט בדוגמה גיאומטרית, טקסטיל בגוונים מעושנים ונגרות קלאסית. חלקם משותפים לשני ילדים, אך התכנון מאפשר לכל אחד מהם תחושה של מרחב אישי. גם כאן נמנעה דן משפה ילדותית מובהקת, כדי שהחדרים יוכלו להתבגר עם הילדים.

סוויטת ההורים ממשיכה את השפה המאופקת, עם תקרה גבוהה במיוחד, מעטפת כמעט מונוכרומטית ופתחים גדולים שמכניסים את הגינה פנימה. דווקא חדר הרחצה שלה נולד מהשראה שהגיעה מהצד השני של העולם. במהלך טיול ביפן נחשפה דן לתפיסה אחרת של חדר הרחצה - כזו שאינה מחייבת לרכז את כל הפונקציות בחלל אחד. היא חזרה לישראל עם הרעיון ויישמה אותו בבית, באמצעות הפרדה בין השימושים השונים כך שכל פונקציה יכולה להתנהל באופן עצמאי. ההשראה היפנית הפכה כאן גם לפתרון פרקטי, שמתאים במיוחד לבית שבו חיים אנשים רבים.

ואם בקומת המגורים ההשפעה המרוקאית נוכחת ברמזים, במרתף היא מקבלת במה של ממש. החיבור למרוקו אישי: בעל הבית אוהב את המדינה, מרבה לטייל בה לאורך השנים ומחובר לאדריכלות, לצבעים ולאווירה שלה. דן בחרה לקחת את האהבה הזו וליצור במרתף רחב הידיים עולם שונה לחלוטין מזה שמעליו.

קשתות מחודדות ומוארות חוזרות לאורך הקירות, משרביות ונגרות דקורטיבית מצטרפות לגופי תאורה בסגנון מרוקאי ולרצפת עץ גיאומטרית עשירה - פרשנות אישית ועכשווית למקום שבעל הבית אוהב לחזור אליו. אחרי הבית הבהיר והקלאסי שמעל, הירידה למטה כמעט מרגישה כמו מעבר למדינה אחרת.

וכך נוצר על אותה נחלה סיפור של שני דורות: הבת מקבלת את הבית שבו חיה המשפחה, וההורים עוברים לבית שתוכנן עבור השלב הבא שלה - זה שבו שמונת הילדים מתחילים להקים משפחות משלהם. כי בבית הזה אמנם מתגוררים עשרה, אבל כבר מהרגע הראשון היה ברור שהוא צריך להיות מוכן להרבה יותר.

אדריכלות, תכנון ועיצוב: שירלי דן