הבית הפנימי

דווקא עכשיו, כשמשמעות הבית הולכת ומתחזקת והאפשרות לבית הולכת ומתרחקת, הייתי רוצה להאמין, שיש בנו את היכולת לעשות בית בכל מקום בו נהיה, ממש כמו בשיר של פול יאנג: Wherever I Lay My hat that my home ("בכל מקום בו אניח את כובעי, זה יהיה ביתי"). אני מאמינה שאפשר להעניק לכל מקום בו נהיה אווירה של בית. ובימים אלו, של חגים וסליחות, בהם מתכנסת כל המשפחה, כשאווירת קדושה מרחפת באוויר, האווירה הביתית משמעותית יותר.

אנרגיה של ביחד

ממש עכשיו, כשחג רודף חג, ואנחנו מכונסים בבתים, בני המשפחה סביבנו, זו המצומצמת וזו הרחבה אפשר וצריך ליצור אווירה של בית, של חג ולא רק באמצעות העיצוב והסגנון כי אם באמצעות ההתארגנות הפנימית, הרגשית, הנפשית, זו שמתרחשת בכל שנה ושנה דווקא ביום חשבון הנפש, יום כיפור. אבל לא רק בינינו לבין עצמנו, אלא לערב בכך את כל המשפחה, ליצור תחושה של צוות מגובש המתכונן לקראת החג: אחד מטפל בגינה, השני מביא את השולחן, האחר סוחב את הכיסאות.

צוות הקמה שמשתף ומתייעץ, שמארגן ומבשל, שעורך שולחן ומארח, שמתרגש ונוגע. פעולות פשוטות שגורמות לחוות את החג ביחד. שנותנות משמעות למסורת, למשפחה.

 במיוחד עכשיו, רגע לפני הצום, רגע לפני הקמת הסוכה, זו העת לייצר אנרגיה של יצירה שהולכת וגואה עד למעמד הארוחה והחג. והיום זו תהא הארוחה המפסקת, ואחריה ימים של שקט, ימים של כיפור. הטלווזיה סגורה, הרדיו כבוי, הילדים דוהרים על האופנים ברחובות.

יום כיפור בפרט, והחגים בכלל מאפשרים לנו לנסות ולעצור לרגע את מרוץ החיים המטורף, החיים שבמהותם הם רשימת מטלות בלתי נגמרת, חלקה מרגשת וחלקה מתישה. לעצור, לנשום, לקחת אוויר, להקשיב לשקט של הרחובות, להקשיב לפעימות הלב ולהיצמד להחלטה – ביום הזה אנחנו הולכים לקבל על עצמנו את השלווה.

הערב מתנתקים מכל טרדות החיים, מהמשכנתא, מהתשלומים, מהיחסים המורכבים, מהמשימות והמטלות. עוצרים בחריקת בלמים ומתכוננים. מתכננים איך הימים האלו יהיו. ימי החג והצום הבאים עלינו יהפכו להיות ימים של נחת, של ביחד, של אהבה, של התנקות. ימים של חופש, שקט וטעינת מצברים לא רק לתקופת החגים אלא בכלל לשנה החדשה.

בכל מקום בו תהיו

 אני מאמינה כי באמצעים פשוטים ונגישים  נוכל לשפר כל חלל בבית ולהפוך אותו למשהו יוצא דופן, חגיגי ואחר. כך זה היה בחדר בטירונות, בדירת המורות החיילות, כפקידה פלוגתית בבסיס, בדירת הסטודנטים, בבית הראשון. וילון של איקאה הופך למפה, תחתיות של עציצי חרס הופכות לקערות אוכל חגיגיות, פרחים מהגינה הופכים לזר ענק ונרות פשוטים משלימים את האווירה. 

מאחלת לכם שהפיד בפייסבוק שהתמלא לפני כמה ימים בעריכות שולחן, תמונות משפחתיות ובישולים ריחניים, יעצור לרגע את הזרם וישאיר לכם ביום כיפור את הרוגע והשקט הפנימי. מברכת את כולנו בגמר חתימה טובה, ימים של שלווה, משפחתיות, ורוגע. הרבה רוגע. שלכם, אורלי רובינזון. .

 במדור הקודם: בית, סיפור אהבה 
לכל הכתבות בבלוג "בבית עם אורלי רובינזון" 

לאתר של אורלי רובינזון

הצילומים מתוך הספר עיצוב מבראשית של אורלי רובינזון וצילה ירון, הוצאת ידיעות אחרונות.